YaLdoNet 4 EveR
New member
בננות! ../images/Emo176.gif
שמרית, שירן, דניאל K, סיון (ואסתי).
הסיפור שלנו.
נדלג על כל קטע ההכנות (שהתבצע חמש דקות לפני שסיפורנו מתחיל), בקיצור- במקור היינו צריכות להיות בתשע ליד הטוקיו פארק ברננים עם עוד הרבה בנות (למעשה, לא הרבה בכלל, רצינו מצומצם, ומי שואל את שמרית?). בתשע עוד ישבנו (שמרית ואני) בבית של שמרית ועשינו טלפון אנה ואנה כדי לנסות למצוא דרך לחזור. בסוף, למרות שזה הכעיס אותי, ההורים של שמרית גם לקחו וגם החזירו. וההורים שלי בכלל ישנו חרפו להם, בע. אממ... בתשע וחצי פלוס שמרית ואופיר צועדות להן, כשביד שמרית הנבוכה זר בלונים צעקני ומפדח (זאת המטרה שלי! ^_^). הולכות לטוקיו פארק, שם מחכות שירן (NiKiTa) דניאל (Tapuhi) וסיון (ילדה.
) היו אמורות לבוא עוד שלוש, אבל לשתיים לא היה איך להגיע והשלישית בספרד בכלל 
, הסתבר. אוקצור, מפדחים עוד קצת את שמרית בשירה בקולי קולות של "היום יום הולדת" בגרסא הארוכה והזיופית (מבחינה מוסיקלית). שמרית מצטרפת לשירה בניסיון נואש לא להיות מרכז תשומת הלב. שמרית נכשלת במשימה. בכל מקרה, בבאולינג היו תאומים שהם ידידים טובים של החבורה, ולפיכך הבנות מחליטות החלטה נועזת- ללכת לבאולינג. שמרית לא אוהבת באולינג. אנחנו כבר יודעות את זה.
בקיצור, שכנענו את שמרית רק שנלך לבקר את התאומים, וכך היה. הבעיה היא, שאנחנו בנות, ולפיכך כל אחת יודעת איפה הבאולינג. אבל אף אחד לא באמת יודעת, התברר ככה אחרי שחרשנו את אחד מהקניונים היותר גדולים במדינה. בסוף אופיר וסיון מתפשרות (סיון טוענת 0, אופיר טוענת קומה 1, מתפשרים על החניון). הולכים לחניון. לחניון יורדים במעלית, כיוון שאנחנו לב שרון גאות, ויש עלינו snob song שאין להכפישו. חמש בנות עליצות יורדות במעלית. במעלית יש גברבר שחום עור וחיוך מסתורי, ועליו ילקוט. אופיר נלחצת. אופיר לא רוצה למות, לא לא. כשהמעלית נעצרת והגברבר חייך חיוך פרידה, אופיר דפקה ספרינט הרחק מהמעלית, למרות ש4 זוגות ידיים ניסו למשוך אותה פנימה. לא הצליח להן. גם הן היו חייבות לצאת. אז הן יצאו, מה יש?? והגברבר יצא אף הוא, אז חזרנו למעלית, והסכמנו ביחד שלא נעים להיות עם וואנאבי-מחבל במעלית כה קטנה. כשהגענו לקומה הרצויה של החניונים התברר שאין איך לצאת, והרי זה מאכזב כי לקחנו את המעלית הכי הכי צדדית, ואם רוצים להיכנס מהכניסה השניה (של המכוניות), צריך להגיע למרכזזז הקניון, בקומה 1 (היינו ב1-.. ויש עוד 0 באמצע) וזה מפרך ומייגע. עשינו כך. שלוש קומות למעלה, למטה, הצידה, בסוף יצאנו, טיפסנו עלייה של איזה 90 מעלות (אפילו מכוניות בקושי היו סוחבות את זה) והסתבר שהתאומים בכלל לא בבאולינג. רוצות לרצוח מישו. שכחתי שאחרי שגילינו שהיציאה מהקניון לבאולינג סגורה, ירדנו ועלינו שלוש קומות במדרגות החירום.
אוקצור, אח"כ החלטנו ללכת להסניף קצת אוכל. הלכנו לאינטרנט-מקדונלדס ושאלנו על מבצעים מיוחדים ליום הולדת
. תפוחי (דאניאל) ואני הזמנו את שימע לארוחה בבורגר. נדיר. אגב, כשעמדתי בדלפק, עמדה לידי פרחה בלונדינית (מבוגרת, לא ילדה) שניסתה להתחיל עם המוכר. זה היה מצחיק, הוא לא הבין מה היא אמרה והיא ניסתה לספר בדיחה. פחח. בלונדינית.
כשהאוכל הגיע אכלנו, בלסנו, השמנו, ובעיקר פטפטנו. אופיר שוב פוצחת בשירת "יום הולדת שמח" לשמרית הנבוכה. באיזשהו שלב שמרית תוקעת לי מרפק בצלע, ואני מתבוננת על ילדה שנעצה בבלונים הזועקים מבט רעב. התחלתי להשמיץ תינוקות וילדים וקטנים וכמה שהם תאבי בצע. התינוקת-ילדה הלכה לה, כנראה לחמוד משהו אחר, נוצץ יותר, ואחר כך היא חזרה.
הפעם אמא שלה רדפה אחריה בקולי קולות, "אבל חמודה, זה של הילדה שיש לה יומולדת! את לא י כ ו ל ה לקחת את זה!" ותוך כדי היא תוקעת בנו מבטי "נו תנו לילדה את הבלונים לפני שאני מתעצבנת." התעלמנו מהן, והן הלכו. אחר כך קלטנו שני בנים חמודיםםם שישבו מאחורינו (ובשביל חלקנו- מולנו). הם היו כה חמודים!
נתקענו בשירותים המאגניבים של המקדונלדס איזה חצי שעה רק כדי להציץ בהם מהחלון...
זה בטח היה מוזר למי שלא ראה מה אנחנו עושות באמת.
אממ.. אוקצור, כשהם סיימו במקרההה גם אנחנו סיימנו וניסינו לעקוב אחריהם אבל הם כנראה הלכו הביתה. מעפנים. רעננים.
אז החלטנו ללכת לטוקיו פארק, בשביל להצטלם. כמו במפגשפורום.
הלכנו לטוקיו פארק, אבל לא הצטלמנו. אני ניצחתי את שירן בניצחון לא מרהיב בכלל בדבר הזה עם הדיסקית, ואחר כך גם שמרית ודניאל שיחקו נראה לי. בלה בלה בלה, עשינו מה שאפשר בטוקיו פארק, ושירן החמדנית
רצתה שנכניס אסימונים למכונה שדוחפת אסימונים החוצה.. משו של מזליסטים בלבד.
פתאום הגיעה איזה תימניה בת 100 והכניסה, ענארף מאיפה היה לה, איזה שמונים אסימונים, אחד אחד, לתוך המכונה. לכלבה יצאו כל כך הרבה אסימונים, כל פעם!
לא הוגן! הבטנו בה פעורות פה, והיא גיחכה לעצמה בגיחוך של בני מאה. אחר כך שירן, דניאל ואני להכניס אסימונים למכונה, ולא יצא שום דבר. כנראה צריך להיות תימנים בני מאה. בסוף היו לנו 188 (עלובות שכמותנו) אסימונים, והכרחנו את שמרית לקנות לעצמה כזה בובת פלסטיק שמהבהבת- לפלאפון, ועוד שתי חבילות של מדבקות- אחד של פרפרים ואחד של סמיילים.
וגם דניאל התעצבנה כי עיקבנו את אבא שלה, אז קנינו עוד סוכריה ב-8 טוקונים ונתנו לה. זה היה כבר ממש הסוף.. באוטו של שמרית גיליתי שיש לי עוד איזה 10 טוקונים.
אוקצור - היה ממשששששש כיף והשיער שלי החליט להיות נחמד! ^_^ נראה לי שכולם נהנו..
אמממ בננות.. זה מפורום באג, אז תשלימו אותי אם חסר משו.. אתן יודעות, אלצהיימר, כזה..
שמרית, שירן, דניאל K, סיון (ואסתי).
, הסתבר. אוקצור, מפדחים עוד קצת את שמרית בשירה בקולי קולות של "היום יום הולדת" בגרסא הארוכה והזיופית (מבחינה מוסיקלית). שמרית מצטרפת לשירה בניסיון נואש לא להיות מרכז תשומת הלב. שמרית נכשלת במשימה. בכל מקרה, בבאולינג היו תאומים שהם ידידים טובים של החבורה, ולפיכך הבנות מחליטות החלטה נועזת- ללכת לבאולינג. שמרית לא אוהבת באולינג. אנחנו כבר יודעות את זה.
כשהגענו לקומה הרצויה של החניונים התברר שאין איך לצאת, והרי זה מאכזב כי לקחנו את המעלית הכי הכי צדדית, ואם רוצים להיכנס מהכניסה השניה (של המכוניות), צריך להגיע למרכזזז הקניון, בקומה 1 (היינו ב1-.. ויש עוד 0 באמצע) וזה מפרך ומייגע. עשינו כך. שלוש קומות למעלה, למטה, הצידה, בסוף יצאנו, טיפסנו עלייה של איזה 90 מעלות (אפילו מכוניות בקושי היו סוחבות את זה) והסתבר שהתאומים בכלל לא בבאולינג. רוצות לרצוח מישו. שכחתי שאחרי שגילינו שהיציאה מהקניון לבאולינג סגורה, ירדנו ועלינו שלוש קומות במדרגות החירום.
