ליאה זה פשוט לא נכון לא ניתן להסיק
מהחלטת הפרקליטות כי יש מספיק ראיות שימי לב לדברים שאומרת תנ"צ מירי גולן ממשטרת ישראל בראיון למראות המשטרה לעתים יש תחושה בקרב חלק מהציבור, כי במקרים לא מעטים, ה"אצבע קלה על ההדק". חקירות נפתחות ברעש ובהד ציבורי ענק, ונסגרות בזיכוי, בעסקות טיעון או באי הגשת כתבי אישום. לעתים יש מי ששואל, מה הטעם להכניס מדינה שלמה למערבולת, באמצעות חקירת ראש ממשלה, כזה או אחר, בגין עבירות, לכאורה, הנתפסות כשוליות יחסית, וזאת בתקופה לא פשוטה, שבה מצויה מדינת-ישראל ? בניגוד, אולי, לחקירות אחרות, אזי החקירות המבוצעות ביאח"ה או ביאחב"ל נוגעות, מעצם טיבן, במגזר הציבור ובאלה העומדים בראשו. בתחום הזה, קרי המגזר הציבורי, קורה לא פעם, כי הגבולות לא לגמרי ברורים. עובדה זו מחייבת קיום בדיקה או חקירה בלי להתנות את הדבר באופן שבו יסתיים הטיפול בסופו של דבר. קשה להעריך את עבודת היחידה או את נחיצות החקירה רק באמצעות חישוב מתמטי פשוט, המסתכם במספר כתבי האישום, ההרשעות והזיכויים. לעתים נחקרו על-ידנו מקרים, אשר לא הסתיימו בהגשת כתבי אישום, אולם עצם העיסוק בהם קבע נורמות ציבוריות ראויות וביסס אותן. כך, למשל, בפרשה שכונתה בטעות "פרשת המתנות", שבה היו מעורבים ראש הממשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו ורעייתו, שרה נתניהו. מיד לאחר שהסתיימה הפרשה, נדרש מבקר המדינה לסוגיית המתנות של עובדי הציבור. בהקשר זה קובע מבקר המדינה בדו"ח השנתי (51 ב) בין יתר דבריו: "ברבעון האחרון של שנת 1999 פתחה המשטרה בחקירה בעניין מתנות, שקיבל ראש המשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו. נושא זה סוקר בהרחבה בכלי התקשורת, ובחודשים שלאחר מכן גדל מאוד היקף הדיווחם על תמונות שקיבלו נבחרים ועובדי ציבור". המרכיב של ביסוס הנורמות הציבוריות וחיזוקן בנושא זה לא היה, כמובן, הגורם לפתיחה בחקירה אלא תוצאות לוואי של תיק, שהסתיים ללא הגשת כתב אישום.