כמה אפשרויות
קודם כל, אני לא הייתי מעירה אף אחד באמצע הלילה בשביל פיפי. פתרונות אחרים יש לבדוק לאור סיבות אפשריות. אני מנסה לדרג מהקל לכבד, תבחרי איזו סיבה נראית לך הכי סבירה. 1. הסיבה: מזג האויר מתקרר--כשקר מרטיבים יותר. הפתרון: שמיכה חמה, חלון סגור, פיג'מה חורפית. 2. הסיבה: הוא שוכח לעשות פיפי לפני השינה. הפתרון: להזכיר לו ללכת ממש לפני השינה (לא חצי שעה לפני, אלא ממש דבר אחרון לפני שהוא נכנס למיטה). 3. הסיבה: משום מה בזמן האחרון הוא שותה יותר לפני השינה. הפתרון: מבלי "לייבש" אותו, להפחית מעט את כמויות השתיה. 4. הסיבה: הוא עדין לא גמול לגמרי בלילה, למעשה רק היה יבש כמה ימים וחזר להרטיב (לא ברור מהתיאור שלך מתי נגמל בלילה). הפתרון: להמשיך לחכות שהוא יהיה בשל לגמילת לילה, ובינתיים אפשר להציע את המיטה בשכבות (שעוונית קטנה ועליה סדינית, ושוב שעוונית ושוב סדינית, וככה אם הוא מרטיב אפשר לקלף שכבה רטובה בקלות במקום להחליף את כל הסדין. אם משאירים לו פיג'מה ליד המיטה הוא יכול אפילו להחליף בעצמו מכנסיים--אגב, בכל מקרה זה פתרון זמני נוח). 5. הסיבה: רפואית. הפתרון: ללכת לבדיקת רופא ולשאול אותו. 6. הסיבה: התרחש אירוע טראומטי בחייו (החל מדברים טובים כמו הולדת אח או מעבר דירה/גן וכלה בהתעללות שהוא חווה). אירועים טראומטיים פוגעים בתחושת השליטה על החיים ואחד הביטויים השכיחים לכך הוא אובדן שליטה על שלפוחית השתן בשינה. הפתרון: יש לטפל באירוע הטראומטי ולנסות להקל עליו. אם מדובר באירוע חיובי בסה"כ (כמו הולדת אח) כדאי לנסות לחזק את הילד ולהקל עליו ככל הניתן. אם מדובר במשהו חמור מכך, או את חושדת שמדובר במשהו חמור מכך שעדיין לא ידוע לך, כדאי לפנות בדחיפות לאיש מקצוע. אין ספק שמפחיד לחשוב על סיבה כזו, ואם אחת הסיבות הקודמות תקפה גם אין צורך לחשוב עליה. למעשה אם זו הסיבה, אני מתארת לעצמי שיהיו עוד שינויים התנהגותיים שתבחיני בהם במשך היום ושיעוררו את חשדך. אני לא מציינת את הסיבה הזאת כדי להלחיץ.
