מיכל,המצוקה בה את נמצאת,כאשר את
מביאה מדי פעם עוד מעט מידע, שמשנה את התמונה,ממחישה את הקושי במתן ייעוץ בפורום הזה.המגבלות שבייעוץ פומבי,מכבידות עלייך כנראה לפרט יותר,וזה מקשה על כל המקשיבים לך,והנכונים לעזור,לרדת ממש לשורשי הבעייה,.לעיתים יוצר תמונה לא אמינה,כפי שבאה לידי ביטוי בפתיח של עילית "אם הספור שלך אמיתי..."וגם כעת,עדיין את רומזת על דברים שקרו שאינך יכולה לספר..קשה לי להבין למה את עוד מצפה מאיתנו,למעט אמפטיה,הבנה וקבלה,אלא אם כן הכתיבה לפורום מקלה עלייך.מה שאני מבין מסיפורך כי בנך בעצם סוחט אותך, ואולי גם אתכם ההורים..והכניעה הטוטאלית שלך לדרישותיו,הפכה ממש להתעללות ולניצול חסר מעצורים שלך/ם על ידי בנכם.חוסר האונים שלך,וכנראה גם של בעלך,רק מגביר את ההתעללות בכם..ומלמד יותר מכל על אישיותו הפתלוגית של בנכם,שלדעתי,זקוק לטיפול פסיכיאטרי דחוף.בכל מקרה,את יכולה מחר בבוקר לפנות ללשכת הרווחה שבאזור מגורייך,בבקשה לייעוץ ולהתערבות של עו"ס המתמחית בנוער.יתכן ויש כאן מקום להרחיק את בנכם לפנימייה טיפולית.כיוון שהמשך שהותו בבית,הופך להיות הרסני יותר ויותר עבורך,אבל גם עבורו,עם השלכה שלילית ביותר לגבי המשך תפקודו כבוגר.