בני בן השלוש וחצי

גלינה55

New member
בני בן השלוש וחצי

שלום רב, התקופה האחרונה הפכה לסיוט. בני מיבב כל הזמן, פשוט מחפש על מה לבכות ואין דרך לרצות אותו. ניסינו הכל וגם כאשר הוא מקבל את שרוצה הוא שותק לכמה דק' ואז הוא מיבב על דברים אחרים שלא בשליטתנו. בבוקר הוא נכנס לגן בבכי, וכך גם יוצא ממנו. במקום לקבל את פנינו בשמחה הוא מתחיל ליבב, לבכות ולדרוש כל מיני דברים (בין אם מוחשיים ובין אם ללכת לכל מיני מקומות כשלא תמיד זה מתאפשר). בשיחה עם הגננת היא טוענת שבגן הוא כלל לא בוכה ומתנהג ככלל הילדים. כל בילוי הוא הופך לסיוט, אם זה בילוי שכונתי לגן המשחקים או אם זה בילוי משפחתי הכולל בני משפחה רבים. אני סבורה שההתנהגות הזו היא רק בפניי ובני אביו, אך לא מבינה מדוע! איומים לא עובדים עליו כלל וכך גם לא כאשר הם באים לידי ביצוע. אציין שהוא הורס את האוירה בבית, מה שמשפיע על אחותו בת השנתיים וחצי ועל הזוגיות שלנו כמובן. אני ממש נואשת אך אופטימית. תודה....
 
כמה שאלות

כמה את לדעתך את משקיעה בניסיון להרגיע/ ניסיון לרצות/ ניסיון להסביר לו? כשאת מסתכלת על התקשורת ביניכם, כמה ממנה מבוסס על התבכיינות ומה שמסביב לה? למה זה קורה רק איתכם? במה שונה התקשורת שלו עם אחרים? האם יש רגעים שהתקשורת ביניכם אחרת? מה מאפיין את הרגעים האלו? מה לדעתך יוצא לו מזה?
 
למעלה