לאונרדו יודע
New member
בנימה אופטימית
הוא מנסה להתקרב. הוא חושש להיפגע, אז זה לוקח לו זמן. כשזה קורה, הוא תמיד משאיר מרווח מסוים. פתח נשימה. פתח מילוט והצלה. הוא תמיד עסוק ותמיד פנוי. אף פעם לא היה טוב בתכנון זמן. הוא רגיש, כך אומרים, אך הוא מרגיש הכי אנוכי שיש. הוא מנסה להתחיל דברים חדשים, ולא טוב בזה כלכך. הוא טוב בלשמר את הישנים. לטפח, להשקיע, במה שכבר שיש. שלא ייהרס. שימור ולא יצירה. השקייה ולא נטיעה. מזל שיש מה להשקות, תודה לאל. הוא מגניב מבטים שקופים, והם לא מבינים למה הוא בוהה בהם. הוא מרגיש מושפל. משפיל את מבטו על הרצפה וחושב על איך זה היה יכול להרגיש להיות נמלה. צריך לאשפז אותי, הוא חושב. הוא מוותר על קשרים כדי שאנשים אחרים לא ייפגעו. הוא יוזם אחרים כדי שהם ישמחו. הוא שוחט את עצמו מדי יום וקם לתחייה כמו חדש. הוא מביט במראה ומשתדל לראות משהו טוב. הוא רואה בעיקר עיניים. יותר קל לראות אותן מבעד למשקפיים. ועוד יותר קל כשמסתכלים ממש מקרוב. הוא רוצה להרגיש חזה על גבו או את חזהו על גבו של אחר. הוא רוצה לאהוב. הוא מנסה לשכוח דברים שקרו. הוא יודע שאי אפשר לשכוח. הוא מנסה לזכור את הדברים הטובים. ללמוד מהרעים. הוא מנסה לשמור על עצמו. לא תמיד זה הולך, אבל זה יותר ממה שהיה קורה אחרת. הוא שומע הכל ורוצה לדעת הכל. אולי יותר מדי. כי איך באמת יוכל לעזור כשהוא כלכך למטה? כשהוא כלכך פוחד להתקרב. שהוא לא יודע איך מסייעים לפצוע. אבל הוא יודע להקשיב, כך נדמה לו לפחות, אז הוא עושה את זה. אומרים שגם זה משהו. ואז הוא נתקל בקיר המציאות, סתם אדם מקרי שבכלל לא היה קשור להכל. והדם יורד בקלות מאוד, אך הדמעות מסרבות לרדת. מבעד לעיני הזכוכית דברים מתקשים לחדור. הוא באפילה. כולם מסביב נראים כלכך נהנים. סמים טבעיים וסמים מלאכותיים. העיקר שטוב להם. והוא? לא נורא, גם ככה לא יודע מה הוא רוצה מעצמו. ואז הן באות. הוא בוכה חלש. לא יודע אם הוא לא רוצה שאף אחד ישים לב או שכולם. הוא לא בטוח מה עובר עליו. ובוכה.
הוא מנסה להתקרב. הוא חושש להיפגע, אז זה לוקח לו זמן. כשזה קורה, הוא תמיד משאיר מרווח מסוים. פתח נשימה. פתח מילוט והצלה. הוא תמיד עסוק ותמיד פנוי. אף פעם לא היה טוב בתכנון זמן. הוא רגיש, כך אומרים, אך הוא מרגיש הכי אנוכי שיש. הוא מנסה להתחיל דברים חדשים, ולא טוב בזה כלכך. הוא טוב בלשמר את הישנים. לטפח, להשקיע, במה שכבר שיש. שלא ייהרס. שימור ולא יצירה. השקייה ולא נטיעה. מזל שיש מה להשקות, תודה לאל. הוא מגניב מבטים שקופים, והם לא מבינים למה הוא בוהה בהם. הוא מרגיש מושפל. משפיל את מבטו על הרצפה וחושב על איך זה היה יכול להרגיש להיות נמלה. צריך לאשפז אותי, הוא חושב. הוא מוותר על קשרים כדי שאנשים אחרים לא ייפגעו. הוא יוזם אחרים כדי שהם ישמחו. הוא שוחט את עצמו מדי יום וקם לתחייה כמו חדש. הוא מביט במראה ומשתדל לראות משהו טוב. הוא רואה בעיקר עיניים. יותר קל לראות אותן מבעד למשקפיים. ועוד יותר קל כשמסתכלים ממש מקרוב. הוא רוצה להרגיש חזה על גבו או את חזהו על גבו של אחר. הוא רוצה לאהוב. הוא מנסה לשכוח דברים שקרו. הוא יודע שאי אפשר לשכוח. הוא מנסה לזכור את הדברים הטובים. ללמוד מהרעים. הוא מנסה לשמור על עצמו. לא תמיד זה הולך, אבל זה יותר ממה שהיה קורה אחרת. הוא שומע הכל ורוצה לדעת הכל. אולי יותר מדי. כי איך באמת יוכל לעזור כשהוא כלכך למטה? כשהוא כלכך פוחד להתקרב. שהוא לא יודע איך מסייעים לפצוע. אבל הוא יודע להקשיב, כך נדמה לו לפחות, אז הוא עושה את זה. אומרים שגם זה משהו. ואז הוא נתקל בקיר המציאות, סתם אדם מקרי שבכלל לא היה קשור להכל. והדם יורד בקלות מאוד, אך הדמעות מסרבות לרדת. מבעד לעיני הזכוכית דברים מתקשים לחדור. הוא באפילה. כולם מסביב נראים כלכך נהנים. סמים טבעיים וסמים מלאכותיים. העיקר שטוב להם. והוא? לא נורא, גם ככה לא יודע מה הוא רוצה מעצמו. ואז הן באות. הוא בוכה חלש. לא יודע אם הוא לא רוצה שאף אחד ישים לב או שכולם. הוא לא בטוח מה עובר עליו. ובוכה.