מנמיכים ציפיות לאפס
במקרה שלי למינוס - רק שהילד שלי (שנה וחצי) לא יפגע ממנו. זה הדבר שהכי חשוב לי. אם יש פסק דין למזונות והוא משלם - מה טוב. במקרה שלי הוא שילם רק אחרי שבית המשפט חייב אותו (1/2 שנה לא ראיתי אגורה). גם זה אחרי שאיימתי עליו במימוש פסק הדין ופניה להוצאה לפועל. יש לו תלוש משכורת אז יש ממה לקחת. מעבר למזונות שהוא חוייב בהם הוא לא נותן כ-ל-ו-ם. לא מתנה לגיל שנה, לא בא לבית חולים כשהילד אושפז (קרה לצערי 4 פעמים), לא שואל, לא מתעניין וכמובן שלא קונה לו אף פעם שום בגד או צעצוע. גם הסדרי הראיה, כשהיו (היום אין) לא תרמו לילד שום דבר. אני מסתכלת על הבן היפיפה והמשגע שלי, שאני כל כך נהנית לגדל ומודה לאלוהים שהוא איתי ושיש לי הזכות לגדל אותו. כבר השלמתי עם זה שהבן של לא יקבל מהאבא הזה (יותר נכון לקרוא לו תורם זרע...) כלום אף פעם. אפילו שלא עשיתי אותו לבד וחשבתי שיהיה לי בעל ולילד אבא, לאט לאט אני מגלה את קסם ההורות היחידנית (זה לא לוקח שבוע). ברגע שלא מצפים מהאבא לכלום, ומצידי שלא ישלם גם את המזונות, פשוט נהנים מהזכות הנפלאה שנפלה בחלקנו, לגדל ילד. מצבי הכלכלי לא מזהיר (אני גרה אצל ההורים ומשכורתי נמוכה ביותר), אבל אני אדם ששמח בחלקו ומסתפק במה שיש (ויש לי המון - הבן המקסים שלי). פשוט תחי טוב ואל תחשבי על האבא הזה בכלל. ילד צריך את מה שיש (אמא) ולא את מה שאין (אבא - וסליחה עם הגברים בפורום). תתני לבת שלך הכל ואל תחשבי שחסר לה משהו כי אבא שלה לא רוצה לתת.