בנות, קשה לי

[פרח75]

בנות, קשה לי

לפני פחות משבוע נאלצתי לעבור הפסקת הריון בעקבות עובר שלא התפתח בשבוע 9. ההריון היה מוצף חרדות בשבילי ולכן כשעשיתי את הפסקת ההריון במידה מסוימת הרגשתי הקלה. היום, כמה ימים אחרי, לא פשוט לי. אני מרגישה גם הקלה וגם עצבות וריקנות אבל יותר מהכל פחד מהפעם הבאה. אני יודעת שאני רוצה משפחה ולא רוצה לוותר על החוויה אבל מצד שני ההריון עבר עלי בהתקפי חרדה ממש קשים ועכשיו שאני יודעת מה יכול לקרות (מעבר לסיפור שלי נחפשתי לעוד הרבה סיפורים קשים במחלקת נשים ובפורמים באינטרנט) ואני חרדה יותר. חושבת על ההריון הבא ונכנסת לפאניקה רק מהמחשבה. מה עושים? עצוב לי כל כך...

 

[חייכנית ואופטימית]

אין לך ממה לפחד...

את תראי שכשתהיי מוכנה, זה יגיע וההריון יהיה תקין והכל יהיה בסדר... לגבי הפחדים, כשהייתי בהריון, ניסיתי שלא לקרוא בפורומים או בעיתונים על כל המקרים הלא נעימים שקרו לנשים בהריון, חייבים לחשוב חיובי ולהתמקד ברוב המקרים שבהם ההריון תקין והלידה עוברת חלק והילד בריא... בינתיים, תנסי לנוח, לאגור כוחות, לנקות את הראש וכשתרגישי מוכנה, תנסו שוב... שולחת לך הרבה

 

[פרח75]

תודה יקרה

מחר אני חוזרת לעבודה ואני כבר מאד שמחה שאני חוזרת כי קשה לי מאד לשבת כל היום בבית. זה לא עושה לי טוב בכלל. אני מרגישה שאני דועכת פה, לאט לאט נכנסת לדיכאון. רוצה כבר לחזור לחיים רגילים.

 

[צבעונית1976]

מסכימה עם כל מילה של חייכנית../images/Emo36.gif

ומאחלת לך שתנסי להרגע מהכל,לנוח לפרוק את כל הלחץ והמתח במקומות הנכונים וכשהגוף יהיה מוכן הוא יודיע... בינתיים תנוחי... רק טוב!

 

[אדומה2]

שלבים

היי מותק, מה שלומך היום? אני חושבת שאת צריכה לקחת את הדברים בשלבים כרגע, לעבור שלב שלב ולתת לעצמך את הזמן למצות כל שלב ובאמת להתגבר על כל מה שעברת. בסה"כ עברת משהו מאוד קשה, ההתרגשות סביב ההריון, החרדות, הקשיים, ואז הפסקת ההריון... אלו דברים לא פשוטים שלוקח זמן להתאושש מהם ולחזור לסוג של שיגרה. אני חושבת שבשלב ראשון את צריכה להתרכז בלהתגבר על החוויה הזו- החרדות והפסקת ההריון. כמובן שיש מחשבות לגבי העתיד וכו', אבל את יכולה להגיד לעצמך- אוקיי, זה קיים, אבל זה יכול לחכות לי לעוד חודש. חודשיים. שלושה. אני הייתי אומרת את זה לעצמי בעבר, כשהיו כל כך הרבה דברים להתמודד איתם כשאבא שלי היה כל כך חולה ואחרי מותו. וזה באמת עזר לי, אז אולי זה יוכל לעזור גם לך? צריך לעשות קצת הפרדה, את יודעת למה אני מתכוונת? יש דברים שנכון לעשות אותם עכשיו- לעבד את מה שעברת, לבחון איך אפשר הכי טוב להתמודד עם זה, מה כדאי לעשות עכשיו כדי לחזק את הגוף ואת הנפש, אולי להצטרף לקבוצת תמיכה, אולי כמה מפגשים עם פסיכולוג/פסיכולוגית שיעזרו להתאושש וילוו אותך כשתתחילו לנסות שוב פעם, ואז יוכלו גם לעזור להתמודד עם החרדות- במידה ויופיעו שוב. המחשבות על העתיד אני חושבת יגיעו בצורה יותר חזקה אחרי שתעברי שלב בהתאוששות שלך. קראתי לאחרונה את הספר "ימי שלישי עם מורי", ספר מקסים שגרם לי לבכות ולהתענג על כמה משפטים. משפט אחד כזה אומר מורי לחברו מיץ': כשאנחנו נולדים אנחנו צריכים את עזרת האנשים. כשאנחנו מזדקנים אנחנו צריכים את עזרת האנשים. אבל בוא אני אגלה לך סוד. אנחנו צריכים את עזרת האנשים גם בין שתי התחנות האלה. זה לא ציטוט אחד לאחד, אבל זו רוח הדברים, ואני חושבת שזה מאוד נכון. להיעזר באנשי מקצוע, בחברים, במשפחה, בפורומים, בקבוצות תמיכה- יש בזה הרבה העצמה אישית, וזה חשוב, וזה טוב, וזה גורם לך לטפל בעצמך, וזה הכי חשוב, בטח ובטח יהיה חשוב כשיהיה ילד. אני הייתי מציעה לך להתרכז בעצמך בראש ובראשונה, ליצור לעצמך מערכת תמיכה לעניין הזה, ואחר כך להמשיך הלאה. הרבה כוח יקירה, יעל