בנות צריכה את עזרתכן

בנות צריכה את עזרתכן

לפני 3 שבועות נולדה לנו נועה אחות לתומר בן שנתיים וחודשיים לפני שנועה נולדה כבר היה לי ברור שלא הולך להיות קל .. לתומר היתה תקופה של נשיכות ומכות שעברה פחות או יותר בגן אבל עכשיו חזרה ובגדול הוא ילד מאוד מפונק בלי הרבה גבולות הוא רוצה המון על הידיים ועכשיו אחרי הלידה המצב מאוד החמיר דבר ראשון הוא התחיל להרביץ לנו דבר שני הוא מתנהג כאילו הוא מאוד אוהב את נועה וכל הזמן רוצה ללטף ולתת לה נשיקות אבל הוא שולח יד לעריסה בזמן שהיא ישנה ומתחיל ללטף לה את הפרצוף ממש לא בעדינות שהוא רואה שאני מתעצבנת ומבקשת ממנו להפסיק זה רק גורם לו לרוץ כל שניה בחזרה לעריסה ולחזור על המעשה היום בזמן שהנקתי פתאום במקום להרביץ לי הוא ניסה לתת גם לה מכה אני די אובדת עצות אני יודעת שלא רצוי להחזיר לילד - אני מזיזה אותו ממני פעם אחת ושוב זה חוזר על עצמו עד שאני מתעצבנת מרימה את הקול וככה זה נמשך עד שאבא שלו מרחיק אותו מאיתנו או שאני הולכת לחדר השני אחרי כל סצנה כזאת יש לו נאום שהוא מדקלם לי שזה לא היה בכוונה והוא לא ירביץ יותר לנועה והוא ממש לא התכוון וכו' וכו' ושעה אחרי זה זה חוזר על עצמו גם הגננת אומרת שהוא התחיל להרביץ שוב בגן אבל היא התייחסה לזה בסלחנות בגלל הלידה אז נכון שקשה לו והוא נורא מקנא אבל מה אני אמורה לעשות שזה קורה כי באותו רגע ממש אני ממש רותחת וגם נועה נבהלת מהצעקות שלי וכל האוירה סביב ההנקה נעשת מתוחה לא נעימה לאף אחד האם להכניס אותו לחדר שלו שירגע נראה לכן עונש לגיטימי ? מה אני יכולה לעשות כי להסביר ולדבר אנחנו עושים בלי הפסקה והוא בפרוש מבין שמה שהוא עושה זה אסור כי גם אחרי כל מכה שהוא נותן לי ישר הוא נותן לי נשיקה וגם אומר לי שהוא נתן לי נשיקה אז עכשיו הכל בסדר איך יוצאים מהמעגל הזה ???
 

אפרתש

New member
../images/Emo24.gif

מצב כלכך קשה ... תשתדלי שכמעט ולא תהיי לבד עם שניהם. אצלנו במשפחה עשו תורות, ואחרי לידת בתי השניה, בכל יום היה לפחות מבוגר אחד נוסף בבית אחר הצהרים. (אם לא בן זוגי, אז סבא וסבתא, או דוד). הם גם לקחו את הגדולה מהגן, מה שמהווה צ'ופר מיוחד. ככה שלא הייתי צריכה לחלק את עצמי בין שתיים, ותמיד היה מבוגר זמין להיות עם הגדולה ולהעניק לה תשומת לב. אולי תעשו הפרדת כוחות, כשזה אפשרי. אם הוא עם אבא בסלון, את תהיי עם התינוקת בחדר השינה. שמישהו ייקח אותו לגן המשחקים בלעדייך. תנסו לעזור לו להרגיש הגדול. אם זה בעזרת משחקים "של גדולים". משהו שלא היה לו עד היום, ותדגישו שהוא מקבל את זה עכשו כי הוא גדול וזה משחק של גדולים. תנו לו משימות שהוא לא יכול לגרום בהן נזק. המון בהצלחה. מאחלת לך הנאה משניהם.
 

irisgh

New member
אצלנו כנ"ל ../images/Emo122.gif

נראה שתומר פשוט מכיר את יניבי שלי, ומחקה אותו בדיוק! גם יניב, שלפני חודשיים נולד לו אח, מתנהג אותו הדבר. (מלבד החלק של הגן, שם לא דווחו לנו על שום שינוי). הנחמה היחידה שיש לי להציע: שהיום, אחרי חודשיים, המצב כבר די נרגע. אנחנו עושים הפרדת כוחות, למרות שבעלי מאוד מתרעם על זה, כי בגלל זה הוא צריך לחזור מוקדם מהעבודה. אנחנו לוקחים את יניבי הכי מאוחר שאפשר, ואז אחד מאיתנו איתו, ואחד עם התינוק. גם אני מניקה, אבל רכשתי משאבה טובה לצורך העניין, ואני משאירה את בעלי עם חלב שאוב. כך הוא יכול לעבוד מהבית כשהתינוק ישן (לפעמים אני בכלל מביאה לו את התינוק לעבודה, עם חלב שאוב. אבל יש לו משרד משלו). ויניב זוכה לעשות את הכיפים הרגילים עם אמא. עכשיו למשל, אני עומדת לצאת איתו לים! ואבא ישאר בבית עם התינוק. אם את לא דואגת לזמן בנפרד עם תומר, אז הוא מקנא בצדק. זו את שצריכה להראות לו שיש לו עדיין אמא זמינה. כך יהיה לו יותר קל להתאפק במשך הזמן שאין ברירה, כשאת מסבירה לו (אמא עכשיו לא יכולה לקום להביא לך חלב, אני אביא לך כשאגמור להניק). ולפעמים, אין ברירה, ואני נותנת לאמיר לבכות טיפה ולא מפסיקה כל דבר מייד עם יניב, כשם שאני לא מפסיקה להניק את אמיר כי יניב צריך משהו. ותוך כדי הנקה, אני יכולה לדבר עם יניב. לספר לו סיפורים, וכו'. רוב הסיכויים שאת עכשיו כועסת על תומר מכדי להיות טובה אליו. אבל את חייבת למצאו זמנים להיות טובה אליו, על מנת שהיחסים ישתקמו, והוא לא יצטרך למשוך את תשומת ליבך על ידי הכאת נועה. לגבי לשים בחדר שירגע: תומר צריך להבין שאת החלטית, ביחס לדברים שאת באמת החלטית לגביהם. תחליטי מה הגבול שלך, שהוא אפשרי באמת ליישם, ותעבדי משם. אבל ישנה בעייה: עם יניב נכנסנו לכזו תקופה גרועה, ששום דבר לא עזר, ואחרי שיום אחד, בסופ"ש (שהם הכי קשים כי יניב לא בגן), הרגשתי שכמעט כל היום צועקים עליו, שולחים אותו לחדר וכל זה, והוא בסוף עוד רוצה לתת לנו נשיקות ב'מכה', הבנתי שזה לא עוזר. צריך להיות החלטיים, אבל שינוי אמיתי יגיע בשתי צורות: א. עם הזמן ב. ככל שדווקא תשקמו את היחסים החיוביים שלכם, והוא יתרגל לראות שהשד לא נורא כ"כ. אבל בשביל זה אתם צריכים להיות כאלה נון-שאלנטים, לא היסטרים סביב התינוקת, אם זה אפשרי. אז הצעות: 0. לתת זמן לתומר נטו, בלי שנעה בסביבה. בהתחלה, כשעוד לא יכולתי לצאת מהבית, הייתי עושה הכל כדי שכשיניב מגיע, אני אהיה אחרי הכל – הנקה, החתלה והכל. לפעמים זה הצליח ולפעמים לא. אבל ניסיתי. 1. תנסי לא להיות רגשית כ"כ בתגובותיך. להתיחס ביותר נון-שלנטיות. מלבד הנושא של העיניים (שעל זה יניבי חטף ממני פעם סטירה). בסה"כ תינוקות הם די עמידים, ואמיר עמד בהתעללות קלה די יפה. אם את מגיבה כ"כ חזק, תומר פשוט מגלה מה הכפתור שצריך ללחוץ עליו על מנת שאת תתיחסי אליו, והוא יחזור לזה בכל פעם שירצה תשומת לב ממך. אבא של יניב הגיב כך, ואז יניב בנוכחותו יותר התעלל באמיר! הם לומדים מהר. 2. לעשות כללים: מלטפים ברגליים, לא נוגעים בפנים. וחוזרים על זה שוב ושוב. ולשבח!! בכל פעם שתומר מלטף את נועה ברגליים. 3. כשהוא מרביץ, להגיד: אנחנו לא מרביצים. אבל באופן כללי, אני נהייתי קצת יותר סלחנית בתקופה הזו. כדאי להגיד בנוסף: אתה כועס כי אמא לא מתייחסת אליך? בלא בלא בלא 4. לגייס כמה עזרה שאפשר מסביב. אנחנו חיים בחו"ל. כשהורי היו פה בכלל לא הייתה בעיה. היא התפתחה רק אחרי שהם עזבו. והעיקר, לדעת שזה יעבור. עם יניב עכשיו המצב הוטב בהרבה.
 

irisgh

New member
עוזר קטן

וכמעט שכחתי: איזה זהות, יכולה להיות לו עכשיו, כשמישהו אחר בבית תופס את תפקיד הילד הקטן? או זהות של זה שמפריע, או זהות של זה שעוזר. אז כדאי לנסות להעזר בו בכל דבר שאפשר, ולציין שהוא עוזר. לעזור לך למצוא את המוצץ של התינוק, להביא לך את השרפרף לרגליים כדי שתוכלי להניק, לשיר לתינוק שיר בכדי שהוא ירגע, לעזור לך לנקות. לא משנה שהוא יותר מפריע מעוזר, אם תתיחסי לזה כאל ממש עזרה, הוא יתיחס לזה כך, ואת תשומת הלב ינסה להשיג בדרך הזו. אחרת, אין לו ברירה אלא להכנס לרובריקת המפריע, בשביל להשיג התייחסות.
 

עירית ל

New member
תודה רבה על הפירוט

אני חושבת שיש בדברייך הרבה דברים שאני יכולה לשמור איתי לעוד חודשיים...
 

לאה_מ

New member
אהבתי מאד את ההודעה שלך, איריס

וסליחה שאני חוזרת על דבריך, אבל רציתי להדגיש כמה נקודות שהעלית שמצאו חן בעיני במיוחד - "ולפעמים, אין ברירה, ואני נותנת לאמיר לבכות טיפה ולא מפסיקה כל דבר מייד עם יניב, כשם שאני לא מפסיקה להניק את אמיר כי יניב צריך משהו" - וכדאי גם ללוות את זה במילים - ולפנות דוקא לנועה - רגע, נועה, מיד אני מגיעה, חכי בסבלנות עד שאני מוזגת כוס מים לתומר... אני חושבת שזה יקל על תומר כשהוא יראה שגם נועה לפעמים ממתינה "בשבילו". לתת לתומר זמן נטו - ולהקפיד שלפחות חלק מהזמן הזה יהיה איתך - העובדה שנועה נולדה אין פירושה שמעכשיו מבוגרים אחרים יטפלו בתומר. גם אם את מניקה ועדיין לא שואבת ומאכילה מבקבוק - בכל זאת יש פרק זמן מסויים אחרי הנקה שבו מבוגר אחר יכול לטפל בנועה ואת יכולה להתפנות לפעילות אחד-על-אחד עם תומר. "לעשות כללים: מלטפים ברגליים, לא נוגעים בפנים. וחוזרים על זה שוב ושוב. ולשבח!! בכל פעם שתומר מלטף את נועה ברגליים" - ללמד לגעת - חלק ממה שנראה לנו כאגרסיביות כלפי התינוק נובע פשוט מחוסר מיומנות של הפעוטות במגע עדין. אני לא מתעלמת מזה שחלק בהחלט נובע מרצון לפגוע בתינוק, אבל כדאי לטפח את מיומנויות המגע הדרושות.
 

עמית@

New member
ליטי, כמה קשה.

אני רק קוראת את ה ומייד מתחילה לחשוב מה יהיה כאשר..אין לי ממש עצות כי כאמור אין לי נסיון כלל- אני מחכה לשמוע מה יענו לך הנפשות הפועלות הנבונות. בנתיים רק
 

נעה גל

New member
איך יוצאים מהמעגל? המון תשומת לב

והבנה. לא להעניש - הוא מבולבל, זו תקופה לא קלה עבורו, אתם כמשפחה עוברים המון שינויים וצריך להסתגל - אתם והוא והתינוקת החדשה (גם בלי קשר ללידה גיל שנתיים הוא גיל של שינויים והסתגלויות חדשות במשפחה). אני נוטה להסכים עם ההמלצה של הפרדת כוחות, אבל, בניגוד למה שנאמר כאן אני חושבת שכאשר אפשר, תני את התינוקת להשגחה של אבא או סבא וסבתא, אפילו ביביסיטר (אצלכם בבית, כשאת בבית) ותתפני את, לתומר. בדיוק כמו שהקטנה צריכה אותך, ואולי אפילו יותר מתמיד - גם תומר צריך אותך. למרות שהוא בטח נראה ענק ליד התינוקת הוא עדין די תינוק בעצמו וצריך שיזכרו שהוא כזה. אל תצפו ממנו להיות בוגר עכשיו, כי הוא עדין לא. תנו לו מינונים גבוהים של תשומת לב, תני לו לעזור איפה שהוא רוצה ויכול (לא בטוח בכלל שהוא ירצה - וזה בסדר גמור) ותזכירי לו תמיד (לאוו דווקא בדיבורים, אלא יותר בהתנהגות) שאתם הכי אוהבים אותו בעולם. ובאופן כללי, ההתנהגות של תומר היא די שכיחה במצבים כאלה. כלומר, הרבה ילדים נוהגים כך. 3 שבועות זה רק רגע מהלידה. תנו לו את הזמן שלו. לוקח כמה חודשים וזה עובר. רק תהיו סבלניים - בעיקר אליו.
 
זה באמת נורא קשה.

תיארת בדיוק את גלי שלי אחרי לידת שני. גם ההפרש ביניהם דומה מאוד. ממרום נסיוני של חמישה חודשים כאמא לשתיים- זה עובר ובענק. אני מסכימה עם העיצות של המון סבלנות, הבנה ואהבה, והמון לשתף בעזרה, ורק אוסיף שלי לא היתה אפשרות להפרדת כוחות, מכל מיני סיבות, וטוב שכך, בדיעבד. קודם כל, בעזרת התינוכיס, שני גרה עלי שלושה חודשים. כך יכולתי לתת לגלי כמעט את אותה כמות ידיים שהיא רגילה אליה. גלי היתה שותפה לכל דבר שעושים עם שני, וגם היו לה תארים- אחראית משחה בהחתלה, נווטת הפטמה בהנקה, וכו'. את כל הכעס שלה היא הוציאה עלי בעיקר, כולל מכות ואמירות מרנינות לב כמו "את לא אמא שלי" ו"את לא חמודה". להכות אותי לא הרשיתי לה, אבל גם לא הענשתי אותה ולא שלחתי אותה לחדר. שקפתי לה בצורה ברורה שזה מאוד מעציב אותי, ופעם אחת גם אמרתי לה שגם לי קשה עם שני, ושגם לי חסר הזמן שלי רק איתה (עם גלי), ועודדתי אותה ששני גדלה, ועוד מעט יהיה לנו כיף ביחד. ועוד דבר- כתבת שאת ממש רותחת ושהצעקות מבהילות גם את הקטנה- אחרי שבוע כזה, עשיתי לעצמי חשבון נפש, ופשוט הפסקתי לצעוק. זה אולי פרק את מה שהרגשתי באותו רגע, אבל בטוח לא היה שווה את רגשות האשמה שלי ומבטי האימה של גלי ושני. וזמן. תני לו זמן. שלושה שבועות זה בעצם השעה הראשונה. ומזל טוב!
 

לאה_מ

New member
../images/Emo49.gif (על אף הקשיים, הזמניים).

אני מצטרפת לכל העצות החכמות שקיבלת. כתבתי את הדגשים שלי בתגובה שלי להודעה של איריס. אני חושבת שחשוב שתקחי לעצמך רגע לראות את הדברים גם מנקודת מבטו של תומר. קרה לו משהו קשה. זה התחיל מההריון שלך, ונהיה גרוע יותר לאחר הלידה. לא קל לו. הוא מרגיש שהוא איבד אותך, הוא מרגיש שמה שהיה פעם לא יחזור לעולם, הוא כועס עליך ועל אבא שלו, הוא כועס על נועה, אולי אפילו שונא אותה, כי הוא רואה בה את מי שגזלה ממנו את מה שהיה לו, הוא מבוהל, הוא לא יודע מה לעשות כדי שהדברים יחזרו שוב להיות כפי שהיו, הוא לא מאמין לכם - אמרתם לו שיהיה כיף כשהתינוקת תוולד וזה בכלל לא כיף, הוא מפחד שלא תאהבו אותו יותר, כל פעם שאתם כועסים עליו / צועקים עליו / נוזפים בו / מענישים אותו הוא רואה בכך הוכחה נוספת לחרדות שלו והאימה שלו הולכת וגוברת, הוא חושב שאולי אם הוא יתנהג כפי שאתם רוצים (יתנצל שהוא הכה את נועה, ינשק אותך) הכל יחזור להיות כפי שהיה - אבל זה לא קורה.... הוא מבוהל וחרד. אני מציעה לך לקרוא את המאמר המצויין של גליה רבינוביץ' על הקנאה, שמתאר בצורה חדה וברורה את התהליך שעובר הילד עם לידת אח חדש. קחי לך את הזמן לקרוא אותו - הוא יאיר לך את הסיטואציה שאתם נמצאים בה באור שונה. עכשיו, כשקראת הכל, כשחשבת על תומר מהזוית הזו - נכון שאת יודעת איך את צריכה לנהוג איתו? ולא, זה לא יהפוך פתאום להיות קל - אבל זה ישתפר לאט ובהדרגה, והיה לי מאד חשוב לומר לך את זה, כי יש נטיה לראות את הבכור פתאום כנורא גדול, הפרופורציות משתנות לחלוטין! אבל הוא לא גדול. הוא בעצמו עוד קצת תינוק, רק בן שנתיים וחודשיים! תזכרי את זה. נסי לזכור שגם אם הוא ארוך מנועה בחמישים סנטימטרים וכבד ממנה בעשרה קילוגרם, עדיין הוא בעצמו רק תינוק מבוהל, שלפני חודש גם את הכרת בכך שהוא תינוק. אל תתייגי אותו. אל תראי אותו כמפונק וחסר גבולות. תני לו את המקום שלו. אני יודעת שזה קשה, אני יודעת שגם את במצב נפשי ופיזי לא קל, דבר שמקשה עליך שבעתיים. העזרי בכל מי שאת יכולה - גם לשם ביצוע מטלות אחרות שאינן קשורות לילדים - השתדלי למצוא גם קצת זמן לעצמך (אולי במשך היום כשתומר בגן ונועה ישנה, אולי בזמן הנקה, אולי בלילה). אני מבטיחה לך שיהיה טוב, בסדר?
 
מנקודת מבט שונה לחלוטין (ארוך)

נכנסתי בגלל הודעה בעמוד הראשי ואני חושבת שאני יכולה לעזור. יש לי בת בגיל שנתיים ושלושה חודשים ובן בגיל 4 חודשים. אצלי היה אותו דבר עד שפתרתי את הבעיה תוך זמן קצר (יומים) היה שיפור וכיום היא ממש נהדרת. כשהוא נולד - היא באמת "אהבה" אותו זה התבטא בליטופים גם כשהוא ישן ועוד כל מיני הצקות למינהן, ובעיקר היא התחילה להכות אותי, וניסתה גם להרביץ לו בעיקר כשהנקתי, המצב היה סיוט בדיוק כמו שאת מתארת. אני מאד פחדתי שהיא תקנא בו ולכן כל פעם כשהנקתי ניסיתי להסיח את דעתה עם סיפור או ממתק, כששיחקתי איתו והיא נכנסה לחדר מיד אמרתי "בואי נשים את התינוק בעגלה ואז אני אשחק איתך", בקיצור לידה התיחסתי אליו כאילו הוא מטרד. העניין רק נעשה יותר ויותר גרוע, עד שקראתי כתבה שילדים ותינוקות קולטים את מה שההורים חושבים אפילו בלי מילים. ולכן התחלתי לחשוב שבעצם התינוק הוא לא גורם שאמור להפריע לה או לגרום לה לקנא, הוא אח שלה והוא מתנה בשבילה, היא צריכה לאהוב אותו ולשמוח בו. ולכן התחלתי להגיד לה משפטים כמו: הנה התינוקי המתוקי הזה, כמה שאת אוהבת אותו, בואי תחבקי אותו, עכשיו ניתן לו נשיקה, הוא כל כך אוהב אותך והוא נהנה לראות אותך משחקת, קחי את הרעשן הזה ותשחקי איתו. ואני אומרת לכן - זה עבד! היא ממש אוהבת אותו ומשוגעת עליו. כשאני מניקה, היא מרימה את החולצה שלה ומבקשת גם כן להניק אותו. כשאנחנו משחקות והוא מתחיל לבכות היא מיד אומרת: "התינוק בוכה - הוא רוצה לשחק איתנו" או "אמא תני לו לאכול - הוא רעב". בקיצור: תחשבי חיובי - תתנהגי כך ותדברי כך, את תראי שינוי תוך זמן קצר מאד! בהצלחה
 
המון תודה על כל התגובות

קראתי בעיון רוב הדברים הכנתי את עצמי עוד לפני הלידה אבל עזרתן לי להפנים אותם טוב יותר בסה"כ אני מאוד משתדלת לתת לתומר את הזמן שלו איתי אני מקווה שעוד כמה שבועות שאני אתחיל לשאוב ולהשאיר בקבוק יהיה לכולנו יותר קל היום למשל היה יום רגוע כי נועה ישנה אחרי הצהרים וכל אחר הצהרים הוקדש לתומר בלי הפרעות שנועה התחילה לבכות הוא אמר לי "אמא נועה רוצה חלב קדימה ! " ונתן לי להניק בשקט שהוא יושב לידנו ומדי פעם מלטף לה את הראש ונותן לה נשיקה בלחי ( כל נשיקה כזאת אני עוצרת את הנשימה ומתפללת שהיא לא תהפוך לנשיכה ) כנראה שזה בא בגלים אתמול פשוט היה יום נוראי שכלל גם הורדת החיתול ועשיית פיפי בחדר שלו מה שלא קרה לפני כן אף פעם בקשר לדגש על זה שתומר הוא עדיין תינוק אני ממש משתדלת לא להגיד לו שהוא הגדול הוא בעצמו אומר לי "לא גדול קטן תומר " ויותר ברור מזה הוא לא היה יכול לסכם את זה עם הכל אני יכולה להתמודד רק לא עם האלימות הפיזית שבאה לי בלי התרעה ויכולה להיות ממש מסוכנת לנועה ומאוד מלחיצה אותי אז אני פשוט אשתדל באמת לא להיות עם שניהם לבד ונקווה שזה ירגע עם הזמן המון תודה לכן מבטיחה לעדכן
 
בקשר ל"עוזר קטן" אני מאד בעד, אבל

שימי לב שהעזרה לא תהיה רק בשליחויות, אלא בעיקר בפעולות שקשורות בנגיעה ישירה בתינוק: לתת לו מברשת רכה לסרק את התינוק, לנגב במגבון את הטוסיק (אפילו אחרי שאת כבר ניגבת), לשים מוצץ בפה של התינוק (ולא רק לחפש את המוצץ), לסגור את המדבקות של החיתול, לסבן את התינוק באמבטיה, לנדנד את התינוק הסלקל וכ"ו.
 

zimes

New member
הו! תודה. לא חשבתי על זה ככה.

(אם כי סביר שאצלי הם פשוט היו מתעקשים על זה בעצמם...)
 

לאה_מ

New member
כשיש לכם רגע כזה, את יכולה מאד

לעודד את זה. אם תומר אומר לך "אמא, נועה רוצה חלב", את יכולה לומר לו "איזה יופי אתה מבין אותה. כמה זה עוזר לי שאתה מתרגם לי את הרצונות שלה". אם הוא מלטף אותה לומר לו "היא כל כך אוהבת שאתה מלטף אותה ככה. תראה איך היא נהנית מזה". לספר את זה לאנשים אחרים כשתומר בסביבה. עוד מעט היא תתחיל לחייך, ותוכלי לספר לכולם (ולתומר) כמה היא אוהבת אותו - מיד כשהיא רואה אותו היא מחייכת - איך הוא יודע להצחיק אותה, וכל מיני דברים מהסוג הזה. אצלנו זה מאד עזר.
 

כרמית מ.

New member
רק הערה לגבי הבקבוק

אם זה מה שמתאים לך, אז תני בקבוק, אבל אני חושבת, שלא נכון לוותר על ההנקה (או להפוך אותה לחלקית, אפילו אם זה חלב שאוב) בשביל הילד הגדול. אני חושבת שהמסר שהוא מקבל מכך שנותנים לתינוק את כל צרכיו (בדיוק כמו שבך טיפלנו כשהיית תינוק, ועכשיו אתה כבר יכול לעשות חלק מהדברים לבד ולא צריך עזרה) הוא חשוב. אפשר כמובן להשתמש בכלי של בקבוקים שאובים כדי לאפשר יציאה למשהו שאי אפשר עם התינוק, אבל לא נראה לי שרק בשביל להתפנות, כשאת בעצם זמינה. הילדים שלי אמנם כבר יותר גדולים ומבינים, והם גם שניים (מה שבהחלט מקל על העניין) אבל הדרך שלי להתפנות אליהם, היא לקחת את הקטן במנשא, וכך הוא כמעט ולא מגביל אותי, ולהיניק אותו תוך כדי פעילות איתם. בפעילויות מיוחדות, אני לוקחת אותו דווקא בעגלה (עגלול) כדי להיות פנויה אליהם לחלוטין, למשל, כשהולכים לבריכה. (כשהוא נרדם, אני יכולה לבקש ממישהו לשמור עליו ולהכנס איתם. אם לא, זה עדיין מאפשר לי ידיים פנויות לקטעים שצריך. רוב הזמן, הם במים בבריכת הפעוטות, והוא אצלי בידיים).
 
לגבי המינשא והבריכה

יש לי את התינוכיס ותומר מאוד מתעצבן שאני מכניסה אליו את נועה פעם אחת עשינו טעות ובמקביל שמתי את תומר על הגב במנשא של הטיולים ומאז כל פעם שאני רק מעיזה לשלוף את המנשא הוא רוצה גם ולא מוכן שאני אלך עם נועה במנשא אבל גם עם נניח שזה יסתדר אז תומר רוצה המון על הידיים וקשה לי לדמיין אותי עם שניהם בטיול שהיא במנשא והוא אחרי דקה הליכה או ישיבה בעגלה רוצה על הידיים ואז מה ? ולגבי הבריכה יש לנו פה במושב אבל נראה לי חם להביא את נועה בגיל חודש באוגוסט לבריכה שאני צריכה להיות בכוננות עם תומר כל הזמן שהוא במים ואין לי מי שישמור עליה בבריכה ולגבי הבקבוק עם תומר הייתי מוצץ מהלך במשך חצי שנה ובגלל שחיכיתי יותר מדי שחזרתי לעבודה שהוא היה בן 6 חודשים הוא ממש לא היה מוכן לקחת בקבוק ועברו עלינו כמה שבועות נוראיים ובסוף המטפלת פשוט האכילה אותו בכפית והוא היה עושה השלמות שהייתי חוזרת מהעבודה הפעם אני ממש לא רוצה שזה יחזור על עצמו - בגלל זה חשבתי להתחיל לשאוב ולהשאיר בקבוק כבר עכשיו כמובן לא כל יום אבל לפחות פעמיים בשבוע שאני ותומר נוכל לנסוע לנו לבד בלי להיות בלחץ
 

כרמית מ.

New member
אז ככה

כשהבכורים שלי קצת גדלו ולא יכולתי לקחת את שניהם על הידיים, הפסקתי להשתמש בנשיאה על הידיים ככלי תחבורה, אלא רק לצורך חיבוק (עם יוצאי דופן, כמובן, אבל ככלל). כשהם רצו ידיים, עצרתי, חיבקתי בעמידה כמה זמן שצריך, ואז המשכנו ללכת (בגיל הזה כבר לא השתמשנו בעגלה). ככה סיפקתי בלי תנאי את הצורך במגע, אבל לא "קרעתי" את עצמי. לגבי הבקבוק, מסיפורים ששמעתי, לא בטוח שלתת בקבוק מוקדם פותר את הבעיה - אבל זה כבר נושא לפורום הנקה... אני לא חושבת שזה רע לתת בקבוק חלב שאוב מדי פעם (אחרי גיל 6 שבועות), וגם עושה את זה מפעם לפעם. מה שהתכוונתי זה רק שלא כדאי, לדעתי, לעשות את זה במטרה "למנוע קנאה", כי לקטנה מגיע לא פחות טוב, וכשהוא רואה כמה זה חשוב לכם, הוא גם לומד על היחס אליו כאל חשוב.
 

עירית ל

New member
סתם אנקדוטה

עכשיו כבר ממש קשה לי לקחת את בני על הידיים. אתמול הילד המצחיק הזה סחט ממני ידיים בטיעון המשכנע "התקלקלו לי הרגלים".
 
למעלה