בנות- מתי אתן תטרידו אותנו ???../images/Emo47.gif
מדוע ניגזר עלינו הזכרים, לשאת את המשא הכבד של ברירת הטבע, על כותרתנו ? אנא בנות שימעו את זעקתנו המרה, די STOP. עד מתי נגרור עצמנו למקומות נלעגים , לבושים תחפושת אופנתית למחצה, לתור בעינינו אחר עיניים מחייכות (לשוא), להתקרב, לגייס את תעצומות הנפש, ולקבל חיובי אחד על כל עשרה נסיונות (1 2 3 ניסיון). עד מתי נאלץ להקשיב לדברי ההבל שלכן בענין מעושה, לצייר חיוך בזוית שפתינו על הלצה ריקה , להיות מקסימים, שרמנטיים , מדסקסי ענינים ברומו של אורנוס, מצחיקים, עמידים, מרשימים, יציבים ואינטיליגנטים ? אם עדיין לא קלטתן ? זה הכל הצגת סיום בבית הספר היסודי ע"ש טבנקין במזכרת בתיה. אין בכל זה ולו אלפית אמיתות. זו מהתלה אפלה ומאוסה של הטבע. אנו השעונים על הבר, המקרבים כסא, השופעים הוד והדר, הכל הבל, ורעות, ורוח. כל הכוראוגרפיה המסובכת הזו, מיועדת למטרה אחת בלבד: להכניסכן תחת עול שמי הכלילה המלטפים. כל מאווינו נתונים לשאלה אחת, הרת גורל:להיות (בתוכך) או לא להיות (בתוכך). כשאתן מתארות, אנו כביכול מביעים התענינות,כשאתן מפליגות, אנחנו שוקעים, אך התודעה מאתרת שבילים אל המיטה הקרובה. את בדרכך אל השרותים, לעשות את שערך, ואנו תולשים עלי כותרת דמיוניים, מפרח דמיוני לא פחות: - אוהבת או לא אוהבת? (לרדת). כשאתן מצחקות אנו מחשבים את אחוז הזמן שנותר. מתי מס השפתיים - יתורגם לפסים אישיים. כמו אנשי מכירות מנוסים אנו משתדלים להפיק את האוירה המושלמת. מבטים עמוקים בעיני התכלת,שתיה חריפה(להחרפת הסיכוי), מפגינים בטחון עצמי מסוים, מנסים לייפות את עיסוקנו, השכלתנו, מעמדנו החברתי, ורגישותנו אין קץ. לטשטוש החששות.מבטיחים הבטחות, מיישרים מבט, נשבעים, אפילו מחייכים. זוהי עסקה מתוחכמת, מתעקלת. הטרף, אסור שיבחין במזימה המתרקמת לנגד עיניו, ועל גבו. היא בטוחה שמאד מעניין אותנו כי היא לומדת סוציולוגיה /ספרות בבלית , המבחן שלה, והמרצה, אמא שלה, וחוזר חלילה. אתה חייב להיות ממלכתי, מלאכותי וחד משמעי בנשימה אחת, וזה כמו להלך על חבל כשלמטה ממתינה לך מיטה ריקה, ויד. אתה עבד של דקת שפיכה מתוקה. וכך עובר לו ערב או ערביים, במאמץ כולל של רוב החושים. אתה מתוח כמו בגמר גביע עולם בספורט החביב עליך. כלפי חוץ נינוח, כלפי פנים מדד הנסד"ק משתולל. לחץ הדם משתנה בפראות, לחץ באגן הקדוש. מתח. סף פאניקה. גזר הדין מתקרב. תעלי אלי ? בקול הנעים ביותר שביכולתך להפיק. ואז מצילתיים, תופים: כן - המתח רק מתגבר. לא - שקיק תה משומש. פנוי לשנאה עצמית כבדה. זהו על קצה המזלג מסע הייסורים אותו אנו עוברים. כאמור בפתיחה, אנא נשים יקרות קחו אותו מעל גבינו, כי עייפנו. רוצים שיוויון ! תתחילו להתחיל איתנו ! ברור ? שלכם קופרניקוס
מדוע ניגזר עלינו הזכרים, לשאת את המשא הכבד של ברירת הטבע, על כותרתנו ? אנא בנות שימעו את זעקתנו המרה, די STOP. עד מתי נגרור עצמנו למקומות נלעגים , לבושים תחפושת אופנתית למחצה, לתור בעינינו אחר עיניים מחייכות (לשוא), להתקרב, לגייס את תעצומות הנפש, ולקבל חיובי אחד על כל עשרה נסיונות (1 2 3 ניסיון). עד מתי נאלץ להקשיב לדברי ההבל שלכן בענין מעושה, לצייר חיוך בזוית שפתינו על הלצה ריקה , להיות מקסימים, שרמנטיים , מדסקסי ענינים ברומו של אורנוס, מצחיקים, עמידים, מרשימים, יציבים ואינטיליגנטים ? אם עדיין לא קלטתן ? זה הכל הצגת סיום בבית הספר היסודי ע"ש טבנקין במזכרת בתיה. אין בכל זה ולו אלפית אמיתות. זו מהתלה אפלה ומאוסה של הטבע. אנו השעונים על הבר, המקרבים כסא, השופעים הוד והדר, הכל הבל, ורעות, ורוח. כל הכוראוגרפיה המסובכת הזו, מיועדת למטרה אחת בלבד: להכניסכן תחת עול שמי הכלילה המלטפים. כל מאווינו נתונים לשאלה אחת, הרת גורל:להיות (בתוכך) או לא להיות (בתוכך). כשאתן מתארות, אנו כביכול מביעים התענינות,כשאתן מפליגות, אנחנו שוקעים, אך התודעה מאתרת שבילים אל המיטה הקרובה. את בדרכך אל השרותים, לעשות את שערך, ואנו תולשים עלי כותרת דמיוניים, מפרח דמיוני לא פחות: - אוהבת או לא אוהבת? (לרדת). כשאתן מצחקות אנו מחשבים את אחוז הזמן שנותר. מתי מס השפתיים - יתורגם לפסים אישיים. כמו אנשי מכירות מנוסים אנו משתדלים להפיק את האוירה המושלמת. מבטים עמוקים בעיני התכלת,שתיה חריפה(להחרפת הסיכוי), מפגינים בטחון עצמי מסוים, מנסים לייפות את עיסוקנו, השכלתנו, מעמדנו החברתי, ורגישותנו אין קץ. לטשטוש החששות.מבטיחים הבטחות, מיישרים מבט, נשבעים, אפילו מחייכים. זוהי עסקה מתוחכמת, מתעקלת. הטרף, אסור שיבחין במזימה המתרקמת לנגד עיניו, ועל גבו. היא בטוחה שמאד מעניין אותנו כי היא לומדת סוציולוגיה /ספרות בבלית , המבחן שלה, והמרצה, אמא שלה, וחוזר חלילה. אתה חייב להיות ממלכתי, מלאכותי וחד משמעי בנשימה אחת, וזה כמו להלך על חבל כשלמטה ממתינה לך מיטה ריקה, ויד. אתה עבד של דקת שפיכה מתוקה. וכך עובר לו ערב או ערביים, במאמץ כולל של רוב החושים. אתה מתוח כמו בגמר גביע עולם בספורט החביב עליך. כלפי חוץ נינוח, כלפי פנים מדד הנסד"ק משתולל. לחץ הדם משתנה בפראות, לחץ באגן הקדוש. מתח. סף פאניקה. גזר הדין מתקרב. תעלי אלי ? בקול הנעים ביותר שביכולתך להפיק. ואז מצילתיים, תופים: כן - המתח רק מתגבר. לא - שקיק תה משומש. פנוי לשנאה עצמית כבדה. זהו על קצה המזלג מסע הייסורים אותו אנו עוברים. כאמור בפתיחה, אנא נשים יקרות קחו אותו מעל גבינו, כי עייפנו. רוצים שיוויון ! תתחילו להתחיל איתנו ! ברור ? שלכם קופרניקוס
