"בנות למכירה"

"בנות למכירה"

- סיפור אמיתי. את הסיפור מספרת זאנה מוחסן, אשה אנגליה, בת לאם אנגליה ואב תימני. היא ואחותה נאדיה נשלחו בגיל 14 ו 15 בשנת 1980 ל"טיול" לתימן ושם הן גילו שהן נמכרו על ידי אביהן ושהן נשואות לנערים תימניים. הן אולצו לחיות בכפר מנותק ופרימיטיבי, לקיים חיי אישות עם בעליהן, ללדת להם ילדים, ולחיות כנשים תימניות לכל דבר. זאנה גם מספרת על מכות שהיא קיבלה מאבי בעלה, על הרעבה, על עבודה מפרכת מבוקר עד לילה - חיי עבדות. כמעט ולא ניתנה להן אפשרות ליצור קשר עם משפחתן וחבריהן, וגם לא תמיד אפשרו להן לראות זו את זו. כעבור שמונה שנים זאנה חזרה לאנגליה לאחר מאבקים ממושכים שלה ושל אמה ועזרה מצד עיתונאים ודיפלומטים שהתערבו לטובתה. את בנה היא נאלצה להשאיר בתימן. סיפור מעורר חלחלה. ---- עם חזרתה לאנגליה פתחה זאנה יחד עם אימה במאבק להשיב גם את אחותה נאדיה. במסגרת המאבק היא התראיינה באמצעי התקשורת וכתבה את הספר "בנות למכירה" וכן ספר נוסף "להציל את נאדיה" (באנגלית: A Promise to Nadia). גם אימה כתבה ספר על חייהן. חיפשתי באינטרנט מידע נוסף על המשך קורותיה של נאדיה. מה שמצאתי הוא הראיון הזה שנערך באפריל 2002. נאדיה, כבר עם שישה ילדים, עברה מהכפר לבית בעיר, והיא מספרת שהיא מאושרת עם משפחתה, שטוב לה בחייה, ושאין לה רצון להמיר את חייה בתימן ולחזור לבריטניה. היא מבקשת שאחותה תפסיק עם הספרים והראיונות שבהם היא דורשת את השבתה של נאדיה וילדיה לאנגליה. מישהו יודע פרטים נוספים על המשך חייה של נאדיה ב 15 השנים האחרונות? את הספר "להציל את נאדיה" לא קראתי. אשמח אם מישהו קרא ויוכל לספר בקצרה על תוכנו.
 
סיפור מדהים

לא קראתי ואין לי המקורות שאתה מחפש, אבל קראתי מרותק את מה שכתבת. אני תוהה אם נדיה באמת בחרה להישאר בתימן או שהיא נתונה ללחצים שלא מאפשרים לה לומר את אשר על ליבה, ומצד שני מי אנחנו שנחליט שכל אדם תמיד יעדיף את החיים המערביים?
 
מסכים איתך

ועוד כמה דברים: כשזאנה חזרה לאנגליה נאדיה נשארה עם שני ילדיה ועוד ילד של זאנה. אני מניח שכעבור זמן לא רב היא הבינה שלעולם לא תוכל לחזור לאנגליה יחד עם הילדים, והחליטה לבחור בחיים בתימן עם הילדים והבעל וכל מה שכרוך בזה. וגם, נאדיה "נפלה" על בעל נורמלי יחסית ומשפחה שהתייחסה אליה באופן סביר. בניגוד לאחותה זאנה שבעלה היה נער חולני, שעברה התעללויות והרעבה, ושיחסיה עם בעלה והוריו היו איומים. בהחלט יתכן שנאדיה מאושרת כיום בחייה הנוכחיים (במיוחד אם נכונה הטענה שהיא עברה מחיי הכפר הקשים והמשמימים אל חיי העיר היותר נוחים ומעניינים.) אני לא מאמין לטענה של נאדיה שהיא ידעה שהיא נוסעת לתימן כדי להתחתן. אני משוכנע שבדומה לאחותה היא נחטפה, אולצה להינשא, נאנסה, ואולצה להתעבר וללדת. אני תוהה מה היתה מרגישה נערה תימנייה שהיתה נחטפת לאירופה בגיל 14, והיתה מאולצת לוותר על מנהגיה ודתה, לחיות על פי הנהוג באירופה, והיו מונעים ממנה כל אפשרות לתקשורת עם חבריה ומשפחתה בתימן.
 
לא. ואגב גם שני האחים

הגדולים של זאנה (אח ואחות) נחטפו לתימן. זה קרה בהיותם תינוקות, כך שמינקות הם גדלו כתימנים ואפשרות שיבתם לאנגליה מעולם לא עלתה על הפרק. האח חי בתימן חיים די אומללים, ונחטף לצבא בניגוד לרצונו (אף אחד שם לא רוצה להיות בצבא. התנאים קשים מאוד.) לגבי האחות הגדולה נראה לי שאין מידע.
 
וגם סינדרום שטוקהולם

אחרי כ"כ הרבה שנים בכדי לשמור על שפיותה היא חייבת להזדהות עם משפחת בעלה- השבויים תמיד מזדהים עם השובים
 
תמיד? נדמה לי שקוראים לזה סינדרום

דווקא בגלל שתהליך זה אינו מתרחש תמיד. לכן הוא ייחודי. לכן לא אפיינו אותו לפני הארוע בשטוקהולם. אמנם שם מדובר בארוע של ימים בודדים וכאן מדובר בשנים, אך עדיין לא ברור לי אם גם בשבי של שנים ניתן לומר "תמיד". האם?
 

gitta

New member
שם נוסף

לזה: סינדרום פטרישה הרסט. היא היתה שבויה שנים אחדות בידי קבוצת גרילה עירונית, ואחרי זמן מה הצטרפה לשוביה בשוד בנקים. הוריה פעלו לשחרר אותה ולצאת מהעניין בעונש מוקטן, ואחרי כן היא נישאה לשומר הראש שלה שהם שכרו בעבורה. קוראים לזה סינדרום מכיוון שיש בו מספר תופעות ואין זו אך ורק תופעה אחת.
 
"היזהר מן ה-KLALOT"

כך ציטט באזני פעם המנחה שלי. שאלתי אותו אם הוא מתכוון לכללות או לקללות. הוא התכוון ל-כ'. וכך זה נחקק בי. ואני גם נזהרת מהקללות. מעדיפה לאסוף ברכות. בזאת באתי על החתום, קלילה.
 
למעלה