לפעמים צריך לוותר וללכת הלאה
לא נראה לי שיש לכם סיכוי לגשר על הפערים. אולי מישהי אחרת, עם אופי דומה לשלו או שחיה המשפחה דומה והסיטואציה היתה נראית לה מוכרת הייתי מנסה לשכנע להישאר אבל במקרה שלכם נראה לי שפשוט אין סיכוי. אם את רוצה חיזוקים אז תני לי לתת לך, בעיני גבר שמתנהג כמו סמרטוט מול המשפחה שלו, ונותן להם להתאכזר לאשתו הוא לא גבר, הוא סמרטוט ושום נסיבות מקלות לא מקובלות כאן. אנשים לא משתנים, במיוחד לא אנשים חלשים, וקללות??? אם מישהו היה מקלל אותי ובעלי היה עומד בצד??? יקירתי, עם כל הצער, נשים נוטות לחפור, לחפש, לנבור בעניינים, כשהאמת מאוד ברורה, ברמה של סטירה לפרצוף. את עשית טעות. זה נורא, שככה זה נאמר בפרצוף אבל אני מאמינה שאת יודעת את זה טוב מאוד... אני לא יודעת איזו אהבה היתה ביניכם, כמה זמן הכרתם לפני שהתחתנתם ובאיזה סיטואציות בדיוק יצא לך לפגוש את בעלך שמתנהג עכשיו אחרת לגמרי, אבל לא נראה מאיך שאת כותבת שתוכלי לאהוב טיפוס כזה לאורך זמן. עדיף להבין שטעית לפני שיהיו ילדים שיגיעו לסיטואציות בלתי נסבלות. אני מאוד מציעה לך לא לחפור ולהתעסק עם הפצע הזה עד שבאמת יגמרו לך הכוחות. אם את רוצה תני לו לבחור: או שיאזן את המשפחה המטורפת שלו בכל דרך שהוא מוצא לנכון או שתתגרשו...תתחמי את זה בזמן אגב.
לא נראה לי שיש לכם סיכוי לגשר על הפערים. אולי מישהי אחרת, עם אופי דומה לשלו או שחיה המשפחה דומה והסיטואציה היתה נראית לה מוכרת הייתי מנסה לשכנע להישאר אבל במקרה שלכם נראה לי שפשוט אין סיכוי. אם את רוצה חיזוקים אז תני לי לתת לך, בעיני גבר שמתנהג כמו סמרטוט מול המשפחה שלו, ונותן להם להתאכזר לאשתו הוא לא גבר, הוא סמרטוט ושום נסיבות מקלות לא מקובלות כאן. אנשים לא משתנים, במיוחד לא אנשים חלשים, וקללות??? אם מישהו היה מקלל אותי ובעלי היה עומד בצד??? יקירתי, עם כל הצער, נשים נוטות לחפור, לחפש, לנבור בעניינים, כשהאמת מאוד ברורה, ברמה של סטירה לפרצוף. את עשית טעות. זה נורא, שככה זה נאמר בפרצוף אבל אני מאמינה שאת יודעת את זה טוב מאוד... אני לא יודעת איזו אהבה היתה ביניכם, כמה זמן הכרתם לפני שהתחתנתם ובאיזה סיטואציות בדיוק יצא לך לפגוש את בעלך שמתנהג עכשיו אחרת לגמרי, אבל לא נראה מאיך שאת כותבת שתוכלי לאהוב טיפוס כזה לאורך זמן. עדיף להבין שטעית לפני שיהיו ילדים שיגיעו לסיטואציות בלתי נסבלות. אני מאוד מציעה לך לא לחפור ולהתעסק עם הפצע הזה עד שבאמת יגמרו לך הכוחות. אם את רוצה תני לו לבחור: או שיאזן את המשפחה המטורפת שלו בכל דרך שהוא מוצא לנכון או שתתגרשו...תתחמי את זה בזמן אגב.
אז את יותר מחכמה, שאת מזהה מה נמצא מולך, ואם זה לא הגבר שאמור יהיה לגבות אותך לאורך כל הדרך, אז אולי באמת אין לך הרבה ברירות ולעשות את הצעד שעשית. אני בטוחה שלא קל לך בימים אלה, ואמנם טרם התחתנתם, אבל זה שחייתם ביחד כזוג בטח עשה את שלו מבחינת תחושת השייכות זה לזו. עצוב היה לי בשבילך להבין כמה למעשה היית צריכה כל הזמן לאסוף את עצמך בשבילו ולהיות חזקה תמיד בשביל שניכם. איך בכלל הגיע מצב שבו אחותו מקללת אותו אצלכם? ממש חוצפה! [אני במקומך הייתי מעיפה אותה לכל הרוחות]... אז היי חזקה ומי יודע אולי יום אחד החבר יפקח את העיניים ויתבגר... אם לא בשבילך, אז לפחות בשביל עצמו
