בנות יקרות
המון זמן לא כתבתי פה אבל מעולם לא הפסקתי לקרוא. אבל הנה שוב צצו להן הבעיות אז את עזרתן של מי אבקש אם לא בנות ניסיון נייטרליות שלא מכירות לא אותי ולא את בן זוגי. אקצר ורק אכתוב שאחרי ביקורה של משפחת ארוסי היקר שהפתיעה אותנו ובאה כל הדרך מעבר לאוקיינוס (כן כן בהפעה, 4 נפשות) אני חושבת שרשמית היחסים בינינו הסתיימו, היה פשוט סיוט, נאלצתי לעזוב את הבית לשבוע ימים וכל הזמן הזה בן זוגי רק ניסה לדבר איתם וללבן עיניינים כשאני לא הבנתי איך הוא עוד לא קלט שאין עם מי לדבר וזה תמיד יהיה ככה ועם כל בת זוג שתהייה לו, אז אני כשהסתכלתי על הדברים מהצד פשוט הזדעזעתי קודם כל מדרך ההתמודדות שלו לכך שאחותו עומדת ומקללת אותי אצלי בבית ואין ספור סיטואציות דומות, מכך שהוא פשוט כמו ילד בן 4 שמסתכל על הכל מהצד וזאת בעצם הבריחה שלו (התמודדות של נמושה), הזדעזעתי מזה שלילדים יהיו גנים כאלה, מזה שאני צריכה לראות אותם כל חיי, מזה שהוא נתן לי לצאת מהבית מבלי לבקש מהם ללכת להתנחל אצל מישהו אחר ואני כל כך כועסת ומאוכזבת ממנו מזה שהיה כל כך אבוד ומתוסכל מהסיטואציות שקרו, מזה שלא ידע להרים את הקול ולצעוק שיעזבו אותנו כשהיה חייב את זה כי כמה אפשר להיות דיפלומט, מזה שבא אליי בוכה כמה קשה לא וכמה כועס עליהם וכמה יודע שהוא עושה טעות אבל עדיין בשלו, לא יכול לצאת מהקונכייה הזאת וזה מדהים שהוא ככה לא מוכן לוותר על המשפחה שלו אבל בדרך הזאת בחיים לא תהייה לו משפחה משלו ,תמיד יהיה אח ובן של ולעולם לא בעל ואבא של...בינתיים כולם נסעו ואנחנו בביתינו, אבל כלום לא חזר להיות אותו דבר ואנחנו מרוחקים כמו שבחיים לא היינו וזה נורא עצוב, כי אהבה שהייתה בינינו הייתה עצומה, ואני אומרת שזה רק עיניין של זמן עד שנגיד שלום סופית כי לא משנה מה הוא הבטיח הכל תמיד יהיה אותו דבר, זה דברים שלא משתנים, בטח לא אצל גבר בן 30+, מה שהוא היום זה מה שיהיה ותמיד העלמתי עין מכל חסרון שהיה צץ במהלך השנים כי אני כל כך אוהבת אותו אבל זה פשוט שבר אותי ואני לא יכולה ולא רוצה יותר, לא מגיעה לי שיתנהגו אליי ככה!!!
המון זמן לא כתבתי פה אבל מעולם לא הפסקתי לקרוא. אבל הנה שוב צצו להן הבעיות אז את עזרתן של מי אבקש אם לא בנות ניסיון נייטרליות שלא מכירות לא אותי ולא את בן זוגי. אקצר ורק אכתוב שאחרי ביקורה של משפחת ארוסי היקר שהפתיעה אותנו ובאה כל הדרך מעבר לאוקיינוס (כן כן בהפעה, 4 נפשות) אני חושבת שרשמית היחסים בינינו הסתיימו, היה פשוט סיוט, נאלצתי לעזוב את הבית לשבוע ימים וכל הזמן הזה בן זוגי רק ניסה לדבר איתם וללבן עיניינים כשאני לא הבנתי איך הוא עוד לא קלט שאין עם מי לדבר וזה תמיד יהיה ככה ועם כל בת זוג שתהייה לו, אז אני כשהסתכלתי על הדברים מהצד פשוט הזדעזעתי קודם כל מדרך ההתמודדות שלו לכך שאחותו עומדת ומקללת אותי אצלי בבית ואין ספור סיטואציות דומות, מכך שהוא פשוט כמו ילד בן 4 שמסתכל על הכל מהצד וזאת בעצם הבריחה שלו (התמודדות של נמושה), הזדעזעתי מזה שלילדים יהיו גנים כאלה, מזה שאני צריכה לראות אותם כל חיי, מזה שהוא נתן לי לצאת מהבית מבלי לבקש מהם ללכת להתנחל אצל מישהו אחר ואני כל כך כועסת ומאוכזבת ממנו מזה שהיה כל כך אבוד ומתוסכל מהסיטואציות שקרו, מזה שלא ידע להרים את הקול ולצעוק שיעזבו אותנו כשהיה חייב את זה כי כמה אפשר להיות דיפלומט, מזה שבא אליי בוכה כמה קשה לא וכמה כועס עליהם וכמה יודע שהוא עושה טעות אבל עדיין בשלו, לא יכול לצאת מהקונכייה הזאת וזה מדהים שהוא ככה לא מוכן לוותר על המשפחה שלו אבל בדרך הזאת בחיים לא תהייה לו משפחה משלו ,תמיד יהיה אח ובן של ולעולם לא בעל ואבא של...בינתיים כולם נסעו ואנחנו בביתינו, אבל כלום לא חזר להיות אותו דבר ואנחנו מרוחקים כמו שבחיים לא היינו וזה נורא עצוב, כי אהבה שהייתה בינינו הייתה עצומה, ואני אומרת שזה רק עיניין של זמן עד שנגיד שלום סופית כי לא משנה מה הוא הבטיח הכל תמיד יהיה אותו דבר, זה דברים שלא משתנים, בטח לא אצל גבר בן 30+, מה שהוא היום זה מה שיהיה ותמיד העלמתי עין מכל חסרון שהיה צץ במהלך השנים כי אני כל כך אוהבת אותו אבל זה פשוט שבר אותי ואני לא יכולה ולא רוצה יותר, לא מגיעה לי שיתנהגו אליי ככה!!!
