להיכנס להריון טבעי
הי מירי, קודם כל אני שמחה עבורך שנפגשת עם סוריאנו ושהתרשמת לטובה. אין ספק שרק מלפגוש רופא שמבין ומכיר באנדו' ובהשפעותיו זו חויה מעודדת, בטח אם מדובר ברופא שאכן יש לו שם של מבין בדבר. הנקודה שמפריעה לי היא הגישה החד משמעית שאם מבצעים ניתוח שמנקה את האנדו' 'עד הסוף' אז אפשר לנסות להיכנס להריון טבעי. משיחות רבות שביצעתי עם רופאים שונים (כולם טובים ומומחים) וכמו שכתבו פה בפורום לא אחת, ישנן שתי אסכולות עיקריות להתמודדות (ואני בכוונה לא רושמת לריפוי) עם אנדומטריוזיס - ההיבט הפריוני וההיבט הכירורגי. רופא פריון יסתייג בד"כ מניתוח ורופא כירורג בד"כ יסבור שניתוח הוא הפתרון המלא לבעיה (ושלאחריו אין בעיה). מאחורי שתי העמדות עומדות שתי גישות מחשבתיות. ההיבט האחד הוא שאנדומטריוזיס מלבד המוקדים והציסטות הוא מחלה שיש לה השפעה מערכתית שמתמשכת גם כאשר לכאורה הגוף נקי ממוקדים, הידבקויות וציסטות. הגוף מפריש חומרים דלקתיים/מזהמים או איך שלא תרצו לקרוא לזה שפוגעים ביכולת הטבעית של הגוף להרות, יוצרים אוירה לא טובה להפריה... (זאת בנוסף לתיאוריות על פגיעה בביציות באנדו'). על פי הגישה הזו גם אם יעשו ניקיון לפסח בכל הגוף ואכן ימצאו ויעלימו את כל המוקדים עדיין למחלה יש השפעה הרסנית. ההשלכות של גישה זו היא שרופאים הדוגלים בעמדה זו מאמינים במקרים רבים שאין כל טעם בביצוע ניתוח ושהניתוח עלול לגרום לנזקים רבים מאוד ושהסיבה היחידה לנתח היא כדי להקל על הכאבים. ההיבט השני הוא שניתן 'להעלים' את המחלה ולנטרל את השפעותיה לפחות באופן זמני ע"י ניתוח שהשפעתו לזמן מסויים (יותר או פחות לפי הרמה של המחלה והתגובה של כל אישה למחלה) ובזמן שבו לא קיימים גורמים פעילים של המחלה אין שוני מהותי בין אישה עם אנדו' לאישה בלי אנדו' (לא מדובר על אנדו' ברמות גבוהות שממילא לא ניתן להעלים את כולו בניתוח) ולכן אין מניעה מלנסות להרות באופן ספונטני. הרופאים של תה"ש ידועים כמאמינים בגישה הכירורגית (ותסלחו לי על ההכללה). אני לא מדברת רק על הכירורגים אלא גם על רופאי הפריון מתה"ש או מיוצאי תה"ש. מבחינתם אישה שעברה ניתוח יסודי להסרת אנדו' אצל כירורג מיומן שיודע כיצד לנתח אנדומטריוזיס, שיפרה את יכולת הפריון שלה משמעותית (וברמות אנדו' שאינן הגבוהות ביותר - אפילו השוותה את מעמדה לאישה בריאה). אני כועסת על הצגה כזו של הדברים כי זה נשמע כאילו הניתוח פותר את כל הבעיות, ולפחות סטטיסטית לא בטוח שכך הוא הדבר, אחרת נשים עם אנדו' שעברו ניתוח היו צריכות להרות בקלות, ולפחות הפורום הזה מראה שלא כך הוא. לעומת זאת גם הגישה לפיה אין טעם בניתוח כלל מקוממת אותי, ואני לא מדברת על כך שהניתוח משפר את איכות החיים (אני יודעת שלא לכולן הוא אכן משפר, אבל בכל זאת) אני מדברת גם על ההשפעה בהיבט הפריוני. שחלה מלאה בציסטות, רחם מנוקד במוקדים, הידבקויות שמעוותות את החצוצרות - האומנם אפשר לטעון שאין להם כל השפעה על הפוריות? - מסופקני. האמת, כמו ברוב הדברים בחיים, צריכה להימצא איפשהו באמצע. וחבל שרופאים נוקטים בעמדות נחרצות (ואני יודעת שזה מתוך אמונה שלמה בדרך שאותה הם מציעים), ושאנחנו המטופלות צריכות ליצור את דרך המלך שבין שתי הגישות. מירי יקרה, אני מצטערת שגלשתי ככה מההודעה שלך, אבל פשוט לאחרונה שמעתי יותר מדי רופאים שממליצים אחרי ניתוח להרות באופן ספונטני ומציגים זאת כפתרון חד וחלק (הלוואי וזה היה כזה פשוט). יכול להיות שיש משהו בדבריהם, אבל אני לא הייתי ממהרת לנסות להרות ספונטני אחרי ניתוח (בטח כשההמלצה ניתנה ע"י כירורג (מצויין אומנם, אבל בכל זאת כירורג) ולא רופא פריון), מצד שני ברור שהדבר תלוי גם בחומרת המחלה. המלצתי אליך - לפני (!!!) שאת מקבלת החלטה, פני לייעוץ עם מומחה פוריות (המלצה נוספת - אולי לא מתה"ש - למרות שכולם באמת מצויינים), ותבדקי מה הוא מציע לך ביחס למקרה הספציפי שלך, והאם הוא היה מציע לך לנסות להרות ספונטנית עם ניתוח או בלעדיו. פשוט נזכרתי במה שאמרו לי אחרי הניתוח הראשון שעברתי (גם אז פגשתי רופא שאמר שהניתוח לא עזר בכלום - אבל בחרתי לא לשמוע אותו), זכרתי את האופטימיות והתקווה, ומאז כבר עברו 3 שנים (ועוד 2 ניתוחים), לא הייתי רוצה שמישהי נוספת תחווה את מה שאני חוויתי (וזה לא סותר בכלום מהתקווה שלי שאת לא תגיעי לנקודה הזו ועם ניתוח או בלעדיו תהרי במהירות ובספונטניות). בהצלחה בכל דרך שבה תבחרי. מצטערת על האורך טשומפי.
