בנות יקרות

נייטי

New member
בנות יקרות

אני לשעבר אמא של שועי וכתבתי פה כמה פעמים תחת השם "שועי המתוק". הריון ראשוןשהופסק בשבוע 17 עקב מום. החלטתי לשנות את השם כי קשה לי לראות את שמו מופיע כל פעם שאני פותחת את האתר. שועי מת ואני מנסה בכל הכוח להמשיך. אולי זה ישמע מוזר אבל אני פשוט לא מפסיקה לחשוב על הריון נוסף. עבר בקושי חודש ואני מרגישה אשמה ממש שכל מה שמעסיק אותי בכל שעות היום וגם בחלומות זה ילד נוסף. אולי זה חזק כ"כ כי אין לי עדין ילדים וכי אני מרגישה ריקנות מטורפת ואין לי ממש במה להיאחז. בעלי אומר שאני לא צריכה להרגיש אשמה על כך ושטיפה סבלנות וכבר ננסה שוב. אני מפחדת מהריון נוסף, פחד משתק ממש אבל מצד שני עסוקה בזה בצורה ממש אובססיבית. האם גם אתן הרגשתן צורך אובססיבי להיות שוב בהריון? כמה זמן חיכיתן עד להריון נוסף? לא רק מבחינה רפואית אלא גם מבחינה נפשית? תודה מראש
 

עידית ר

New member
נייטי יקירה

כל כך מוכר הפחד שאת חשה אני אפילו לא מסוגלת לקרוא למלאכית שלי בשמה אני ויתרתי בכאב רב על המלאכית שלי בשבוע 37 בגלל מום במח וגם הריון ראשון שאלנו את הרופאים כמה זמן צריך לחכות לאחר הלידה והם אמרו לחכות לפחות למחזור הראשון לראות שהכל בסדר ואפשר כבר לנסות לגבי גרידה אני יודעת שצריך לחכות שלושה בערך אבל הבעיה שהם אמרו שעדיף לחכות לתוצאות הנתיחה ואמרו לנו שהם מגיעים לפחות אחרי חודש ועד שלושה חודשים עברו כבר יותר משלושה וחצי חודשים המחזור הראשון הגיע ועדין לא קיבלנו תוצאות חשבתי שאני הולכת להשתגע הרגשתי כל כך תקוע במקום מתה להריון נוסף רוצה להמשיך הלאה למלות את הריקנות הגדולה שבתוכי ואת השקט בבית הרצון לילד בריא לילד שנוכל לגדל ולא יסבול בחיים הרצון הזה כל כך עצום שאי אפשר לתאר אותו נכנסתי ללחץ פניתי לגורם הנכון (כנראה) בבית חולים והתחלנו ללחוץ על הרופאים שאנחנו רוצים תוצאות ועוד השבוע ולשמחתי יש לנו פגישה עם הפר' כבר ביום רביעי ואז נדע איך אנחנו ממשיכים הרופאים גם ממליצים לתת לרחם קצת מנוחה תחכי תבדקי שהכל בסדר ותתחילי לעבוד אל תלחיצי את עצמך לפעמים גם הזמן עוזר להתאבל לפרוק את הכאב ולהשלים איתו (כמה שזה קשה) ואז להתחיל הריון חדש ואת צריכה להתכונן עם הרבה כוחות מחודשים גם גופנית וגם נפשית וזה טבעי כל כך שתהיה מתוחה ומפוחדת אסור לך להאשים את עצמך הכל כך טבעי הרי חסכנו מילדנו המון סבל בעתיד גם אני מרגישה המון תחושות אשמה אבל תמיד יש לי את הפנים השלוות של המלאכית לאחר הלידה ואני יודעת שהיא היתה סובלת המון בחיים וזה קצת מנחם נייטי אני מאחלת לך המון בהצלחה אל תחששי לדבר או לפרוק זה בריא כאן בשבילך
תהיה חזקה
 

נייטי

New member
עידית היקרה

תודה רבה על התשובה המהירה. זה מעודד לדעת שאני לא היחידה שחושבת כל הזמן על יצירת חיים חדשים למרות שלפני כל-כך מעט זמן היתה הפסקת ההריון. אני מחזיקה אצבעות וכל-כך מקווה שתשובת הרופאים תשחרר אותכם ושתוכלו במהרה להכנס להריון ולהיות הורים. שוב תודה.
 

עידית ר

New member
היי נייטי

הצלחתי לאתר גם את ההודעה הראשונה אני לא מסתכלת על ההריון הבאה כתחליף לילדה שלא הצלחתי להביא לעולם כל הריון עם היחוד שלו ואני אף פעם לא אשכח את המלאכית שלנו אבל אני מאמינה שלהביא ילד בריא לעולם לפחות ירפא ואילו במעט את הכאב הרב שיש בי הריון לא ירפא אותי כי למדתי להבין שלא כל הריון מסתיים עם תינוק אני יהיה מאושרת ברגע שאוכל להחזיק את הילד/ה שלי בידים ויקח אותו איתי לבית החם תודה על התקוה שאת נותנת לגבי יום רביעי ומאחלת לכם מכל הלב שהתקופה הקשה תעבור מהר ותתחילו לנסות (כשיצאתי מחדר הלידה כל הרופאים שראו אותי אמרו שהם מקווים לראות אותי בעוד 11 חודשים) תרגישי חופשי לפנות לשאול להתייעץ לאפילו לכתף
 

chami

New member
אני כ"כ מזדהה איתך...

נייטי, אני כרגע בדיוק במצבך. עברתי לפני שבוע גרידה בשבוע 20 - העובר נמצא ללא דופק ומתאים לשבוע 15. פיזית התאוששתי מהר ללא כאבים ב"ה. אבל נפשית קשה לי מאד, חיכיתי שנה שלמה להריון הזה, ובמשך חודשים דמיינתי איך החיים שלי ייראו לפני הלידה ולאחריה. כרגע הדבר היחיד שאני מחכה לו זה פשוט להכנס להריון מחדש, אני ממש משתוקקת לזה, ע"א כל הפחדים שיש לי שמא זה יקרה שנית.
 

tomat1

New member
נייטי היקרה

נייטי היקרה אין לך שום סיבה שבעולם שאת רוצה את הדבר הכי נורמלי את רוצה שוב להרגיש חיים בתוכך וה הדבר הטבעי ביותר ההרגשה שרק חיים חדשים שיגדלו בתוכנו יוכלו איכשהו למלא את החלל העצום שבלב. תמיד נזכור את המלאכים שלנו, זהו זיכרון שילווה אותנו עד ליום מותנו, אבל חיבים להמשיך הלאה וילד חדש נותן את הכח לעשות זאת. מאחלת לך מכל הלב שתיכנסי להריון במהרה ותלדי לידה רועשת ומאושרת שלך ליאת
 

karen01

New member
לי היה ברור שאחרי המחזור הראשון

הסכמתי לחכות למחזור הראשון כדי לוודא שהגוף התאושש ושאין סיבוכים. זה לקח לו יותר מחודשיים וגם אז זה היה רק בעזרת כדורים, אבל אח"כ כל כך רציתי שמדדתי חום שחר והכל - רק להיות שוב בהריון, מן תחושה של "לחזור למסלול החיים" או משהו כזה, ששום דבר אחר לא ממש חשוב. בהחלט עסקתי באובססיביות גם באובדן וגם באיך ומתי כבר יהיה עוד הריון, כך שלי זה נשמע ממש נורמלי. כל אחת צריכה זמן אחר. נראה לי הגיוני שאם אין ילדים עדיין אז הצורך להכנס שוב להריון שורף יותר, כי הרי כל כך רצינו להגיע לשם וזה נקטע. לפחות אצלי הילד הבריא שנולד אח"כ בהחלט ריפא חלק מהפצע - למרות שהוא לא במקום, הוא כן ממלא את האמהות שכל כך רציתי וייחלתי לה, ואני חושבת שחלק משמעותי מהאבל היה עליה. אגב, עברתי גרידת ניקוי אחרי ההפלה (לא כל השיליה יצאה) ובכל זאת הומלץ לי לחכות רק חודש. אני חושבת שדעות הרופאים לא ממש אחידות בענין. בהצלחה.
 

נייטי

New member
אני מפחדת לעשות משהו בניגוד לדעת

הרופאים. למרות שדעתם ממש לא אחידה וכל אחד מצין תקופת המתנה אחרת. כשבררתי למה ההבדלים, הוסבר לי שההבדלים נובעים מנטייה של כל רופא ולא מסימוכים רפואיים בגלל שאין הוכחה רפואית שההמתנה נותנת משהו (שאלתי גם בשני פורומים מקצועיים). בכל זאת אני מתכננת לחכות לפחות שני מחזורים. אני כ"כ מפחדת, שהפעם אני לא לוקחת סיכונים. אני בטיפשותי מאמינה שאם אני אעשה הכל כמו בספר, אולי זה יעזור ובפעם הבאה יהיה יותר טוב. אני רק מקווה שבגלל כל הטראומה לא יהיו לי בעיות להיכנס להריון ואולי מתי שהוא גם לי זה יקרה.
 

karen01

New member
הי נייטי

אכן אין תעודות ביטוח אבל אני מבינה את הצורך לא להמרות את פי הרופאים - לפחות תדעי שאת עושה מה שאפשר וצריך שהכל יהיה טוב. אחרי זה - הרבה תקווה ומזל/גורל/אלוהים.... מאחלת לך רק טוב, קרן.
 

Tנקר בל

New member
אני דווקא ראיתי מחקר בוואינט

שם נכתב כי הסיכוי למות עובר גדול יותר כאשר יש הריון מיד לאחר לידה. התייחסו שם בפירוש לנשים שילדו תינוק מת, ואח"כ הן מנסות מיד להרות שוב. לי אמרו לחכות במשך 3 חודשים. ההמתנה הזו הייתה מאוד קשה עבורי, כי היה לי צורך עצום להרות כמה שיותר מהר. מהרגע שילדתי והעובדת הסוציאלית דיברה איתי על ההריון הבא - זה היה הקש שבו נאחזתי בתוך תהומות הכאב והיאוש. חיכיתי בקוצר רוח שיחלפו 6 השבועות שעליהם ממליצים תמיד, ואז הרופא שלי אמר לי לחכות שיחלפו 3 חודשים, זה היה לי ממש משבר. אבל הזמן עובר, ואני שמחה שחיכיתי, כי אני מעדיפה להיכנס להריון הבא כמה שיותר חזקה ואם כמה שיותר סיכויים לצלוח אותו בשלום (גם כך זה מפחיד...)
 

נייטי

New member
היי Tנקר בל

הייתי רוצה לקרוא את המאמר הזה. אשמח אם תוכלי לשלוח לי את הלינק. המקרה שלי הוא קצת שונה, אני עברתי גרידה בשבוע 18 עקב מום בעובר. בכל מקרה, עבר חודש, מחזור אחד, אני מחזיקה את עצמי חזק, חזק עד המחזור הבא בגלל כל הפחדים. אבל אני לא יודעת אם אני אצליח לעמוד בשלושה חודשים. סביבי כולם הרות או יולדות כמו חתולות רחוב (יסלחו לי הצדקנים, אני פשוט ביום של כעס ותיסכול) ודווקא אני שכל-כך לא היתה לחוצה על ילד וממש לא היה נראה לי בוער כל הסיפור הזה, פתאום מוצאת את עצמי בלחץ מטורף. אני חולמת שאני הולכת לישון וקמה בעוד 10 חודשים עם תינוק. רוצה שתעוף כבר שנה וכל הלחץ הזה יהיה מאחורי. הלוואי, אבל משום מה יש לי תחושה מחורבנת שבגלל שכל-כך זילזלתי בכל הלחוצים והלחוצות, אני מקבלת עכשיו חינוך מחדש ולמעשה אני רק בתחילת הדרך של המאבק להיות אמא. שיהיה המון בהצלחה.
 

איריתשל

New member
שלום טינקרבל

אודה לך מאוד אם תוכלי לעדכן אותי היכן נמצא המאמר כדי שאוכל לקרוא אותו. שבוע שעבר ילדתי תינוק ללא רוח חיים בשבוע 33 כאשר התגלה שהוא ללא דופק. נאלצתי לעבור לידה רגילה שנמשכה 3 ימים. מה שמחזק אותי היא הידיעה כי אנסה להרות שוב בקרוב. שוב תודה אירית
 

Tנקר בל

New member
אירית ../images/Emo24.gif

קראתי את ההודעה המעציבה שלך על הלידה שעברת. גם אצלי גילו שאין דופק. אצלי זה היה כשהגעתי ללידה עם צירים, ובכלל לא ידעתי שמשהו לא בסדר. לפחות נחסכו ממני הימים הארוכים של הכאבים הפיזיים שאת מתארת שהיו לך עד ללידה. כל כך עצוב לשמוע כל פעם מחדש על מקרה נוסף. אני מקווה שתקבלי במהרה פיצוי של תינוק אחר שייקל על הכאב. אני מכירה אשה שהרתה באופן ספונטני בגיל 47 ואחרת - בגיל 46, אז אל תחששי בגלל הגיל. אני בטוחה שישגיחו עלייך מצויין בהריון הבא, ואני מקווה שזה לא יחזור על עצמו. האם נשלחת לבדיקות שינסו להסביר למה זה קרה? לגבי המחקר- לי ההמתנה הייתה מאוד קשה. עשיתי כל מה שהרופא שלי אמר אז חיכיתי, אבל בדיעבד אולי היה עדיף אם הייתי מנסה מוקדם יותר, כי הרי אף אחד לא מבטיח שנצליח מייד כשנרצה להרות, ואז עוברים חודשים ארוכים בהמתנה מכאיבה. את הקישור נתתי קודם בהודעה לנייטי, אבל תשימי לב להסתייגות שהעליתי לגבי אמינות הדיווחים של וואינט.
 

Tנקר בל

New member
נייטי - הנה הקישור

אני מצטערת. אני קוראת את ההודעות כמעט כל יום, אבל לאחרונה לא מגיבה. זה נושא כל כך כואב, ואני מרגישה שאני לא יכולה לתת סיוע ותמיכה אמיתיים. קראתי את ההודעות שלך לפני כמה ימים, וזכרתי את הנושא באופן כללי, אבל באמת לא זכרתיבאיזה שבוע הייתה הפסקת ההריון. באמת נראה לי שזה לא רלוונטי לגבייך. אני יודעת שלאחר גרידה צריך לחכות רק מחזור אחד. לגבי המחקר - אחרי שכתבתי את ההודעה הקודמת שלי, חשבתי על כך שלפעמים כשהם מפרסמים בוואינט את המקור למחקר (באיזה כתב עת רפואי זה התפרסם בחו"ל, ואני קוראת את המחקר שם, מסתבר שהם לא מדייקים. אז לא הייתי לוקחת את מה שהם כתבו בבטחון אלא בערבון מוגבל. קראתי את המחקר שוב. אני בוודאי לא הייתי מחכה חצי שנה עד הנסיון להרות שוב. הרי זה כל כך בוער בעצמות להרות כמה שיותר מהר. על כל פנים הנה הקישור.
 
למעלה