בנות יקרות
נעלמתי- שלא מתוך בחירה. המצב לא פשוט- המחלה האוטואימונית ממנה אני סובלת כנראה התפרצה שוב אחרי תקופה ארוכה של רמסייה. אז אני כבר שבוע לא מרגישה טוב, ויומיים מאושפזת בבית חולים. קבלתי חופש להיום ומחר צריכה בערב לחזור למחלקה. וקשה כל כך לעזוב את הילד וקשה כל כך לחזור לסטרואידים- כן הסטרואידים הארוררים האלה שהם אלה ששנים העלו אותי טונות במשקל ושבעקבותם אני בטוחה שכשהפסקתי איתם התחילה ההפרעה כי פתאום כל הקילוגרמים שנשרו קסמו לי ורציתי עוד ועוד. ובא לי למות ששוב אחרי שנים נתקעתי איתם אבל זה רק זמני הבטיחו לי עד שימצא טיפול חלופי. ומרגישה שעכשו יהיה לי עוד יותר קשה לשמר את ההפרעה ( כי אין מה לעשות אני עדיין תקועה בשלב שצריך את ההפרעה או לפחות כך מרגיש) עם כל הרעב הזה שהסטרואידים גורמים, ומרגישה אבודה ומפחדת נורא ,אלוהים כמה אני מפחדת לחזור אחורה לאיך שהייתי ועייפה כבר וכאובה - שהסיוט הזה כבר יגמר
מתגעגעת לקרוא אותכם אין בי הרבה אנרגיות כרגע, אך חושבת עליכן המון
נעלמתי- שלא מתוך בחירה. המצב לא פשוט- המחלה האוטואימונית ממנה אני סובלת כנראה התפרצה שוב אחרי תקופה ארוכה של רמסייה. אז אני כבר שבוע לא מרגישה טוב, ויומיים מאושפזת בבית חולים. קבלתי חופש להיום ומחר צריכה בערב לחזור למחלקה. וקשה כל כך לעזוב את הילד וקשה כל כך לחזור לסטרואידים- כן הסטרואידים הארוררים האלה שהם אלה ששנים העלו אותי טונות במשקל ושבעקבותם אני בטוחה שכשהפסקתי איתם התחילה ההפרעה כי פתאום כל הקילוגרמים שנשרו קסמו לי ורציתי עוד ועוד. ובא לי למות ששוב אחרי שנים נתקעתי איתם אבל זה רק זמני הבטיחו לי עד שימצא טיפול חלופי. ומרגישה שעכשו יהיה לי עוד יותר קשה לשמר את ההפרעה ( כי אין מה לעשות אני עדיין תקועה בשלב שצריך את ההפרעה או לפחות כך מרגיש) עם כל הרעב הזה שהסטרואידים גורמים, ומרגישה אבודה ומפחדת נורא ,אלוהים כמה אני מפחדת לחזור אחורה לאיך שהייתי ועייפה כבר וכאובה - שהסיוט הזה כבר יגמר
מתגעגעת לקרוא אותכם אין בי הרבה אנרגיות כרגע, אך חושבת עליכן המון
