בנות יקרות../images/Emo24.gif
אני חוזרת אחרי תקופה די ארוכה שלא כתבתי כאן, אני חייבת לציין שנורא התגעגעתי למרות שהייתי כאן כל יום רק לא כתבתי כלום! אז הסיפור שלי הוא כזה: ב- 4/6 החזירו 4 עוברים והכל היה כרגיל, אפילו הפעם נחתי פחות ממה שאני נחה בד"כ, הלכתי לבית מלון והייתי בחתונה וכל זה מיד אחרי ההחזרה... קיויתי לטוב אבל לא ממש האמנתי שיקרה משהו ואז ב- 16/6 הנס קרה! אחרי 9 ivf התבשרתי לראשונה על בטא חיובית - 66 לא האמנתי שזה קורה לי כל הגוף רעד לי ובכיתי מאושר (מה גם שזאת היתה מתנה מקסימה לבעלי כי היתה לו יום הולדת באותו היום). יומיים אחרי זה, בטא 183, אני מאושרת, יש יותר מהכפלה ובבדיקות שאחרי זה היתה פעם אחת נסיגה קטנה ושוב התאזנה הבטא. הכל טוב, אין דימומים, אין בחילות, יש רק עייפות רצינית שלא מרפה ואני עדיין מתקשה להאמין, התחננתי לרופא שיעשה לי אולטראסאונד כדי לראות רק אם יש שק הריון אפילו שלא ייראו דופק עדיין (זה היה בשבוע 5) הוא הסכים וראיתי שק הריון קטן קטן. היום שבוע אחרי הייתי צריכה לעשות אולטראסאונד דופק, אז היום נצפו שני שקי הריון, אחד בלי דופק והשני עם דופק אבל די איטי.... רק ראיתי את הפרצוף של הרופא שלי, הבנתי שזה לא ממש מבשר טובות.. הוא אמר שלפעמים קורה שמתחיל ככה עם דופק איטי ואח"כ זה מסתדר אבל על מקרים כאלה שמים נקודה גדולה ואדומה! כמובן שיצאתי משם בוכה ואני עדיין לא מצליחה להרגע כל היום הדמעות עומדות לי בעיניים, הייתי בעבודה וגם שם זה לא הרפה ממני חשבתי שאני סוף סוף הולכת להיות מאושרת וסוף סוף הגיע זמני אבל מסתבר שלא... נכון שאולי אולי עוד יש סיכוי והוא מאוד קטן אבל בד"כ כמו שפעם אמרתי, ניסים לא באים אלינו הביתה! אני כל כך עצובה, מרגישה כזאת מועקה על הלב והנשמה, חנק כזה שאי אפשר להתנתק ממנו, כל כך רציתי לכתוב לכן היום שנצפה דופק, כל כך התאפקתי לא לכתוב כלום עד עכשיו כי פחדתי שבסוף אני אצטרך לבשר לכן דבר כזה... רציתי לבשר רק חדשות טובות ובבטא פחדתי לשמוח יותר מדי.. מסתבר שכנראה היתה לזה סיבה. בנתיים צריך לחכות עד יום שלישי וללכת שוב לאולטרסאונד לראות מה קורה שם.. אני כל כך מקווה לטוב אבל כבר לא מאמינה שיכול להיות טוב! תודה על ההקשבה אוהבת אתכן המון!!!
כלשם
אני חוזרת אחרי תקופה די ארוכה שלא כתבתי כאן, אני חייבת לציין שנורא התגעגעתי למרות שהייתי כאן כל יום רק לא כתבתי כלום! אז הסיפור שלי הוא כזה: ב- 4/6 החזירו 4 עוברים והכל היה כרגיל, אפילו הפעם נחתי פחות ממה שאני נחה בד"כ, הלכתי לבית מלון והייתי בחתונה וכל זה מיד אחרי ההחזרה... קיויתי לטוב אבל לא ממש האמנתי שיקרה משהו ואז ב- 16/6 הנס קרה! אחרי 9 ivf התבשרתי לראשונה על בטא חיובית - 66 לא האמנתי שזה קורה לי כל הגוף רעד לי ובכיתי מאושר (מה גם שזאת היתה מתנה מקסימה לבעלי כי היתה לו יום הולדת באותו היום). יומיים אחרי זה, בטא 183, אני מאושרת, יש יותר מהכפלה ובבדיקות שאחרי זה היתה פעם אחת נסיגה קטנה ושוב התאזנה הבטא. הכל טוב, אין דימומים, אין בחילות, יש רק עייפות רצינית שלא מרפה ואני עדיין מתקשה להאמין, התחננתי לרופא שיעשה לי אולטראסאונד כדי לראות רק אם יש שק הריון אפילו שלא ייראו דופק עדיין (זה היה בשבוע 5) הוא הסכים וראיתי שק הריון קטן קטן. היום שבוע אחרי הייתי צריכה לעשות אולטראסאונד דופק, אז היום נצפו שני שקי הריון, אחד בלי דופק והשני עם דופק אבל די איטי.... רק ראיתי את הפרצוף של הרופא שלי, הבנתי שזה לא ממש מבשר טובות.. הוא אמר שלפעמים קורה שמתחיל ככה עם דופק איטי ואח"כ זה מסתדר אבל על מקרים כאלה שמים נקודה גדולה ואדומה! כמובן שיצאתי משם בוכה ואני עדיין לא מצליחה להרגע כל היום הדמעות עומדות לי בעיניים, הייתי בעבודה וגם שם זה לא הרפה ממני חשבתי שאני סוף סוף הולכת להיות מאושרת וסוף סוף הגיע זמני אבל מסתבר שלא... נכון שאולי אולי עוד יש סיכוי והוא מאוד קטן אבל בד"כ כמו שפעם אמרתי, ניסים לא באים אלינו הביתה! אני כל כך עצובה, מרגישה כזאת מועקה על הלב והנשמה, חנק כזה שאי אפשר להתנתק ממנו, כל כך רציתי לכתוב לכן היום שנצפה דופק, כל כך התאפקתי לא לכתוב כלום עד עכשיו כי פחדתי שבסוף אני אצטרך לבשר לכן דבר כזה... רציתי לבשר רק חדשות טובות ובבטא פחדתי לשמוח יותר מדי.. מסתבר שכנראה היתה לזה סיבה. בנתיים צריך לחכות עד יום שלישי וללכת שוב לאולטרסאונד לראות מה קורה שם.. אני כל כך מקווה לטוב אבל כבר לא מאמינה שיכול להיות טוב! תודה על ההקשבה אוהבת אתכן המון!!!
