בנות הפורום יקרות ,
התחלתי לכתוב טור אישי במקומון , רציתי לשתף אתכן ..... האימון ששינה את חיי (וחיי ילדי) ! הפעם הראשונה שנחשפתי למושג "אימון" בהיבט החדש שלו (COACHING) ולא אימון ספורטיבי , היה כשקראתי בעיתון "לאישה" על נשים שמאמנות נשים במשבר. אז בזמנו חשבתי שזה נורא להיות מאמנת של מישהי שבכל רגע וזמן נתון היא צריכה לתמוך טלפונית במי שנמצאת במשבר , חשבתי שזה ליווי יומיומי וזמין כל הזמן..... ומצד שני זה נראה לי נפלא להיות שם בזמן שמישהו ממש צריך אותך וללוות אותה ברגעים לא קלים .. מאז עברו להן עוד כמה שנים ועולם האימון תפס תאוצה והבנתי יותר במה מדובר בערך לפני שנה. בעיטה בטוסיק ממקום העבודה הקודם שלי (בו עבדתי 10 שנים) הוציא אותי לחפש מה אני רוצה לעשות בחיי ולאיזו דרך אפנה מכאן ..... הרצון להכיר את האימון לא עזב אותי ,והחלטתי להכיר אותו מקרוב . נרשמתי לקורס אימון בסיסי מתוך רגע אימפולסיבי שלא יכולתי לו , בלי לבדוק יותר מדי לעומק ולחפש המלצות למניהן .... כמה דקות ארוכות של שיחה וחיוב כרטיס אשראי , והדרך לעולם החדש נפרשת לפני מזמן לא הייתי בכיתה (מאז ימי התיכון המתסכלים ) שלא לדבר על להיות בכיתה ו.....ללמוד ! התלמידים מתאספים להם בזה אחר זה , יש לי הרושם שחלק מכירים כאן מקודם ותחושה של אאוטסיידרית עוטפת אותי.... בזוית העין אני קולטת אותה הולכת מהר ממש בחצי ריצה ."את לא איחרת" אמרתי לה , "ונראה לי שיתאחר קצת " הרגעתי אותה , היא חייכה ונרגעה ... נכנסנו לכיתה והיא סימנה לי לבוא לשבת לידה , "אני?" בדקתי אם התכוונה אלי .. כן , היא מהנהנת לי בראשה... כמו שנאמר בסרט ההוא " זו תהיה תחילתה של ידידות מופלאה"..... השיעור הראשון מתחיל , התבקשנו להציג את עצמנו אבל בלי תארים, בלי מקומות עבודה , שמנו תחביבים (למי שיש ) גיל (לא חובה) ולספר משהו קטן על עצמנו.... ומהרגע הזה שלקחו מאיתנו את התארים ומקום העבודה כאילו לא מצאנו מה להגיד על עצמנו... בזה אחר זה "נפלנו" לפח הזה ,השם שלי הוא______ואני.... אמ אמ אמ (בלי מקצוע !) מהר למצוא משהו להגיד (לא מקצוע! לא תואר!) תחביב – שינה ,(משהו מקורי לפחות ) ואני אוהב/ת ....... מזל שלא הייתי ראשונה , כך אספתי כל מיני דברים שאחרים אמרו (וניסיתי גם להיות מקורית ) ובסוף זה יצא – שמי סיגל (בלי תואר כי במילא אין לי חח, גם מקום עבודה כבר לא בעצם ) ואני ....... אוהבת אנשים ! זהו זה יצא וזה שלי , זו אני וזה התחביב שלי והאהבה שלי , ובעצם כל העולם שלי ! מאז ומעולם אהבתי , סייעתי , הייתי בשביל, עשיתי, ובלי לדעת – אימנתי ! פה גיליתי למעשה שתמיד אימון היה חלק מחיי עוד לפני עידן ה COACHING התופס תאוצה ... בשבוע הבא , המסע לעבר הלא נודע.....
התחלתי לכתוב טור אישי במקומון , רציתי לשתף אתכן ..... האימון ששינה את חיי (וחיי ילדי) ! הפעם הראשונה שנחשפתי למושג "אימון" בהיבט החדש שלו (COACHING) ולא אימון ספורטיבי , היה כשקראתי בעיתון "לאישה" על נשים שמאמנות נשים במשבר. אז בזמנו חשבתי שזה נורא להיות מאמנת של מישהי שבכל רגע וזמן נתון היא צריכה לתמוך טלפונית במי שנמצאת במשבר , חשבתי שזה ליווי יומיומי וזמין כל הזמן..... ומצד שני זה נראה לי נפלא להיות שם בזמן שמישהו ממש צריך אותך וללוות אותה ברגעים לא קלים .. מאז עברו להן עוד כמה שנים ועולם האימון תפס תאוצה והבנתי יותר במה מדובר בערך לפני שנה. בעיטה בטוסיק ממקום העבודה הקודם שלי (בו עבדתי 10 שנים) הוציא אותי לחפש מה אני רוצה לעשות בחיי ולאיזו דרך אפנה מכאן ..... הרצון להכיר את האימון לא עזב אותי ,והחלטתי להכיר אותו מקרוב . נרשמתי לקורס אימון בסיסי מתוך רגע אימפולסיבי שלא יכולתי לו , בלי לבדוק יותר מדי לעומק ולחפש המלצות למניהן .... כמה דקות ארוכות של שיחה וחיוב כרטיס אשראי , והדרך לעולם החדש נפרשת לפני מזמן לא הייתי בכיתה (מאז ימי התיכון המתסכלים ) שלא לדבר על להיות בכיתה ו.....ללמוד ! התלמידים מתאספים להם בזה אחר זה , יש לי הרושם שחלק מכירים כאן מקודם ותחושה של אאוטסיידרית עוטפת אותי.... בזוית העין אני קולטת אותה הולכת מהר ממש בחצי ריצה ."את לא איחרת" אמרתי לה , "ונראה לי שיתאחר קצת " הרגעתי אותה , היא חייכה ונרגעה ... נכנסנו לכיתה והיא סימנה לי לבוא לשבת לידה , "אני?" בדקתי אם התכוונה אלי .. כן , היא מהנהנת לי בראשה... כמו שנאמר בסרט ההוא " זו תהיה תחילתה של ידידות מופלאה"..... השיעור הראשון מתחיל , התבקשנו להציג את עצמנו אבל בלי תארים, בלי מקומות עבודה , שמנו תחביבים (למי שיש ) גיל (לא חובה) ולספר משהו קטן על עצמנו.... ומהרגע הזה שלקחו מאיתנו את התארים ומקום העבודה כאילו לא מצאנו מה להגיד על עצמנו... בזה אחר זה "נפלנו" לפח הזה ,השם שלי הוא______ואני.... אמ אמ אמ (בלי מקצוע !) מהר למצוא משהו להגיד (לא מקצוע! לא תואר!) תחביב – שינה ,(משהו מקורי לפחות ) ואני אוהב/ת ....... מזל שלא הייתי ראשונה , כך אספתי כל מיני דברים שאחרים אמרו (וניסיתי גם להיות מקורית ) ובסוף זה יצא – שמי סיגל (בלי תואר כי במילא אין לי חח, גם מקום עבודה כבר לא בעצם ) ואני ....... אוהבת אנשים ! זהו זה יצא וזה שלי , זו אני וזה התחביב שלי והאהבה שלי , ובעצם כל העולם שלי ! מאז ומעולם אהבתי , סייעתי , הייתי בשביל, עשיתי, ובלי לדעת – אימנתי ! פה גיליתי למעשה שתמיד אימון היה חלק מחיי עוד לפני עידן ה COACHING התופס תאוצה ... בשבוע הבא , המסע לעבר הלא נודע.....
