שלום בנות יקרות, אני כל כך במתח... עשיתי בדיקת בטא ביום ה11, והתוצאה היא 11, מה זה אומר? יש סיכוי? התקשרתי לרופא נחמד אחד, לא זה שלי כי לא תפסתי אותו עדיין, והוא אמר לי לחכות ליום ראשון ולעשות שוב, האם יש סיכוי? אני לא מצליחה לנשום...
אני באמת מקווה לטוב, יש לך אולי מחולל זמן? אני מאוד רוצה שיהיה כבר יום ראשון... אני מרגישה שאני משתגעת. אבא שלי, ז"ל, היה אומר תמיד שאין דבר כזה כמעט בהריון. הנה אבא, הייתי אומרת לו עכשיו, הנה, תראה אותי. הלוואי וזה יכפיל את עצמו, הלוואי וזה יסתדר.
התגובות שלך תמיד מלאות בכל כך הרבה חום ועדינות, שמייד אני בוכה... תודה תודה תודה, אני באמת מקווה שהכל יסתדר, וויסמן דווקא לא היה נשמע פסימי, ואני גם יודעת שיש סיכוי, אני מרגישה כמו על נדנדה, כן, לא, כן, לא... ומה איתך, איך את?
מכאיבה לי המחשבה על ההורים, על התמימות של אמא שלי שתחיה, בטח ובטח על אבא שלי עצמי ז"ל. רגישויות כאלה.
אני מהלכת לי על חבל דק... חודשיים עברו בציפייה לבדיקות- הקרישיות שלי תקינות. מחכים לקריוטיפ.
בינתיים אני קצת בנסיגה... יותר מידיי זמן לחשוב...
אבל נכון להיום הזמן עבר ואני כאן עכשיו-
תכל'ס מחכה למחזור הבא ואיתו החזרת מוקפאים ראשונה...
אני פשוט מרגישה כל כך מבולבלת, ועיפה פתאום, חשבתי שאגיב אחרת, הרי כל סוף השבוע הייתי במתח, וכבר פחדתי להיות אופטימית, ואני עדיין פוחדת, לכן אופטימיות זהירה נשמעת לי כעיצה מצויינת. בינתיים אני פשוט יושבת מול המחשב, ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. מוזר.
זה עוד יגיע
ההמתנה והמתח גובים מאתנו מחיר כבד מאוד של,התשה ועייפות רבה
אני בהמתנה גם כן,
עוד שבוע בדיוק לבדיקת בטא ועייפה כמו אנילא יודעת מה....
נראה לי שזה יותר נפשית!
תני לעצמך לעשות מה שמרגיש לך
ולכי עם זה בינתיים
בתקוה להמשך הכפלות יפייפיות ותקינות
מחזיקה אצבעות
כבר כמה ימים שהשינה שלי טרופה וכשאני מתייאשת וקמה, עוד חושך... אני מאמינה שהחיים, והבטן, שהלוואי ואמן ואמן, תתעגל בשלווה ישמחו אותי, עכשיו זה נורא רחוק... פרחונית, אני מאחלת לך כל כך בהצלחה בבדיקת הבטא שלך, ומי כמוני מבינה את העייפות שלך. מקווה שאת מצליחה לנוח לפעמים.
בפעם שעברה הרופא שלי הורה לי לבדוק שלוש פעמים הכפלות, ואז הייתי בחופש עד בדיקת הדופק... לא, איני רוצה לכתוב על זה עכשיו, אבל המתח הזה שאני מרגישה, דווקא במקום שבו חשבתי שארגיש הקלה, מזכיר לי שיחה ששוחחנו פעם, אני ואת איילת ואני מבינה ומרגישה מה אני נושאת בפנים, כמה מתח, ואכזבות, וכאב, ופחד, פחד פשוט מלהיות שמחה כי לא רוצה לקבל מכה אחר כך, עוד מכה אחר כך, הגוף שלי כל כך לא רגוע, ואני יודעת שנותר לי רק לקבל את זה, לקבל את מצב הנפש שלי, כי ככה זה גם ישתנה, לא על ידי כעס על עצמי שככה זה עכשיו, ובכל זאת ניסיתי לצוות על עצמי בשעות האחרונות: היי שמחה עכשיו, היי שמחה. לא עזר.
איילת, יש לך בן או בת? אם מותר לשאול...
ובכל מקרה, זה בשבילך http://www.youtube.com/watch?v=7hcEPikUpHI
כל יומיים מינימום 1.5 ישנם רופאים שבודקים הכלות 2-3 פעמים, זה תלוי ברופא
ואני מאוד מבינה את זה כי קשה לשמוח כשלא יודעים אם זה הריון תקין או לא... ויש עוד כל כך הרבה נקודות בדרך והחשש הכי הכי גדול ש....פוף זה יילקח ממך (כן גם ממרום שבוע 20 עם עוברית קטנה בבטן החשש הוא מאוד חזק). אנחנו כל כך רגילות למכות שאנחנו חייבות לשמור על עצמנו.