בנות אני דואגת!

a t g n

New member
אני חייבת להוסיף משהו

שקשור במה שלוליק כתבה. לקטנה שלי התגלתה בעיה במפרקי ירכיים באולראסאונד של גיל 6 שבועות והיא היתה חודשיים וחצי בערך עם כרית פישוק, מה שבאופן טבעי עיכב קצת התפתחות (למרות שאין לדעת איך היתה מתפתחת בלי הכרית. אולי באותו קצב ואולי לא). כשראיתי שהיא לא ממהרת בהתפתחות, הדבר היחיד שכן עשיתי זה ללכת לבקורת אצל האורטופד כדי לשלול בעיה פיסיולוגית ועשיתי צילום אגן אחד כדי שהתמונה תהיה וודאית. ברגע שנאמר לי שהכל תקין מבחינה אורטופדית, הנחתי לעניין. אז אני כן חושבת כמו לוליק-לא הייתי מדחיקה דאגה אם היא קיימת וכן הייתי מתייעצת עם מומחה. אבל כמו שכתבה יפה שלוויתוש, חמישה רופאים אומרים לך שהכל תקין, לא נשאר לך אלא לישון בשקט.
 

galigal33

New member
לכולן

אתמול לקחתי את כל מה שנאמר בשירשור הזה והתחלתי להפנים ולהסתכל על הכל קצת אחרת. אפילו לקחנו ביביסיטר ויצאנו לסרט וקצת ניקיתי את הראש מכל החרדות. תודה על ההתייחסות והאכפתיות ואני לוקחת הכל לתשומת ליבי. הוא אכן מקסים וכל מי שרואה אותו חושב ככה (כולל המומחים אליהם הוא מתייחס הרבה יותר ממני באבחון ). אני ממילא איתו ומשקיעה בו בשירים , סיפורים, דיקלומים, שירי אצבעות, נישוקים חיבוקים ליטופים הקפצות ...אז בכל מיקרה אני עושה איתו מה שצריך...(זה לא שכל היום הוא יושב לו עם מישחקים ומשחק) הוא נחמד מאוד עם זרים שמגיעים הביתה ובמיוחד מרגיש אם הם אוהבים אותו ומחייך אליהם. הדרך הכי טובה להאכיל אותו זה לתת לו להסתכל על מישהו חדש שמגיע הביתה. זה נכון שהוא אוהב צעצועים ושהוא נוח , לא בוכה הרבה (אלא יותר מקטר), אין חרדת נטישה וראיתי ממש קצת חרדת זרים (יותר הססנות ובחינה) זה נכון שהוא חולמני קצת ולפעמים פחות תיקשורתי ..אבל אני רוצה לשדר לו שאני מאמינה ומכבדת אותו כמו שהוא. מקווה שהתחושה הזאת רק תתעצם.
 
אני חייבת להגיד שאנחנו מאוד דומות

וכפי שהצלחת להכיר אותי טיפונת- גם אני השתגעתי אחרי שבץ שינה התנהגות וביקרתי כבר בכל הפורומים האפשריים!: קושי בוויסות חושי, אוטיזם וכן הלאה... הראש עבד שעות נוספות, בכיתי המון ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי! אבל...(וזה אבל גדול) ברגע שנוירולוגית בדקה אותו ופרופ' להתפתחות בדק אותו ואמרו שהכל תקין+ וממש אין מה לדאוג פשוט הפסקתי! די! המחשבות כבר לא מתרוצצות לי בראש, אמרו לך שהכל בסדר? תאמיני בזה! מספיק להיות חרדה כל היום! תהני ממה שיש לך (וזה עולם ומלואו) ולא לנדוד הלאה במחשבות למקומות לא טובים. אגב, זה מצחיק אבל תחשבי על זה ככה, 5 רופאים יגידו לך שהכל תקין ואת לא מאמינה להם, את צריכה רופא אחד שיגיד לך שיש משהו לא בסדר ואז מה? תאמיני? את ממש לא צריכה לרדוף אחרי הרופא הזה, פשוט תירגעי.
 

galigal33

New member
תודה שלוויתוש

התגובה שלך היתה מאוד במקום. כניראה שאנחנו באמת דומות . לקחתי לתשומת ליבי.תודה!
 
../images/Emo140.gif יהיה בסדר אם תאמיני בזה

אל תזמיני צרות הביתה. זה מזכיר לי בדיחה: מה כתוב על מצבה של היפוכונדר? - "אמרתי לכם". אז אם אנחנו מאוד מתעקשים בכל כוחנו למצוא משהו לא תקין- אנחנו נמצא מתישהו. פשוט אל תחפשי בכח הכל תקין? סבבה- תהני מהנוחות של הקטן
 

פלגיה

New member
הלוואי שכל החיים היו מתאימים

להשקפה האופטימית שלך (ולא תאמיני אבל יש אפילו היפוכונדרים שבאמת גילו שהם חולים במחלה קשה. גם זה קורה). לפעמים יש משהו לא תקין, אפילו שכל הסביבה אומרת שהכל בסדר. הראשונה ששמה לב לזה - היא האמא (ובתגובה כולם אומרים לה שהיא ב\סתם היסטרית) לא אמרתי שכאן זה המצב אבל אני לא אוהבת את הגישה של "יהיה בסדר אם תאמיני בזה", כי לא תמיד החיים כאלה.
 

galigal33

New member
ובכל זאת הייתי רוצה לאזן קצת

הנוירולוג שאיתו דיברתי ציין בפני ש90 אחוז (!!!) (והוא בדק אלפי ילדים )מהילדים שהגיעו אליו עם חשד לאוטיזם לא היו כאלו בסופו של דבר. מה שיכול לאמר שאולי כן יש הסטריית יתר. אני מקווה שאני אכן סתם היסטרית.
 

galit74

New member
ולהבהרה כוונתי הייתה שאם יש לאמא

חשש כלשהו היא צריכה לבדוק אותו ולא נכון לפטור אותה ב"יהיה בסדר".
 

feline9

New member
קראתן את המאמר בכלל?

המאמר בדק רק ילדים תינוקות שראו מעל שעתיים ביום(!!!). אז נכון שטלוויזיה זה לא כ"כ טוב אבל אני בטוחה שרוב אלה שכתבו כאן לא נונתות לילדים קטנים לראות כ"כ הרבה ט-ו
 

Shukilida

New member
לשלי היה מה שנקרא "קצב משלו"

התחיל ללכת בגיל שנה וחמישה חודשים, לדבר רק בגיל שנתיים כמעט. לא זוכרת מתי התחיל לזחול ולהבין, אבל אני זוכרת שהיינו אומרים לו "אור" אלף פעמים אולי והוא ממש לא חזר אחרינו (בת דודה שלו כבר בגיל חצי שנה אמרה אור...). היום בן שנתיים ושמונה - מדבר בלי הפסקה, מתרוצץ וקופץ. אל תדאגי...זה יבוא... (ואת תתפללי שישתוק קצת וישב קצת על התחת...)
 
למעלה