בנושא הפחד
השלמה בנושא שינוי חלק ח´ – בנושא הפחד רבות נכתב על נושא הפחד, ולמרות זאת מרשה אני להתחיל נושא זה שוב כאילו לא נכתב דבר, מכיוון שבכל פעם שבואו אני חווה גילוי חדש בנושא הפחד הנושא מקבל זווית חדשה של הבנה, משמעות ובתפיסה שנותנת את הכוח להמשך חקירה ע"מ להגיע אל האמת האישית והכללית. משתף אותכם. הפחד הוא תוצר של חנוך, תוצר שהוכתב לנו בכוח, הסמכות והתלות אנסו אותנו לקבל את הפחד מכיוון שבפחד יש מודעות לחיים, אך לא רק הישרדות יש בפחד, בפחד יש את השליטה באדם, בפרט וביחיד ובאמצעות אותו מנגנון הפחדה הכתיבו לנו את זהותנו ועיצבו את נשמתנו, ואנו קיבלנו זהות זו באהבה, באמצעות מנגנון ההפחדה הפכו אותנו מיחיד לכלל, השתילו בנו את האחריות לביטול העצמי לטובת הכלל. באמצעות מנגנון ההפחדה הפכו אותנו לרובוטים, למכונות המגיבים לפחד בפחד כדי שנתאים את עצמנו למסורת, לדת, לחברה ולמשפחה ואנו קיבלנו כל זאת באהבה, ע"מ שלא נהיה חריגים קיבלנו מרות, נהיינו צייתנים וגמישים לשינויים החיצוניים תוך ביטול העצמי. בסיסו של הפחד מונע מהאדם לחשוב בהגיון, לחשוב בשפיות, לחשוב באינדבדואליות, באופן בריא מכיוון ששורשיו הפחד מצויים עמוק במחשבותינו ולא מאפשרים זאת. צריך להבין ולקבל כי הפחד מונע את פריחת הנפש, מונע את השלווה, מונע את החופש והאהבה. צריך להבין ולקבל לא מבחינה תאורטית או אידיאלית, לא באופן חיצוני בלבד, אלא באופן מעשי ופנימי, לעמוק, כי הפחד הוא המחסום לכל צרכיה של נשמתנו השואפת להיות מה שהיא באמת. כדי לרדת לשורש מהות הפחד יש להבין מה קורה כאשר אנו רובוטים, מכונות , צייתניים, ומקבלי מרות. כאשר אנו לא אנו. כאשר אנו תוצר של חנוך שגוי. כאשר אנו בעלי זהות מושאלת. כאשר אנו הכלל ולא היחיד. כאשר אין אנו מבינים זאת, כאשר אין אנו לא מקבלים זאת, אנו בעצם מוותרים לפחד, נכנעים לפחד וממשיכים לנוע בכיוון שגוי של צייתנות, ושיעבוד לנורמות חברתיות, לאגו, לכוחניות. צריך להבין כי כאשר המוח מסגל עצמו לתבניות הפחד הנ"ל ונישאר נעול בהם. אין הוא יכול לפרוץ את מחסום השינוי. אין הוא יכול ליצור חשיבה עובדתית נכונה. הוא נשאר תקוע ומקובע בתבניותיו למרות הידע וההבנות שאגרנו, למרות הרצון הכנה והאמיתי להשתנות אין אנו מבינים למה אין אנו משתנים, למה אין אנו מסוגלים להשתחרר מהפחד ולהשתנות. לפחד ענפים רבים, הפחד הוא יסוד חשוב בביטחוננו (ללא ביטחון מתעורר הפחד), הפחד הוא יסוד מהותי בתחרות שחונכנו לרגליה ( פחד לא להצליח, להשיג, לא להיות אפס, להיכשל), פחד לקבל את החיים כפי שהם באמת, אין אנו רואים זאת, אנו מסונוורים ורואים רק את האשליה הנובעת מהפחד. לפני שאנו בוחנים את משמעות הפחד לעומק אנו צריכים לבחון את השאלה מה הם חיים באמת, מכיוון שכל מה שכתבתי על הפחד (למעלה) נובע מתפיסת והבנת החיים וקבלתם כעובדה, כאמת, תפיסה שברוב המקרים אין אנו יודעים לקבל או אין אנו רוצים לקבל. אזה מה הם חיים? החיים הם כל מה שאנו מכירים בין אם אנו מוכנים לקבלם או שאין אנו מוכנים לקבלם. החיים הם אותם קבצנים מלוכלכים, רעבים, לבושי סחבות עומדים כל היום במקום אחד ומבקשים נדבה בכל יום, זה חלק מהחיים. ואם רואים איש נוהג במכונית פאר ולידו יושבת אישה מדהימה זה גם חלק מהחיים. וישנו האדם המוותר על חיי עושר, חי חיים פשוטים, באלמוניות, אינו רוצה להיות ידוע ואינו מכריז כי הוא מואר גם זה חלק מהחיים. וישנו אדם שהוא מאמין אדוק, ואדם הרוצה להיות נזיר, והאדם הרוצה ללכת בעיוורון אחרי מושא אמונתו כל אלה גם הם חלק מחיים. וקיים האדם החושב, הזהיר, ההגיוני, הרגשני, המפחד, העליז, הטוב והשמח גם זה חלק מהחיים. והחיים הם לאהוב, לשנוא, לקנא, לחמוד וגם ההתגברות על כל הדברים חסרי חשיבות הנ"ל, גם זה חלק מהחיים. אך זה רק חלק קטן מהחיים, החלק החיצוני שבחיים, מכיוון שתחום החיים הרחב יותר, העמוק יותר, האמיתי יותר, העצום יותר, מסתתר מאחורי פחדינו. ופחדנו לא מאפשרים לתחום זה של חיים להשתחרר ולצאת. וכדי שהתחום הרחב השלם של חיינו האמיתי ישתחרר ויצאה יש להשתחרר מהפחד. נפש הנושאת בתוכה פחד, יום אחר יום, חודש אחר חודש שנה אחר שנה היא נפש מכנית, רובוטית. ונפש רובוטית לא יכולה להשתחרר מפחד מכיוון שהיא עמוסה בפחדים, נפש רובוטית אינה יכולה לרדת לעומקו ושורשו של הפחד להתייצב מולו לקבלו, לתת לו לפרוח, לראות את מקורו ולקבלו כפי שהוא באהבה. מילדות הורגלנו לפחד, לא הורגלנו להכיר בפחד ולקבלו כחלק מהחיים. בחקירתי שאלתי את עצמי כיצד אני מגלה מהו פחד? כיצד אני מתייצב מול פחד? כיצד אני מאפשר לפחד לפרוח ולמות? על שאלות אלו שהשתדל לענות בהמשך בכתבתי זו, כחלק שבתבונה שתפסה אותי וכחלק מהיישום. פחד מתעורר כאשר אין אנו מסכימים לקבל מרות מגורם שאנו תלויים בו. כאשר אנו מטילים ספק בתבנית חיינו מתעורר הפחד. כאשר אנו פועלים בניגוד להתניות שבנו הפחד מתגלה ומציף את מחשבותינו ורגשותינו בקונפליקט פנימי וחיצוני הנע בין הפוחד ומעזה לשנות ולרוב ההרגל והפחד (ההתניות, התבניות) גוברים על הגירוי לשנות ומציגים את הצורך לשינוי כאשליה בלבד. כאשר אני חווה פחד יש לי שתי אפשרויות להגיב: אפשרות ראשונה: לעמוד מולו, לאפשר לו לפרוח, לבחון כל פרט המתגלה לי (במחשבה וברגש) לרדת לעומק שורשיו עד כמה שניתן להסתכל בו ולגלות מדוע אני פוחד ולאחר הגילוי ולאפשר לו למות. (תחושת המוות של הפחד היא תחושה של התעלות הנפש, זו הרגשה נפלא של סיפוק אמיתי, של הצלחה מיוחדת שאין לי מילים לתאר). אפשרות שנייה: לומר אני מפחד, ולברוח מהתמודדות מול מהפחד. לדוגמא: שאני מפחד ממות, אני שואל את עצמי האם פחד המוות הוא ממשי, או שהפחד המוות קיים רק במחשבה, "בזמן"? ***כאשר אנו בוחנים את הפחד יש לשים לב לנושא ה"זמן", ל"זמן" יש משמעות חשובה בעמידה מול הפחד!!!*** המשך יבואו תמיר
השלמה בנושא שינוי חלק ח´ – בנושא הפחד רבות נכתב על נושא הפחד, ולמרות זאת מרשה אני להתחיל נושא זה שוב כאילו לא נכתב דבר, מכיוון שבכל פעם שבואו אני חווה גילוי חדש בנושא הפחד הנושא מקבל זווית חדשה של הבנה, משמעות ובתפיסה שנותנת את הכוח להמשך חקירה ע"מ להגיע אל האמת האישית והכללית. משתף אותכם. הפחד הוא תוצר של חנוך, תוצר שהוכתב לנו בכוח, הסמכות והתלות אנסו אותנו לקבל את הפחד מכיוון שבפחד יש מודעות לחיים, אך לא רק הישרדות יש בפחד, בפחד יש את השליטה באדם, בפרט וביחיד ובאמצעות אותו מנגנון הפחדה הכתיבו לנו את זהותנו ועיצבו את נשמתנו, ואנו קיבלנו זהות זו באהבה, באמצעות מנגנון ההפחדה הפכו אותנו מיחיד לכלל, השתילו בנו את האחריות לביטול העצמי לטובת הכלל. באמצעות מנגנון ההפחדה הפכו אותנו לרובוטים, למכונות המגיבים לפחד בפחד כדי שנתאים את עצמנו למסורת, לדת, לחברה ולמשפחה ואנו קיבלנו כל זאת באהבה, ע"מ שלא נהיה חריגים קיבלנו מרות, נהיינו צייתנים וגמישים לשינויים החיצוניים תוך ביטול העצמי. בסיסו של הפחד מונע מהאדם לחשוב בהגיון, לחשוב בשפיות, לחשוב באינדבדואליות, באופן בריא מכיוון ששורשיו הפחד מצויים עמוק במחשבותינו ולא מאפשרים זאת. צריך להבין ולקבל כי הפחד מונע את פריחת הנפש, מונע את השלווה, מונע את החופש והאהבה. צריך להבין ולקבל לא מבחינה תאורטית או אידיאלית, לא באופן חיצוני בלבד, אלא באופן מעשי ופנימי, לעמוק, כי הפחד הוא המחסום לכל צרכיה של נשמתנו השואפת להיות מה שהיא באמת. כדי לרדת לשורש מהות הפחד יש להבין מה קורה כאשר אנו רובוטים, מכונות , צייתניים, ומקבלי מרות. כאשר אנו לא אנו. כאשר אנו תוצר של חנוך שגוי. כאשר אנו בעלי זהות מושאלת. כאשר אנו הכלל ולא היחיד. כאשר אין אנו מבינים זאת, כאשר אין אנו לא מקבלים זאת, אנו בעצם מוותרים לפחד, נכנעים לפחד וממשיכים לנוע בכיוון שגוי של צייתנות, ושיעבוד לנורמות חברתיות, לאגו, לכוחניות. צריך להבין כי כאשר המוח מסגל עצמו לתבניות הפחד הנ"ל ונישאר נעול בהם. אין הוא יכול לפרוץ את מחסום השינוי. אין הוא יכול ליצור חשיבה עובדתית נכונה. הוא נשאר תקוע ומקובע בתבניותיו למרות הידע וההבנות שאגרנו, למרות הרצון הכנה והאמיתי להשתנות אין אנו מבינים למה אין אנו משתנים, למה אין אנו מסוגלים להשתחרר מהפחד ולהשתנות. לפחד ענפים רבים, הפחד הוא יסוד חשוב בביטחוננו (ללא ביטחון מתעורר הפחד), הפחד הוא יסוד מהותי בתחרות שחונכנו לרגליה ( פחד לא להצליח, להשיג, לא להיות אפס, להיכשל), פחד לקבל את החיים כפי שהם באמת, אין אנו רואים זאת, אנו מסונוורים ורואים רק את האשליה הנובעת מהפחד. לפני שאנו בוחנים את משמעות הפחד לעומק אנו צריכים לבחון את השאלה מה הם חיים באמת, מכיוון שכל מה שכתבתי על הפחד (למעלה) נובע מתפיסת והבנת החיים וקבלתם כעובדה, כאמת, תפיסה שברוב המקרים אין אנו יודעים לקבל או אין אנו רוצים לקבל. אזה מה הם חיים? החיים הם כל מה שאנו מכירים בין אם אנו מוכנים לקבלם או שאין אנו מוכנים לקבלם. החיים הם אותם קבצנים מלוכלכים, רעבים, לבושי סחבות עומדים כל היום במקום אחד ומבקשים נדבה בכל יום, זה חלק מהחיים. ואם רואים איש נוהג במכונית פאר ולידו יושבת אישה מדהימה זה גם חלק מהחיים. וישנו האדם המוותר על חיי עושר, חי חיים פשוטים, באלמוניות, אינו רוצה להיות ידוע ואינו מכריז כי הוא מואר גם זה חלק מהחיים. וישנו אדם שהוא מאמין אדוק, ואדם הרוצה להיות נזיר, והאדם הרוצה ללכת בעיוורון אחרי מושא אמונתו כל אלה גם הם חלק מחיים. וקיים האדם החושב, הזהיר, ההגיוני, הרגשני, המפחד, העליז, הטוב והשמח גם זה חלק מהחיים. והחיים הם לאהוב, לשנוא, לקנא, לחמוד וגם ההתגברות על כל הדברים חסרי חשיבות הנ"ל, גם זה חלק מהחיים. אך זה רק חלק קטן מהחיים, החלק החיצוני שבחיים, מכיוון שתחום החיים הרחב יותר, העמוק יותר, האמיתי יותר, העצום יותר, מסתתר מאחורי פחדינו. ופחדנו לא מאפשרים לתחום זה של חיים להשתחרר ולצאת. וכדי שהתחום הרחב השלם של חיינו האמיתי ישתחרר ויצאה יש להשתחרר מהפחד. נפש הנושאת בתוכה פחד, יום אחר יום, חודש אחר חודש שנה אחר שנה היא נפש מכנית, רובוטית. ונפש רובוטית לא יכולה להשתחרר מפחד מכיוון שהיא עמוסה בפחדים, נפש רובוטית אינה יכולה לרדת לעומקו ושורשו של הפחד להתייצב מולו לקבלו, לתת לו לפרוח, לראות את מקורו ולקבלו כפי שהוא באהבה. מילדות הורגלנו לפחד, לא הורגלנו להכיר בפחד ולקבלו כחלק מהחיים. בחקירתי שאלתי את עצמי כיצד אני מגלה מהו פחד? כיצד אני מתייצב מול פחד? כיצד אני מאפשר לפחד לפרוח ולמות? על שאלות אלו שהשתדל לענות בהמשך בכתבתי זו, כחלק שבתבונה שתפסה אותי וכחלק מהיישום. פחד מתעורר כאשר אין אנו מסכימים לקבל מרות מגורם שאנו תלויים בו. כאשר אנו מטילים ספק בתבנית חיינו מתעורר הפחד. כאשר אנו פועלים בניגוד להתניות שבנו הפחד מתגלה ומציף את מחשבותינו ורגשותינו בקונפליקט פנימי וחיצוני הנע בין הפוחד ומעזה לשנות ולרוב ההרגל והפחד (ההתניות, התבניות) גוברים על הגירוי לשנות ומציגים את הצורך לשינוי כאשליה בלבד. כאשר אני חווה פחד יש לי שתי אפשרויות להגיב: אפשרות ראשונה: לעמוד מולו, לאפשר לו לפרוח, לבחון כל פרט המתגלה לי (במחשבה וברגש) לרדת לעומק שורשיו עד כמה שניתן להסתכל בו ולגלות מדוע אני פוחד ולאחר הגילוי ולאפשר לו למות. (תחושת המוות של הפחד היא תחושה של התעלות הנפש, זו הרגשה נפלא של סיפוק אמיתי, של הצלחה מיוחדת שאין לי מילים לתאר). אפשרות שנייה: לומר אני מפחד, ולברוח מהתמודדות מול מהפחד. לדוגמא: שאני מפחד ממות, אני שואל את עצמי האם פחד המוות הוא ממשי, או שהפחד המוות קיים רק במחשבה, "בזמן"? ***כאשר אנו בוחנים את הפחד יש לשים לב לנושא ה"זמן", ל"זמן" יש משמעות חשובה בעמידה מול הפחד!!!*** המשך יבואו תמיר
