בנדורות

Mנטה

New member
לפני שנתיים בערך זה היה להיט גדול

עכשיו - תלוי איפה.
 
זה עדיין קיים, אבל

זה ממש לא להיט כמו שזה היה. לבת שלי יש, אבל היא וחבריה ממש לא מוצאים (ולא מצאו) בזה עניין.
 
ג'ולים

ואפשר גם ג'ולות. אבל ביחיד תמיד ג'ולה גולות זה של עירוניים לא? ואםכבר נראה לי שצריך לשאול איך שׂוּחק המשחק הזה? בטח יש לו וריאציות שונות.
 
מוׁר

היה הפופולרי ביותר. וגם הכי שווה. הג'ולות מונחות בתוך משולש שמצוייר באדמה, הלוא הוא המוֹר. אם צלפת בג'ולה כך שהיא יצאה מהמור החוצה - היא שלך. אם המשחקית שלך נכנסה למור ונשארה שם - אכלת אותה. מתחיל לשחק זה שהצליח לזרוק את המשחקית שלו (מלעיל) הכי קרוב למור. וכמובן, לצעקת חַפְּתֶה (מלעיל) יש תפקיד אסטרטגי חשוב!
 

lexigali

New member
זה לא עניין של ביצוע -

נעמי שמר כתבה: "אותות חיתוך דיבור - מה יש לומר". כך בדיוק. עם מקף.
 

מוגג

New member
הבעייהיא

שהמלחינה עוותה את כוונת המשוררת ולכן החלוקה המוזיקלית של המשפט יוצאת כפי שציין ספלינטור. מבחינה חלוקת המקצב בביצוע יוצא דבר כזה "אותו-חיתוך דיבורמה ישלומ--ר" כמו"מסביב למדורה": "נעליים, נוקשות-ילקוטים" וב"זמנך עבר": "חשבתי שאתה בהודו אמרתי לו: אני בהודו הוא אמר: וגם אתה עכשיו בהודו ת'לא מרגיש מוזר?!"
 
אני יודע, ובכל זאת

כך השיר הזה מתנגן לי בראש - "אותו חיתוך [פאוזה] דיבור מה יש לומר". אולי זה המנגינה, ואולי הביצוע (של אהוד מנור?). גם אותי, כמובן, זה מצחיק, אבל כך אני זוכר את זה.
 
עירוני(סט)ים?

אני זוכר גולות. באיזה קבוצה גדלת?
קיבוץ בשפלה, שנות ה 70-80 (באיזה גיל משחקים בגולות?)
 
תמיד אמרנו

שהקרבה שלכם לעיר המחוז עשתה אתכם כאלה. אלה מהתפוצה שלך ששהו עמי כמה משנות נעוריי היו תמיד ה"עירוניסטים" ואני בשנות ה-80 כבר לא שיחקתי בג'ולים. אבל חמש אבנים שיחקתי גם בשנת 2003
 

arivederci

New member
ג'ולות- חולון, שנות ה 60-70

והילדים שלי היום אומרים גולות. המשחק בימי ילדותי הזכיר קצת ביליארד. חופרים גומה באדמה ומסביבה מפזרים ג'ולות. כל שחקן בתורו מגלגל את הג'ולה שלו, בטכניקה מיוחדת בעזרת האצבע והאגודל, ומנסה לדחוף בעזרתה ג'ולות אחרות לתוך הגומה. אם הצליח להכניס ג'ולה לגומה, הוא זוכה בה, ומגדיל את האוסף שלו.
 
אני הייתי נוהגת

להסיע אותן על המסילות של החלון, ולהטריף את אחותי הגדולה עם הרעש שזה עשה..
 
למעלה