בן 26 ו.. אבוד
שלום,
אני קצת לא יודע אם ההודעה תהיה עניינית לפורום אבל אני מרגיש את הצורך לפרוק ולשתף בתקווה שאולי אקבל פה זווית אחרת.
אני בן 26 עוד מעט, אני מוזיקאי כבר כמעט עשור, למדתי בגיל 22 טכנאות קול(תחום שאני מאוד אהבתי ועדיין אוהב) ועבדתי תקופה של שנה ב-2 אולפני ההקלטות הכי נחשבים בארץ.
בנקודה הזו ניראה לי שדי ברור שמוזיקה ואודיו הם תחומים מאוד מרכזיים בחיים שלי וחשוב לי לשמר את זה כך.
לצערי למרות שאהבתי את העבודה בתחום, היא מאוד קשה, עבדתי 13 שעות ומעלה ביום, הייתי ישן באולפן שעתיים וקם ליום עבודה חדש לפעמים,
השכר שלי היה מאוד נמוך (לרוב מתחת למינימום) והחלטתי לעזוב את התחום בעיקר בגלל שלא היה לי זמן לעסוק במוזיקה, או לכל דבר אחר.
הסיבה השניה שבגללה עזבתי היא שקיבלתי הצעה דרך קשרים אישיים לעבוד כמתכנת מתלמד בתחום הabap בשכר סמלי (מתחת למינימום) וכיום אני כבר עובד כחצי שנה בתחום.
ההרגשה הכללית שלי היא שאני לא בטוח בהחלטות שלי, ואני לא מצליח למצוא נקודת איזון, לא טוב לי, אני לא ניהנה מהעבודה, אני סופג
הרבה לחץ וחוסר סבלנות בתור מתלמד חדש ואני פשוט מרגיש שאין לי את המוטיבציה והכוחות להתמודד איתו על בסיס יומי, כשעבדתי באולפנים
אמנם היה לי קשה עם זה שאין לי זמן לכלום אבל עשיתי את זה מתוך אהבה אמיתית לתחום ואמונה שלמה במה שאני עושה, הייתה חרדה כלכלית לעתיד שליוותה אותי אבל אהבתי להיות איפה שאני נמצא, להשקיע במה שאני עושה, ללמוד, גם אחרי לילה של 3 שעות שינה הייתה לי התרגשות מעצם ההמצאות שלי בתחום.
אני מרגיש שברמה כזו או אחרת מצפים ממני גם במקום הנוכחי בו אני נמצא לאותה התלהבות, או למשהו שקרוב אליה, וזה פשוט לא שם,
אני בסדר עם מה שאני עושה, אבל אני לא מסוגל להגיד שאני אוהב את זה, העניין האמיתי שיש לי בתחום הוא הפרנסה שבו, ויש בעצם 3 דברים שמפריעים לי:
1. אני לא יודע אם אצליח לשרוד בתחום עם ההרגשה הזו, גם אם בגלל החלטות אישיות שלי או בגלל החלטות של המנהלים העתידיים שלי.
2. קשה לי עם העובדה שאני נכנס לתחום נטו בשביל הכסף.
3. אני מודע לזה שאני כל פעם מתחיל סוג של מסלול בתחום או מקום עבודה אחר, בד״כ גם עם הרבה מוטיבציה, שבסופו של דבר יורדת ואני מתחיל
לחפש אלטרנטיבות ועוזב. אני מרגיש שאני בסוג של לופ של חיפוש אחרי עבודה אולטימטיבית שלא קיימת.
אני לא יודע אם יש משהו שאפשר להגיד לי במצבי, את הבעיות שלי אני מבין, אני מרגיש שאולי אני פשוט לא בוגר מנטאלית מספיק
ושקשה לי להתמודד עם הסיטואציה של בחירת תחום והתמקצעות בו באופן טוטאלי, למרות שהשתדלתי לא להתמהמה עם הבחירות שכן עשיתי.
אשמח לכל פידבק שלא יקרא לי להתעורר ולעזוב את משמעות החיים בצד לטובת ריאליות, את זה כבר שמעתי, והרבה.
שלום,
אני קצת לא יודע אם ההודעה תהיה עניינית לפורום אבל אני מרגיש את הצורך לפרוק ולשתף בתקווה שאולי אקבל פה זווית אחרת.
אני בן 26 עוד מעט, אני מוזיקאי כבר כמעט עשור, למדתי בגיל 22 טכנאות קול(תחום שאני מאוד אהבתי ועדיין אוהב) ועבדתי תקופה של שנה ב-2 אולפני ההקלטות הכי נחשבים בארץ.
בנקודה הזו ניראה לי שדי ברור שמוזיקה ואודיו הם תחומים מאוד מרכזיים בחיים שלי וחשוב לי לשמר את זה כך.
לצערי למרות שאהבתי את העבודה בתחום, היא מאוד קשה, עבדתי 13 שעות ומעלה ביום, הייתי ישן באולפן שעתיים וקם ליום עבודה חדש לפעמים,
השכר שלי היה מאוד נמוך (לרוב מתחת למינימום) והחלטתי לעזוב את התחום בעיקר בגלל שלא היה לי זמן לעסוק במוזיקה, או לכל דבר אחר.
הסיבה השניה שבגללה עזבתי היא שקיבלתי הצעה דרך קשרים אישיים לעבוד כמתכנת מתלמד בתחום הabap בשכר סמלי (מתחת למינימום) וכיום אני כבר עובד כחצי שנה בתחום.
ההרגשה הכללית שלי היא שאני לא בטוח בהחלטות שלי, ואני לא מצליח למצוא נקודת איזון, לא טוב לי, אני לא ניהנה מהעבודה, אני סופג
הרבה לחץ וחוסר סבלנות בתור מתלמד חדש ואני פשוט מרגיש שאין לי את המוטיבציה והכוחות להתמודד איתו על בסיס יומי, כשעבדתי באולפנים
אמנם היה לי קשה עם זה שאין לי זמן לכלום אבל עשיתי את זה מתוך אהבה אמיתית לתחום ואמונה שלמה במה שאני עושה, הייתה חרדה כלכלית לעתיד שליוותה אותי אבל אהבתי להיות איפה שאני נמצא, להשקיע במה שאני עושה, ללמוד, גם אחרי לילה של 3 שעות שינה הייתה לי התרגשות מעצם ההמצאות שלי בתחום.
אני מרגיש שברמה כזו או אחרת מצפים ממני גם במקום הנוכחי בו אני נמצא לאותה התלהבות, או למשהו שקרוב אליה, וזה פשוט לא שם,
אני בסדר עם מה שאני עושה, אבל אני לא מסוגל להגיד שאני אוהב את זה, העניין האמיתי שיש לי בתחום הוא הפרנסה שבו, ויש בעצם 3 דברים שמפריעים לי:
1. אני לא יודע אם אצליח לשרוד בתחום עם ההרגשה הזו, גם אם בגלל החלטות אישיות שלי או בגלל החלטות של המנהלים העתידיים שלי.
2. קשה לי עם העובדה שאני נכנס לתחום נטו בשביל הכסף.
3. אני מודע לזה שאני כל פעם מתחיל סוג של מסלול בתחום או מקום עבודה אחר, בד״כ גם עם הרבה מוטיבציה, שבסופו של דבר יורדת ואני מתחיל
לחפש אלטרנטיבות ועוזב. אני מרגיש שאני בסוג של לופ של חיפוש אחרי עבודה אולטימטיבית שלא קיימת.
אני לא יודע אם יש משהו שאפשר להגיד לי במצבי, את הבעיות שלי אני מבין, אני מרגיש שאולי אני פשוט לא בוגר מנטאלית מספיק
ושקשה לי להתמודד עם הסיטואציה של בחירת תחום והתמקצעות בו באופן טוטאלי, למרות שהשתדלתי לא להתמהמה עם הבחירות שכן עשיתי.
אשמח לכל פידבק שלא יקרא לי להתעורר ולעזוב את משמעות החיים בצד לטובת ריאליות, את זה כבר שמעתי, והרבה.
