בן 26 ו.. אבוד

danid88

New member
בן 26 ו.. אבוד

שלום,

אני קצת לא יודע אם ההודעה תהיה עניינית לפורום אבל אני מרגיש את הצורך לפרוק ולשתף בתקווה שאולי אקבל פה זווית אחרת.

אני בן 26 עוד מעט, אני מוזיקאי כבר כמעט עשור, למדתי בגיל 22 טכנאות קול(תחום שאני מאוד אהבתי ועדיין אוהב) ועבדתי תקופה של שנה ב-2 אולפני ההקלטות הכי נחשבים בארץ.

בנקודה הזו ניראה לי שדי ברור שמוזיקה ואודיו הם תחומים מאוד מרכזיים בחיים שלי וחשוב לי לשמר את זה כך.

לצערי למרות שאהבתי את העבודה בתחום, היא מאוד קשה, עבדתי 13 שעות ומעלה ביום, הייתי ישן באולפן שעתיים וקם ליום עבודה חדש לפעמים,
השכר שלי היה מאוד נמוך (לרוב מתחת למינימום) והחלטתי לעזוב את התחום בעיקר בגלל שלא היה לי זמן לעסוק במוזיקה, או לכל דבר אחר.

הסיבה השניה שבגללה עזבתי היא שקיבלתי הצעה דרך קשרים אישיים לעבוד כמתכנת מתלמד בתחום הabap בשכר סמלי (מתחת למינימום) וכיום אני כבר עובד כחצי שנה בתחום.

ההרגשה הכללית שלי היא שאני לא בטוח בהחלטות שלי, ואני לא מצליח למצוא נקודת איזון, לא טוב לי, אני לא ניהנה מהעבודה, אני סופג
הרבה לחץ וחוסר סבלנות בתור מתלמד חדש ואני פשוט מרגיש שאין לי את המוטיבציה והכוחות להתמודד איתו על בסיס יומי, כשעבדתי באולפנים
אמנם היה לי קשה עם זה שאין לי זמן לכלום אבל עשיתי את זה מתוך אהבה אמיתית לתחום ואמונה שלמה במה שאני עושה, הייתה חרדה כלכלית לעתיד שליוותה אותי אבל אהבתי להיות איפה שאני נמצא, להשקיע במה שאני עושה, ללמוד, גם אחרי לילה של 3 שעות שינה הייתה לי התרגשות מעצם ההמצאות שלי בתחום.

אני מרגיש שברמה כזו או אחרת מצפים ממני גם במקום הנוכחי בו אני נמצא לאותה התלהבות, או למשהו שקרוב אליה, וזה פשוט לא שם,
אני בסדר עם מה שאני עושה, אבל אני לא מסוגל להגיד שאני אוהב את זה, העניין האמיתי שיש לי בתחום הוא הפרנסה שבו, ויש בעצם 3 דברים שמפריעים לי:

1. אני לא יודע אם אצליח לשרוד בתחום עם ההרגשה הזו, גם אם בגלל החלטות אישיות שלי או בגלל החלטות של המנהלים העתידיים שלי.
2. קשה לי עם העובדה שאני נכנס לתחום נטו בשביל הכסף.
3. אני מודע לזה שאני כל פעם מתחיל סוג של מסלול בתחום או מקום עבודה אחר, בד״כ גם עם הרבה מוטיבציה, שבסופו של דבר יורדת ואני מתחיל
לחפש אלטרנטיבות ועוזב. אני מרגיש שאני בסוג של לופ של חיפוש אחרי עבודה אולטימטיבית שלא קיימת.

אני לא יודע אם יש משהו שאפשר להגיד לי במצבי, את הבעיות שלי אני מבין, אני מרגיש שאולי אני פשוט לא בוגר מנטאלית מספיק
ושקשה לי להתמודד עם הסיטואציה של בחירת תחום והתמקצעות בו באופן טוטאלי, למרות שהשתדלתי לא להתמהמה עם הבחירות שכן עשיתי.

אשמח לכל פידבק שלא יקרא לי להתעורר ולעזוב את משמעות החיים בצד לטובת ריאליות, את זה כבר שמעתי, והרבה.
 

YuvalGivon

New member
לא אבוד חס וחלילה אלא בעל שאיפות

שלום ,
המכתב שלך נוגע לליבי מאוד ואני מכיר את ההרגשות האלו מימי נערותי ומאנשים רבים.אתה לא לבד.
אני רואה שאתה מחפש משמעות בקריירה שזה מצוין !
בימינו יש הרבה אפשרויות.פעם היו חיים רק בשביל "לגמור את החודש" היום יש אפשרויות רבות..
כנראה שאינך רואה איך אפשר לעסוק במשהו משמעותי שתהיה שלם איתו ונלהב לעשותו וגם להתפרנס בכבוד .
&nbsp
חוצמזה יש להעריך את ההשקעה שלך בעבודה - זה אומר שהנושא הוא ערך חשוב לך!
&nbsp
דרך אגב לגבי ההקלטות : "האם לעבוד בתחום זה אומר בהכרח לעבוד כ"כ הרבה שעות ביום בשכר נמוך ?? "
&nbsp
תכלס כדי לצאת מהסבך צריך קודם לברר בצורה סטרילית מה הרצון האמיתי שלך ? מה המקצוע שהיית רוצה להתפרנס בו בלי להתחשב באפשרויות. אחר כך ---- .
למצוא מקום עבודה שבו תתפרנס בכבוד , בעבודה נורמלית , בשכר נורמלי .לצורך זה עושים מחקר יוצרים קשרים .
בסוף מוצאים את האיזון גם אם זה לא בדיוק משקף את ה"חלום".זה עניין של התמדה .
&nbsp
בהצלחה,יובל
 

יואב0075

New member
מספר טיפים :)

היי דני,
המצב שלך הרבה יותר טוב ממה שאתה חושב, אתה פשוט צריך לבחון את הדברים ולא להיות קשה ולבקר את עצמך.
א. הייתי ממליץ לך לעולם לא לעבוד בשכר מתחת למינימום ותמיד לדרוש שכר יותר גבוה ממה שאתה אפילו מאמין שמגיע לך.
השכר, מלבד זה שמדובר בכסף , זו גם הצהרה כלפי המעסיק לכמה אתה שווה ואיך ראוי להתייחס אליך.
הטבע של האנשים, הרבה פעמם באופן לא מודע, זה לזלזל במה שזול ולהתחנף ולהעריך כוח ויוקרה.
ב. אתה אומן, אתה מוסקאי, זה לא רק מקצוע זה גם אופי ואורח חיים. אל תלחם בזה , אל תסתכל ותבחן את עצמך ל סמך אחרים כי אחרים זה לא אתה ויש אנשים שפורחים במשרד מול המחשב ויש אנשים שירצו להתאבד. אין טוב או רע, שחור או לבן, אנחנו פשוט אנשים שונים וזה מה שהופך את האנושות למעניינת. אם אתה לא נשאר בעבודות אולי זה כי אתה מחפש משהו יותר דינמי, מאתגר, עם אדרנלין... זה לא אומר שאתה לא מאוזן, כשתמצא את העבודה שתתאים לך פתאום הכול יסתדר.
ג. תתאים את מי שאתה למקצוע. כלומר אם אתה מתעסק במוסיקה תראה איך אתה לוקח את זה למקום אחר , נישתי שכן יש בו פרנסה, תחשוב יצירתי. משהו בסגון של: מוסיקה למשחקי מחשב, סאונד לסרטים ופרסומות...
אגב, לפי הממוצע אנחנו מחליפים מקצוע כל 6 שנים . גם כאלו שלמדו תוארים של שנים, השקיעו זמן כסף ונמצאים בתפקידים נחשקים בוחרים לעזוב.
את החברה שלי הכרתי כשהיא הייתה מהנדסת תוכנה , היא נהילה צוות והייתה תותחית אחרי 3 שנים נשבר לה .
היא ניגשה למכללת עזריאלי בירושלים, המוסד שהיא למדה בו לברר על אפשרויות של תואר שני ואז נדלקה על פרסום של קורס הסבה לעיצוב פנים שהם פרסמו.
זה הפתיע מאוד את המשפחה האשכנזית שלה :)
אבל אני ממש גאה בה!
בהתחלה היא לא עשתה הרבה כסף, עיצבה לחבריםדירות והיום היא עובדת עם עסקים!
אבל יותר מהכול היא מאושרת וזו הצלחה אמיתית בעיניי
 
שלום מוזיקאי,

כתבת על "נקודת האיזון" ואני אגיד לך היכן לדעתי היא נמצאת:
היא נמצאת במקום שבו כל הצרכים שלך נענים, להבדיל ממצבים שבהם רק צורך אחד נענה (או אף אחד מהם).
ומהם הצרכים המשמעותיים שלך בתעסוקה ?
ממה שאתה כותב אני מזהה את הצורך שלך בהגשמה עצמית, ובחיבור למה שאתה עושה וברור מאוד מהדברים שלך שמוסיקה זו האהבה שלך ושם הלב שלך.
והצורך המשמעותי הנוסף הוא הצורך הכלכלי.
אז איזון זה למצוא את העבודה שבה שני הצרכים הללו יתמלאו, ויתמלאו באופן שבאמת יספק אותך, כי גם במצב העכשווי אתה לכאורה
עוסק לפרנסתך אך ממה שאני מבינה זה לא מספק ועדיין משאיר אותך במקום לחוץ. כך שברור שזה מקום כל כך מתסכל כי בעצם, נראה שכרגע
אף אחד מהצרכים הנ"ל לא מתמלא.
בעצם מה שכתבתי לך מסביר הרבה מקרים שבהם אנשים עוברים מעבודה לעבודה, לא כי הם לא יציבים אלא כי אחד או יותר מהצרכים התעסוקתיים/מקצועיים המשמעותיים עבורם לא מתקיימים.
עכשיו לתכל'ס: מציעה לך לנער מעליך כל מיני אמירות פאסימיות של אנשים סביבך, ולבדוק אם יש כיוונים שכן מתחברים למוסיקה ויכולים לפתוח לך שער כלכלי יותר רחב. כמו שקודמי הציע, יש היום חיבורים מעניינים למדיה ולטכנולוגיות, חפש חבר'ה מתחום המוסיקה שהם חיוביים ואנשי מעשה שתוכל ללמוד מהם ולהיעזר בהם. וכמובן חפש משהו שידבר אליך.

לסיכום, ובתגובה לשורה האחרונה שכתבת, אני לגמרי קוראת לך ללכת עם הלב שלך ועם כל מה שנותן משמעות לחיים שלך, ולחבר את זה עם המציאות באופן שזה יענה גם על הצורך הכלכלי שלך - יש דרכים, אולי זה ייקח קצת זמן אבל כשמאמינים ומחפשים ונעזרים באנשים הנכונים ושמים בצד כל מיני "רעשי סביבה" שמורידים את המוראל, וממשיכים ומתמידים, זה בהחלט אפשרי.
בהצלחה גדולה!!
 
למעלה