בן יקר

[dianabi]

בן יקר

באפריל האחרון ילדתי בן מקסים ומתוק לצערי לאחר מאבק קצר מאוד הוא נפטר. הרגשת ריקנות תמידית לא עוזבת אותי לרגע למרות שאני מנהלת חיים שיגרתיים .

 

[יעל352]

כל כך מצטערת

הלב נקרע לי לקרוא את מה שעברת. הגרון ממש חנוק. את חצי שנה אחרי אסון נוראי. זה כל כך טבעי שתחושי את הריקנות הזאת. את עדין בעיצומו של אבל, למרות החיים השגרתיים שאת מנהלת כלפי חוץ. אני משתתפת בצערך מעומק הלב ומאחלת לך רק טוב.

 

[orita29]

כמה קשה....

אין לי מילים נכונות בשבילך... האם ידעתם על הבעיה עוד בהריון? האם יש לך עוד ילדים או שהיה ילד /הריון ראשון? אספר לך קצת עלי, כמובן שזה לא אותו דבר אבל אני איבדתי את העובר שלי בשבוע 30 וילדתי אותו מת. זה מרגיש לי לפעמים כאילו היה לי תינוק שמת ולפעמים כאילו היה לי הריון ראשון שפשוט לא הסתיים... זה ממש תלוי ביום ובתקופה וכו... אני כמובן לא משווה בין שתינו וכלכך מצטערת בשבילך, רק רציתי לומר שאם זה היה הריון ראשון אז תמיד תלווה אותך התחושה של האובדן, גם בעז"ה בילדים הבאים. זאת מי שאני כאמא היום, אוהד שלי הוא הבן הבכור שלי אבל לא הראשון.... אני עבדתי על זה קשה כדי להגיע להשלמה עם העצב שקיים בי היום. שולחת לך חיבוקים וכוחות... אורית

 

[meytall0]

יקירתי, גם אם זה לא הריון ראשון, עדיין התחושה

של האובדן קשה ומלווה.. ההבדל הוא שכשיש ילד/ים יש במה להיאחז, יש בשביל מי לתפקד, וכשאין, הבית כ"כ ריק..

 

[orita29]

מסכימה. זה לא נופל מזה...

ובכ"ז, אני מרגישה שאם יש הריון תקין או כמה לפני האובדן- אז יש ידיעה של מה זה הריון "רגיל". בעוד שכשהאובדן קורה בהריון הראשון לעולם לא יהיה "נורמלי"... תמיד יהיו החרדות שמלוות ומה לעשות, גם משנות אותנו ומשפיעות על מי שאנחנו כאימהות... ז"א, ה"אחרי" תמיד יהיה עם האובדן אבל ה"לפני" נשאר תמים... הבנת? כי זה יצא קצת מסורבל... ובטח שלא התכוונתי לזלזל או להוריד מאובדן אם הוא מגיע אחרי הריונות תקינים... אובדן הוא מה שהוא- מסריח וקשה בכל שלב בחיים... אם כבר, אני הרשיתי לעצמי להתפרק לגמרי, מה שלדעתי עזר בתהליך ההחלמה, מה שלא הייתי יכולה לעשות עם עוד ילדים בבית... נשיקות

 

[meytall0]

../images/Emo14.gif את מוזמנת לספר יותר אם תרצי.

כואבת איתך, ומבינה על איזו הרגשת ריקנות את מדברת. ה"חיים שגרתיים" עליהם את מדברת הם בעצם תפקוד אוטומטי, שאנו מדחיקות את הכאב כדי שנוכל לתפקד. מעין הרגשה שהשגרה חולפת על פנייך, ואת לא ממש חיה אותה. יש לך את הפורום השכן, "אובדן הריון- תמיכה" (קישור בצד שמאל) שבו יש נשים שעברו אובדן, ואת יכולה לשאוב אופטימיות מהפורום הזה, שבו כולנו חווינו אובדן/ים וכיום אנו חובקות תינוקות- ההוכחה שעוד יכול להיות טוב.. מאחלת לך שהטוב שלך יגיע בהקדם. מיטל

 

[inb10]

../images/Emo201.gif

מאוד מצטערת לקרוא על האבדן שלך. אני לא יכולה לתאר לעצמי את גודל הכאב של לאבד תינוק שכבר נולד (האבדן שלי התרחש בשבוע 18). הריקנות נשארת היא פשוט משתנה, זה לא נכון שהזמן מרפא אבל הוא בהחלט משנה את הכאב. הגעת כאן לבית חם ולא שיפוטי, אני חושבת שאני כותבת לא רק בשמי, שאת יכולה לכתוב כאן כל מה שאת רוצה וזה יתקבל כלגיטימי.