בן זוג עצבני

[eden123455]

בן זוג עצבני

אני בת 23 והבן זוג שלי בן 26 אנחנו ביחד 3 וחצי שנים ומאורסים שנה. רוצים להתחתן עוד חצי שנה והחלטנו ללכת לחפש אולם.עכשיו הבעיה היא שהוא בן אדם מאוד עצבני וכל דבר או ויכוח ישר הוא מתחיל להרים את הקול שלו ולצעוק ואומר מילים כמו מטומטמת וישר אני נפגעת ובוכה. אני אביא דוגמא: אמרתי לו שנלך לראות אולם ונקבע תאריך אז בפעם הבאה נצטרך כבר ללכת עם ההורים לטעימות.. הוא ישר התחיל להתווכח איתי ולצעוק שאין טעימות שישר שקובעים את התאריך סוגרים תפריט ואני מנסה להסביר לו שלכל אירוע יש טעימות והוא צועק ואומר יא מטומטמת ובקיצור הוא מדבר בחוסר כבוד ואני מרגישה שהוא מבטל אותי בהרבה דברים. עוד דוגמא היא שלפני שבוע הייתה לי יום הולדת ונסענו לטייל בצפון למקום ששנינו לא מכירים . אני נהגתי כי אין לו רישיון ולפני שיצאנו אבא שלי הסביר לי איך להגיע.. שנסענו הוא החליט שניסע דרך מקום אחר אני לא אמרתי כלום והמשכתי לנסוע איך שהוא אמר לי הסתבכנו קצת והתחלתי להתעצבן עליו ולצעוק אמרתי לו היינו צריכים לנסוע מאיפה שאבא שלי אמר וישר הוא התחיל לצעוק ולקלל ואמר לא מעניין אותי מאבא שלך וכבר נפגעתי התחלתי לבכות.. אני כבר לא יודעת מה לעשות ונורא מבולבלת כבר נכנסתי לדיכאון אני אוהבת אותו אבל אני לא יכולה עם העצבים האלה שלו אני לא מרגישה בטחון איתו כבר...

 

[מריוס זכריה]

כדאי שתתחילי להתרגל

כי זה לא הולך להשתפר.
מצד שני, אפילו בדוגמה שלך רואים שגם לך יש חלק בזה.
אני מנחש שתאמרי: כן, נכון, לפעמים, אבל אני ככה בגללו. ואולי הוא אומר אותו דבר?

היו כבר אנשים לא מעטים שטענו שכדאי להעביר את כולם בית ספר לזוגיות. נשמע מופרך, אבל אני חייב להודות לשפעמים זה לא כל כך מופרך... יש כל כך הרבה ללמד ולעשות. הטבע עושה את שלו אצל בעלי החיים, אבל בני אדם שהם חלק מהציוויליזציה די איבדו את היכולת לנהל קשר זוגי זורם וטבעי בלי המון עזרה מבחוץ. זה בדיוק כמו שבעלי החיים יכולים ללדת וולדות בלי מיילדת ובית חולים, ובני אדם תרבותיים איבדו (לרוב) את היכולת הזו.

עצוב, אבל ככה זה.

 

[מיציפיצי1]

תרשמו למירוץ למיליון

זוגות כמוכם זה לחם החוק שלהם.

 

[סטנגה Joe]

תפרדי ממנו

הוא מעצבן אותך וזה רק ימשיך.
או שאת רוצה לבלות חיים שלמים בלספוג עלבונות?

 

[nirity1]

נשמע שהתאהבת ברעיון החתונה

ואת פחות משקיעה במחשבה על מה יהיה אחרי החתונה. החיים מביאים לנו הרבה " הפתעות " בחיים שצריך להתמודד איתם ולא נשמע לי שאת או בן זוגך לעתיד יותר מדי בוגרים.תחשבי על זה. אם טיול לצפון גורם לו לצעוק ולך לבכות מה יהיה כשיהיו לכם ילדים ? אם נדמה לך שזה יהיה יותר קל את טועה בגדול.
ממליצה לך לחכות קצת ולהתבגר קצת לפני שאת עושה את הצעד הגדול ולהתחתן עם משהו ולוותר על בחור שקורא לך מטומטמת.

 

[מריוס זכריה]

כן, אבל...

אל תשכחי שגם היא עושה את זה: "התחלתי להתעצבן עליו ולצעוק ". היא יכולה להגיד עד מחר שהיא עושה את זה פחות והוא התחיל והיא רק מגיבה בגללו - אבל רוב הסיכוייםש הוא יכול להגיד אותו דבר.

אני מסכים איתך שלא כדאי כרגע לרוץ לחתונה. רק רציתי להבהיר ש"גבר אחר" הוא לא בהכרח הפתרון. יש לה משהו ללמוד על עצמה ועל ניהול קשר.

יכול להיות שלא ניתן לעשות שינוי עם הבחור הזה. אולי כי מלכתחילה הוא לא היה מתאים, או אולי כי זה כבר התדרדר יותר מדי. ומצד שני, אולי כן אפשר, אם גם הוא רוצה. אבל העיקר: החלפת בחור לא בהכרח תפתור את הבעיה.

 

[eden123455]

אתה צודק

ואני לא מכחישה אני גם עצבנית לפעמים ויש לי את הקטעים שלי.. מה שמעצבן אותי שהוא מקלל ישר וזה מה שאני לא עושה אני לא מקללת אותו.
למשל שדיברתי איתו בקשר לטעימות אני מדברת איתו יפה ישר הוא מתעצבןן ומקלל וצועק.
אני פשוט מפחדת שכל התכנון חתונה יהיה ככה ושזה לא יהיה בכיף

 

[מריוס זכריה]

"אני לא מכחישה"

"אני רק אומרת שזה לא ככה"...

תקשיבי: כל אדם מוצא את ההסבר למה ההתנהגות שלו יותר טובה משל הזולת. אבל זה רק התירוץ. במהות, אם את "עצבנית לפעמים", אז את לא ממש שונה ממנו.

למשל, יש גבר שישר מקלל, ואילו האישה לא. היא רק מבקרת את מה שהוא עושה - מבשל, נוהג ומתפרנס (מתוך "רצון כנה לשפר אותו"). אז היא מלאכית והוא חרא, נכון?

לא נכון.

תפסיקי לתרץ. אני לא שופט אותך. מותר לך להתעצבן. גם אני, שאני מלאך טהור, מתעצבן (אבל אני לא אשם, פשוט מעצבנים אותי).

בקיצור, אני חוזר, תפסיקי לתרץ. אני יכול להגיד לך שאם יש משהו יותר מטריף את הדעת מאישה (או גבר) ביקורתית מרירה, ומעצבנת - זה אישה שהיא כל אלה וגם מכחישה או מתרצת. זה פשוט בלתי נסבל ויכול להטריף פילים.

אני לא נגדך ולא בא לרדת עליך. אני שואף (כמו כל מלאך שמכבד את עצמו) לפתוח לך קצת את העיניים ולראות שלרדת על בן הזוג לא הופך אותך לאדם מאושר יותר או טוב יותר.

ואם תגידי שהוא באמת אלים מילולית, מגעיל ודוחה - אז מה השאלה? תעזבי אות ועכשיו, ברגע. אבל את לא עוזבת אותו - וגם מתלוננת עליו, מבקרת אותו ובעיקר, "אני לא מכחישה".

Wake up, kiddo

 

[eden123455]

קשה לי לעזוב אותו

כי אני אוהבת אותו למרות הכל.
כבר הייתה לנו פרידה של כמעט חודש והייתי ממש בדיכאון בקושי אכלתי וכל היום הייתי במיטה ובכיתי ואני לא מסוגלת לחשוב על החיים בלעדיו.
השאלה איך מתמודדים עם זה עם העצבים האלה?

 

[מריוס זכריה]

אפשרות אחת: שיטת אייבורי

עם את אוהבת אותו, תאהבי גם את הצעקות והקללות שלו. אם את לא אוהבת את הצעקות והקללות שלו, כנראה שאת לא אוהבת אותו. אי אפשר לאהוב חצי בן אדם. [כלומר אפשר, אני מבין, אבל זה כבר שייך לעולם של אשליות ושקר עצמי]

אפשרות אחרת: לכו לטיפול. אולי אפשר לסדר את העניינים ביניכם.

מה שבטוח: להתחתן במצב הזה זו שטות, טעות, וכל מילה אחרת שאת בוחרת. המצב ימשיך, כל אחד זוכר את הכעסים והעלבונות ולא יכול לשכוח, וזה לא יעבוד. ואז תעשו ילד שתקווה שזה יעזור, וזה כמובן יהיה עוד יותר קשה. [כל זה כבר כתבו לך].

בקיצור, הגיע הזמן לחשוב עם המח, לא רק עם הרגש.

 

[אייבורי]

אני רק לתיקון

שיטת אייבורי אומרת שאם הוא מקלל והיא לא אוהבת

אז סכין שף 8 אינץ יכולה לעשות יופי של שינוי

 

[מיציפיצי1]

את מפחדת שכל תכנון החתונה יהיה ככה?

מותק, תכנון החתונה זאת הבעיה הכי קטנה שלכם...

 

[nirity1]

כתבתי ששניהם

לא בוגרים מספיק. וכנראה שההתנהגות שלה " מוציאה את המיטב" מהבחור. אבל לא כל בחור היה מגיב כמו שהוא לדרמות שלה.

 

[seeyou]

לגברים יש "פתיל קצר" בהרבה מישורים

אני סבור שהבחור בלחץ/בפחד מהחתונה והרבה מקבלים "רגליים קרות"

מבחינת הסיגנון הדיבור

יש בעיה אמיתית בנשואים

כול דבר חדש או דבר שהוא לא מודע/יודע מערער את ביטחון שלו ,לכן כהגנה הוא זורק פצמרים לכול הכוונים

אישה אמורה לא לתת חשיבות יתר במיקרים מסויימים ולהיתיחס בסבלנות והבנה(כאילו הוא "ילד")

אם את לא מוכנה לספוג/לקבל מצבים כאלו בעתיד אז עצה שלי לא להיתחתן -




יוסי

 

[eden123455]

לא חושבת שזה רגליים קרות

הוא ממש רוצה להתחתן וכל הזמן הוא אמר לי בואי נלך לחפש אולם אז ככה שאני לא חושבת שזה רגליים קרות..
מה שמפריע לי באמת זה שהוא עצבני מאוד אני כבר לפעמים מפחדת להגיד מה אני חושבת או את הדעה שלי כי ישר הוא מתעצבן..
ובנוגע לסבלנות גם אני בן אדם כמה סבלנות יכולה להיות לי להתנהגות הזאת ? הוא צריך לשנות את ההתנהגות שלו ולשלוט בעצבים האלה.. בקשר לדוגמא שכתבתי שנסענו לטייל בצפון והוא סיבך את הדרך ולא הקשיב לי והתחלתי להתעצבן ולצעוק.. אחר כך באמת חשבתי על כך והבנתי שלא הייתי צריכה להתעצבן שזה היה שטותי.. אבל האם זה בסדר שהוא יקרא לי "שרמוטה" .. בגלל שצעקתי עליו?? לא יודעת כבר מה לחשוב...

 

[seeyou]

"לפעמים מפחדת להגיד מה אני חושבת "

זה יכול להיות נכון לא רק עם בעלך לעתיד אלא באופן כללי-צריך לפעמים לחשוב מה להגיד על מה את חושבת ואיך להגיד את זה.

לדעתי הוא ירא לך "שרמוטה" .. בגלל שצעקת עליו ולא בגלל שהוא באמת משווה אותך לי "שרמוטה" -אחרת לא היה רוצה להיתחתן איתך

אני מסכים ש הוא צריך לשנות את ההתנהגות שלו ולשלוט בעצבים האלה-אבל לצערי זה לא יהיה מחר או אפילו החודש.


את צריכה ללמוד ולהכיר מה "מדליק" אותו לא רק במובן המיני

להישתדל להמנע מללחוץ על הכפורים האלו



יוסי

 

[cherryblossom3]

הוא חמום מוח עם פה ג'ורה

זה אופי -זה לא משהו שישתנה
הוא לא יודע לעמוד בלחצים
ותאמיני לי שילדים זה גורם לחץ רציני מאוד
תחשבי טוב אם זה האבא שאת רוצה לילדייך

 

[מוריקיתוס]

//

קראתי אותך.
רוצה לספר לך שהחודש, נפרדתי מבת זוגתי.
היתה לנו אהבה, באמת מהלב.
אך חמימות המוח שלה עלתה לי בשפיות הנפשית שלי, בתחושה החזקה הזו של להרגיש אהובה.
בכל פעם שהשלווה שלה הופרה, חבטה של חוסר אהבה בצורה מילולית בעיקר היתה מופנית אליי (חוסר סבלנות, או הרמת קול, או תקשורת לקויה ברמות שכאבו לי בלב). (לא היו קללות, אבל הרגשתי כבויה בדרך אחרת. אם היו קללות לא הייתי מחכה אף לא רגע. יש גבול)
המקום הזה לא בריא, הגוף שלי ממש דיבר את זה.
הרגשתי שלא משמח לי לקום בבוקר.
שהקימה שלי בבוקר עצובה.
לפעמים פחדתי להגיד את הדיעה שלי, שמה זה יוביל לשיח לקוי לקוי ויגרור אותי להתנהל כמותה.
בהתחלה הרגשתי שהפחד מנהל אותי, להיות לבד, להיות בלעדיה, חלמתי איתה חתונה , חלמתי ילדים, אין ולא תהיה בחורה נהדרת ממנה (ברגעים שהיא בטוב). באמת שהיא משהו מיוחד.
אבל חוסר הסבלנות שלה והתגובות שלה לא עשו עימנו חסד.
בשלב מסוים, למרות שכבר כולם ידעו שזה מוביל לחתונה ושאנחנו כבר לחיים, למרות שההורים שלי והחברים שלי היו מאוהבים בה עד הגג, הרגשתי שזה הזמן לשים את הסטופ הזה. זה היה קשה מנשוא, הרבה כאב, שהרי היא אהבת חיי, הבחורה המקסימה עליי אדמות. באמת. ובכיתי, אלוהים, כל כך בכיתי, ואני בוכה גם עכשיו.
אבל זה היה לוותר עליה כדיי לא לוותר על עצמי- ובבקשה ממך- תיזכרי חזק את המשפט הזה.
בפרידה הזו החלטתי לראות את הפחדים בעיניים אך לא לתת להם לנהל אותי.
זה קשה, זה עצוב זה מתסכל, אבל מגיע לי, ולך, הטוב ביותר. מגיעה לנו להרגיש שמכבדים אותנו, שאוהבים אותנו, שרוצים לעשות לנו טוב לא רק במעשים אלא גם במילים. הלוואי שלא תיתני לפחד לנהל אותך. להתחזק בעצמך ולאהמין ששיהיה לך עתיד מופלא, בלעדיו. או איתו (אם דברים באמת יוכלו להשתנות. היום יש בי הידע שקשה מאוד להשתנות, לי יש אמונה בקשר לבת זוגתי, שהיתה, אך ברור לי שזה יקח זמן, ובינתיים, לא נוכל להיות ביחד, עד הרגע הזה שזה יקרה. )
בהצלחה.
אמונה ולא פחד.

 

[Aski7]

 

[אייבורי]

נשמע שזה עובד לכם

הוא מתעצבן, צועק וקורא לך פרה מטומטמת

ואת בוכה

אז למה את עושה גלים בבריכה?