את עסוקה במה יחשבו עליך
אם את רעה או טובה/בסדר או לא בסדר שמפרקת.
מה אכפת לך? כל מי שיהיה לו מה להגיד, תשלחי לו אותו לחיות עם גבר מתעלל מילולית.
את חיה במצב מתמשך של אלימות מילולית. את בן אדם מבוגר וזכותך לחיות ככה, אם זו בחירתך.
אבל, את צריכה להתעסק בילדיך ובהם בלבד. הם חשופים לבית רווי אלימות. הם גדלים באווירה של השפלה ורוע.
זה מה שאת רוצה בשביל ילדיך? זה מה שמגיע להם? זה מה שאת בוחרת להם?
תחשבי על כל זה ולא על מראית עין, של איך בעלך נתפס והאם יש לו או לך תומכים.
למי אכפת?