אחרי בערך שנה, הדברים החלו לחזור למסלול...
או ככה חשבתי
. המאהב שלה (שעבד איתה באותה חברה) חזר למשפחתו ועזב אותה והקפיד מאד לא להחליף איתה מילה גם אם ראה אותה במסדרונות או בחדר האכל. היא עברה משבר קשה אבל לאט לאט התקרבנו. חזרנו לטייל יחד עם הילדים, לבלות את סופי השבוע ביחד והאמת? הייתי בטוח שאנחנו ממש בדרך הנכונה - חשבתי שבוודאי נצטרך כעת טיפול זוגי ולתקן את מה שהתקלקל בינינו... היתה שבת אחת שהיתה ממש כייפית - למחרת אמרתי לחבר טוב שלי שאני מרגיש שעברנו את זה ואנחנו אוטוטו מתחילים לעבוד על לחזור להיות יחד. שבועיים אחרי זה, הרגשתי שהיא היתה מוזרה
... מרוחקת כזו. לא ידעתי מה קורה ואחרי כמה ימים שאלתי אותה "מה קרה?... עשיתי משהו?" התגובה שלה שתלה אותי: "הוא נסע איתי במעלית ואמר לי שהוא מאד מתגעגע אלי וחושב עלי כל הזמן."
כאן נפל לי האסימון... YE - שקט!!! אני בנוי ככה שאני חייב לחטוף את ה-
בול בקודקוד אחרת זה לא נכנס!! ותביא שוט ג'ק דניאלס בדרך
... התקשרתי לעבודה, הודעתי שאני חולה ונשארתי שבועיים בבית בלי לצאת ממנו - בניתי טיסן רדיו שמעולם לא טס כי הוא יצא כל כך עקום ועוד יותר מזה - כבד כמו לבנה. בכיתי עד שהריאות שלי נדבקו אחת לשניה והכנסתי חוטר לוורידים כדי לשפוך אותה החוצה משם. זה כאב כמו ניתוח לב פתוח בלי הרדמה - אבל אחרי כמה חודשים לא נשאר ממנה אפילו טביעת אצבע בתוכי, אבל נשאר טעם רע מהדרך שזה קרה - אמרתי לך: הצורה שבה היא נפרדה היתה פשוט מעליבה. זהו... השאר היסטוריה. אינני יודע לאן את מתקדמת ולאן תגיעי בסופו של דבר. זה רק את עם עצמך ורק את יודעת למה את נמצאת בשלב התהיות הללו ומה מביא אותך לחשוב על פירוק החבילה. גם אם נדע, זה לא יעזור... זו רק את שם וזהו מסע שלך לבד. אולי המסע הבודד ביותר שתחווי בחיים שלך. לכל כיוון שתבחרי - שיהיה לך בהצלחה
, אם תבחרי להתגרש - דעי שזה לא קל... אבל אני יכול לומר על המקרה המאד פרטי שלי, שיותר מ-8 שנים אחרי, זה היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים שלי. נולדתי מחדש וזכיתי בגילגול שני טוב הרבה יותר בתקופת החיים הזו.
