במקום...
היא יכלה לצעוק ולצרוח ולשנוא. היא יכלה להטיח בה עד כמה היא רעה. ובמקום זה היא תהתה בדמעות למולי: 'הלב? היכן הוא?' שתקתי, מהיכן לי התשובה? שתקתי וחיבקתי. ולמול השתיקה היא תהתה: 'טוב, לא הלב. אבל לפחות ההגיון?!' אין לי תשובה. מצטערת. מחבקת. **** השיחות אל השקט נעשות דווקא כשכולם ישנים. כי אז, איש אינו מפריע לדיאלוג הבפנוכו הזה. לדברים להישפך החוצה בדמעות, קטעי משפטים.... מילים קטנות, שבורות. **** היא יושבת כאן איתי והלב שלה צורח בדממה, העדות היחידה שמשהו קורה בשקט הזה, זה הדמעות מעל העיניים. אחרי סיבוב חסר מנוחה, היא התיישבה על הרצפה ואמרה בשקט: 'לילדים שלי, אין אבא. יש להם רק אמא. ועכשיו גם אמא תהיה קצת רחוקה?!' **** קשה לי להגיד. אין הרבה מה לענות. לקחתי ממנה קצת מן הדמעות. והשתמשתי בכלי היחיד שיכולתי. חיבקתי.
היא יכלה לצעוק ולצרוח ולשנוא. היא יכלה להטיח בה עד כמה היא רעה. ובמקום זה היא תהתה בדמעות למולי: 'הלב? היכן הוא?' שתקתי, מהיכן לי התשובה? שתקתי וחיבקתי. ולמול השתיקה היא תהתה: 'טוב, לא הלב. אבל לפחות ההגיון?!' אין לי תשובה. מצטערת. מחבקת. **** השיחות אל השקט נעשות דווקא כשכולם ישנים. כי אז, איש אינו מפריע לדיאלוג הבפנוכו הזה. לדברים להישפך החוצה בדמעות, קטעי משפטים.... מילים קטנות, שבורות. **** היא יושבת כאן איתי והלב שלה צורח בדממה, העדות היחידה שמשהו קורה בשקט הזה, זה הדמעות מעל העיניים. אחרי סיבוב חסר מנוחה, היא התיישבה על הרצפה ואמרה בשקט: 'לילדים שלי, אין אבא. יש להם רק אמא. ועכשיו גם אמא תהיה קצת רחוקה?!' **** קשה לי להגיד. אין הרבה מה לענות. לקחתי ממנה קצת מן הדמעות. והשתמשתי בכלי היחיד שיכולתי. חיבקתי.
