במקום הכי לא צפוי
כבר יותר משבוע אני במילואים, ככל הנראה עד אחרי ראש השנה. אני מוצב במקום מדהים ביופיו הן מבחינה היסטורית והן מבחינת הטבע הנפלא (פעם ראשונה שלי במקום הזה). אנחנו עושים סבב שמירות, פטרולים ומארבים. הציבו אותי בפילבוקס (עמדת שמירה שעשוייה מגליל בטון חלול שבקצה העליון יש חרך ירי ועמדת תצפית). רציתי לראות את הזריחה, אז עליתי לגג הפילבוקס (מה שאסור) ממש לפנות בוקר על מנת לא לפספס את השחר ואת הזריחה. ברגע שהשמש התחילה להפציע, התגנב לי לראש השיר "מי נהר" של עידן רייכל. ואז זה היכה בי!!!! והתחלתי לדמוע כמו ילד קטן שרוצה את אמא. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש זה, שאני חייב להתחתן. המחשבה השנייה היא שאם אני לא אתחתן לא יהיו לי ילדים. אני חושב את המחשבות האלה ומסתכל על הזריחה, על הבריאה המופלאה שאלוהים יצר ואומר לעצמי: "איך הוא יכול ליצור את כל המקום המופלא הזה אבל, לתקן אותי הוא לא יכול???" בעודי יושב על הגג ביחד עם הקפה, הסיגריה והדמעות, עולה חבר שלי למעלה ושואל אותי מה אני עושה שם למעלה. הוא התיישב לידי הבאתי לו כוס קפה שחור מהפינג'ן וסיגרייה. ישבנו אחד ליד השני הסתכלנו על הזריחה ומחשבותינו הפליגו למרחקים, אפילו שמתי לב שגם לו ירדו דמעות. יש משהו באויר הפתוח, הצלול והנקי של הבוקר שגורם לך להתנקות מכל המחשבות השליליות. הוא שאל אותי לפשר הדמעות, אני פשוט חייב להתחתן אמרתי בהכנעה. הסתכלתי אליו, גם אני חייב להתחתן הוא אמר וחייך אליי חצי חיוך וחיבק אותי. ככה נשארנו שני גברים מאובקים, לא מגולחים, מסריחים ומחובקים למשך חצי שעה. יצאנו היום לאפטר, הוא התקשר אליי ושאל אם בא לי לעשות משהו מחר, לצאת לאיזה פאב. אמרתי לו שבכיף רק לאן שאלתי. נו, אתה יודע הוא אמר לפאב של אנשים כמונו...
כבר יותר משבוע אני במילואים, ככל הנראה עד אחרי ראש השנה. אני מוצב במקום מדהים ביופיו הן מבחינה היסטורית והן מבחינת הטבע הנפלא (פעם ראשונה שלי במקום הזה). אנחנו עושים סבב שמירות, פטרולים ומארבים. הציבו אותי בפילבוקס (עמדת שמירה שעשוייה מגליל בטון חלול שבקצה העליון יש חרך ירי ועמדת תצפית). רציתי לראות את הזריחה, אז עליתי לגג הפילבוקס (מה שאסור) ממש לפנות בוקר על מנת לא לפספס את השחר ואת הזריחה. ברגע שהשמש התחילה להפציע, התגנב לי לראש השיר "מי נהר" של עידן רייכל. ואז זה היכה בי!!!! והתחלתי לדמוע כמו ילד קטן שרוצה את אמא. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש זה, שאני חייב להתחתן. המחשבה השנייה היא שאם אני לא אתחתן לא יהיו לי ילדים. אני חושב את המחשבות האלה ומסתכל על הזריחה, על הבריאה המופלאה שאלוהים יצר ואומר לעצמי: "איך הוא יכול ליצור את כל המקום המופלא הזה אבל, לתקן אותי הוא לא יכול???" בעודי יושב על הגג ביחד עם הקפה, הסיגריה והדמעות, עולה חבר שלי למעלה ושואל אותי מה אני עושה שם למעלה. הוא התיישב לידי הבאתי לו כוס קפה שחור מהפינג'ן וסיגרייה. ישבנו אחד ליד השני הסתכלנו על הזריחה ומחשבותינו הפליגו למרחקים, אפילו שמתי לב שגם לו ירדו דמעות. יש משהו באויר הפתוח, הצלול והנקי של הבוקר שגורם לך להתנקות מכל המחשבות השליליות. הוא שאל אותי לפשר הדמעות, אני פשוט חייב להתחתן אמרתי בהכנעה. הסתכלתי אליו, גם אני חייב להתחתן הוא אמר וחייך אליי חצי חיוך וחיבק אותי. ככה נשארנו שני גברים מאובקים, לא מגולחים, מסריחים ומחובקים למשך חצי שעה. יצאנו היום לאפטר, הוא התקשר אליי ושאל אם בא לי לעשות משהו מחר, לצאת לאיזה פאב. אמרתי לו שבכיף רק לאן שאלתי. נו, אתה יודע הוא אמר לפאב של אנשים כמונו...
