במעלה ההר

במעלה ההר

את הולכת במישור מסוים, מישור נאה, נעים, יפה, פורח. מסביבך הכל רגוע וטוב, בדיוק כמו שאת אוהבת. את מרגישה מרוצה. בהמשך למישור את מגלה הר. הוא לא נראה קשה במיוחד לטיפוס ואת מחליטה לעלות עליו, אל עבר המישור שנמצא בפסגה. את מחליטה להגיע אל הרמה, שם גבוה למעלה. ואת מתחילה לטפס. מתוך נכונות, נחישות, רצון עז ואמיתי וכן, גם יכולת. יחד איתך מטפסות עוד נשים. חלקן מאחורייך, חלקן לצידך, חלקן לפנייך. לעתים את מצליחה לטפס בקלילות ואף להקדים את כולן! לעתים זה קשה, לעתים מעייף ולעתים נופלת עליך אבן גדולה וכואבת מהפסגה. כמו מדרדרת לה ונוחתת עליך על הראש ומפילה אותך מטה. את מתיישבת, כואבת, משפשפת את הראש ורואה איך עוקפים אותך בעליה. מי בקלילות ומי עם עזרה מסוימת. ואת חושבת... מה עכשיו ? לחזור אל המישור הידוע והמוכר או שמא להמשיך לטפס מעלה אל אותה רמה בה את חושקת כל כך ? אל אותה רמה שאת יודעת שאת יכולה להגיע אליה וליהנות ממנה ?
 

nataly36

New member
התשובה המתבקשת היא "להמשיך"...

לא להתייאש. להלחם. אך יש רגעים וימים שיש עייפות כל כך גדולה.... שאין חשק לחשוב אפילו. לכן עצתי היא : תנוחי. תאזרי כוחות מבלי להחליט שום דבר. רק אל תפלי. אל תתני לעצמך ליפול.... ואז, כשתהיי שוב חזקה, בעצמך, בקלילות הפנימית שלך תמשיכי בדרכך. תמשיכי לטפס בכיף ובהנאה!!
 
תודה ../images/Emo39.gif

המשכתי כבר אתמול, אבל זה קשה... אוף כמה שזה קשה. החוסר וודאות הזו משגעת אותי. למען האמת זה הרבה יותר מורכב ממה שאני יכולה להרשות לעצמי לכתוב כאן, זה לא קשור רק בי.
 
להמשיך, להמשיך ולהמשיך!!!

ישנה "פסגה" כזו בחיי ולמרות האבנים שנפלו, פגעו, גרמו לכאב וכד', קמתי והמשכתי הלאה!!! מי יודע, אולי בתחום אחר הייתי נשארת במישור דוקא, מאחר וטוב לי במישור התחום האחר...
 
הלאה, צריך ללכת הלאה ולא להיכנע.

לקום ולהמשיך הלאה... תודה
 
שירי של היום בהחלט הייתה ממשיכה

אם כבר הגיעה עד לנקודה כזאת, אבן אחת לא תהרוס לה את ההגעה למטרה. שירי של פעם הייתה מוותרת, אפילו לפני אותה אבן...
 
נרפד את המקום בקרח

נחשוב על היתרון שבמאמץ הנוסף התסכול שנחוש - אם נישאר באותה נקודה.... מה שעוד נכון לנו בהמשך הדרך... ולזכור!!! שמאחורי כל הר ורמה יש מטפסות הרים נחושות אגב , שמעתי שיש בנק של
ים שנועדו בעיקר לרפא מקרים מעין אלו...היתרון של חשבונות הבנק הללו הוא. ככל שמשתמשים ביותר חיבוקים.כך האשראי גדל יותר בהצלחה הילה את אדם ראוי
 
תודה לך מבשרת ../images/Emo24.gif

זה כל כך אני וכל כך מתאים מה שכתבת כאן למעשה זה מה שעשיתי שעה בדיוק אחרי שכתבתי את ההודעה המקורית :) בנק חיבוקים ? אמממממ חן חן, מקבלת באהבה :)
 
אז שורדים עוד 2 אבנים...

בזכות אמונה, תקווה ואופטימיות, שאלו שלושה אבנים שנוהגת לסחוב עימי בכל עת ולכל מקום.
 
../images/Emo9.gif

יודעת משהו יקירה שלי, תמיד אני מרגישה שמה לי ולעצות שלי, כולה ילדה בת 22, ולפעמים מפחדת להגיב, לעודד, לכתוב את דעתי כי פוחדת שהיא לא תילקח בחשבון, הרי אני לא ילדה, ופה זה כל כך שונה- פה באמת מרגישה שנותנים לי מקום, שמכבדים אותי, שמחשיבים אותי כאדם, ולא כילדונה בת 22. אז... תודה לך ולכל הגולשות המדהימות פה, ורק שתדעו שאני עד כדי כך מכורה לפורום, שאפילו כשאני אצל החבר אני מציצה פה...
 
מכל מלמדיי השכלתי

את לא מתארת לעצמך כמה אני לומדת מבתי, והיא רק בת שמונה... ואני מהתבוננות בה ובהתנהלות שלה לומדת ממנה גם כשהיא היתה בת שלוש... אז 22 ? את הכי ענקית וחכמה !! :)
 
לא בהכרח התשובה המתבקשת

יש אנשים שכל החיים מנסים להגיע לפסגה שאין להם סיכוי להגיע אליה. אולי, איפה שאת נמצאת עכשיו , זו הפסגה שלך ? הייתי עוצרת לרגע, עושה הערכת מצב, וחושבת : האם זו הפסגה או יש עוד עד לפסגה ? אולי כדאי לנסות להגיע לפסגה חדשה ולא אל הפסגה שלמעלה למעלה למעלה??? בצעדים קטנים , בשיקול דעת , ועם סיפוק פנימי שהמקום שאנו נמצאים בו היום הוא טוב.
 

קטיפ

New member
אחות של זה מזכיר לי,

את מזכירה לי משפט שמתנוסס אצלי בבית ועל הלב.... @ציטוט זהו יום טוב, וזוהי דרך טובה, והכל כפי שצריך להיות @ אני חיה ככה......כי כל רגע כל יום בעצם הוא גם דרך הוא גם פיסגונת..... יש לי מטרות על.....טווחים ארוכים, וטווחים קצרצרים והעיקר העיקר השמחה....ולא לפחד כבר...כפי שאמר מישהו חשוב וחכם.... שבת נעימה קטיפונת ~~~~~
 
אני לא חושבת שזו הפסגה שלי

ממש לא. אני יודעת שאני צריכה להגיע לפסגה הבאה, ואני אגיע לשם כי אני רוצה בכך. לא סתם רוצה בכך, יודעת שזה הנכון והמתאים. כשכתבתי זו היתה שבירה של רגע, אבל חלף ונגמר. מה שכן בצעדים קטנים .בשיקול דעת. בהחלט כן. בהחלט בהחלט כן !
 

שם3ים

New member
אממ

קודם כל, ראיתי את סוף השרשור, וגילית שאת כבר יותר חזקה ואפטימית. אבל נניח שלא ראיתי, טוב? סתם כי זה מאתגר... אז חשבתי לי שבכל טיול טוב, אחד הרגעים ניפלאים בעיניי, זה הקטע שבו עוצרים לאכול, ולקשקש, ולנוח, ולצבור כוחות. ואולי בעודך יושבת במישור, במקום להשוות לאן אחרים הגיעו, תהני מ"הסנדוויץ והביסלי" "תשתי מהמים הצוננים... ותוך כדי, מכיוון שאת רואה את ה"הר", יעני מטרה, תתכנני לקום. הקימה תבוא מאליה, ובמקרה שלך כבר פה. ולהר, אין לי ספק שתגיעי. והאנשים הללו, אולי הם נחו בלי שתראי חמש דקות לפנייך..ובגלל זה יש להם כוחות להר? ואחרון חביב... אחרי העלייה להר אחד, יש ירידה ממנו, כדי לעלות להר נוסף, וגם מישור נוסף באמצע. ככה שמתוכננות לך עוד אילו הפסקות בדרך, אז תכיני הרבה סנדויצ'ים וביסלי
שיהיה נעים...
 
למעלה