במה מטפלים?

[ענתנוי]

במה מטפלים?

למושג "אוטיזם" אין שום משמעות טיפולית, כי "אוטיזם" זו שונות ולא מחלה או לקות או נכות.
מטפלים בחוסר סובלנות של הסביבה, בביטויים של גזענות ובסטיגמה....

לעומת זאת, רוב האנשים על הספקטרום האוטיסטי סובלים מ"הצפות" - עליות מתח שקוטעות את השיגרה ומפריעות להם בחיים - ובזה אפשר וצריך לטפל.
אבל, "סוף מעשה במחשבה תחילה" ולכן חשוב לאבחן את סוג ההצפה לפני שמחפשים לה "תרופה", ואפשר לזהות 3 סוגים של "הצפות":

1. הנחל שעולה על גדותיו - זה המצב הכי מוכר ומאפיין לא רק את הספקטרום, ויש אפילו פתגם עתיק שמסביר את זה "הגיעו מים עד נפש". ה"הצפה" היא הדרגתית וצפויה ואפשר לחזות אותה מראש ולמנוע אותה בתכנון מקדים. המניעה יכולה להיות פעילות "חיצונית" (נופש, שיחה שבועית עם פסיכולוג, פעילות מרגיעה) או "פנימית" - פיתוח מנגנוני רגיעה עצמיים, וזה בד"כ מה שמייחד את האסי"ם.

2. הסכר שנפרץ - אופייני לאנשים שנאלצים להסתיר את עצמם מעיני החברה. ה"סכר" הוא מנגנון הגנה שמסתיר את הזהות האמיתית והלא רצויה מבחינה חברתית. זה אופייני יותר לאסי"ם, אבל גם לכל שאר הדחויים, הלא רצויים וסתם קורבנות אקראיים של חברה לא סובלנית. ה"הצפה" צפויה אבל פתאומית והטיפול המתאים הוא תחזוקה קבועה, וזה כולל רגישות לשינויים בתנאי הסביבה והימנעות מסביבה "מציפה", פעילות של שחרור מתח זמינה בלי הגבלות (לזה התכוונתי כשטענתי שחייב להיות מעין חדר רגיעה בבתי ספר), וטיפול מיידי בכל טראומה ע"י ביטוי חופשי, בלי ביקורת ובלי שיפוטיות.

3. גל צונמי - "הצפות" לא צפויות ופתאומיות. אופייני לספקטרום ואולי גם המפתח להבדל בין אספ"ים לאסי"ם. (למרות שבינתיים הכל היטשטש והפך לסתם סטיגמה חברתית). הסיבה להצפות האלו היא שילוב של השונות עצמה עם רגישות גבוהה מאד לתנאי סביבה. יש פתרון גם לבעיה הזו, אבל אני מחפשת עדיין את המילים - כי הבעיה עצמה לא מוכרת ואין שפה שמאפשרת להתחיל להסביר אותה....

 

[דעה עכורה]

שלושת סוגי ההצפה מיתרגמים אצלי, כשגל הצונמי

פונה אל רמת ה"ידיעה" הכי פנימית ועמוקה, ולכן גם הכי מקיפה במגע שלה בין הפנימי לסביבתי.
אני רואה את זה כתפישה של "נפרדות עמומה", כחיבור המשכי של עצמי בסביבתי, בנימי נימים, הקשרים וערוצים שונים (וכרוך ברגישות גבוהה לתנאי סביבה)
תפישה כזו מצריכה עיבוד מידע רשתי, שחותך יותר "נכון" (יותר "אורגני") את המידע ב"ים המגעים" שאנחנו שוחים בו, ומבטא יותר תנועה, משך, שינויים, יחסי גומלין בין הפרט לכלל בתהליכים
(לעומת עיבוד מידע שמפריד בין סיבה ותוצאה, שמפריד מכלול למרכיביו ובודק כל אחד מהם לעצמו)
אני חושבת עכשיו על ארגון מידע כזה כ-זהות, וזו זהות שסוכמת זהויות ומערכות אחרות שהיא קשובה אליהן, מה שעושה אותה זהות מאוד מורכבת, עם הרבה נקודות שווי-משקל פנימיות, שכל הזמן משתנות
בסביבה שכל הזמן משתנה
כדי לא "ליפול", צריך להגיב לשינוי, כל הזמן לעשות את התנועה המדויקת ('יש בחירה אחת נכונה'), מתוך תנועה פנימית-סביבתית שמאפשרת ריבוי אפשרויות בחירה.

בשבילי, זה מחזיר אותי לשיחה על שפה, לחשיבות של שפה כמערכת תרגום שמאפשרת לי לעכל את מה שכל הזמן נוגע בי
וגם פה, מבפנים החוצה ובחזרה, סינתזה בין החושי לרגשי ולתוכני, ממשיך בתפישה מערכתית, ואחר כך מטפל ב"רכיבים", וכל שלב מוטמע באחרים.
יצירה שפתית, כהתהוות, יכולה לטפל בכל סוגי ההצפות, לתפישתי. (אבל כדי להגיע לשם, צריך להיות פנוי ולא מוצף..)

 

[דעה עכורה]

מהצפה להתפתחות

(בהמשך) חשבתי, שצונמי יכול לבוא בתגובה פנימית-סביבתית לסכימה רגישה ומורכבת שמתלכדת ומתעבה לארוע-שיא
אבל אולי הצפה כזו היא נדרשת, היא לא משהו נמנע, שצריך להיות נמנע, אלא ה"נפילה" צריכה להיות מותמרת לפריצה של התפתחות, של תובנה

 

[arana1]

אולי, לא בטוח

הצונמי יכול לחרוט תובנה עמוקה
לא ברור לי אם ועד כמה הוא באמת מהווה תנאי או הזדמנות להתפתחות
יתכן שכן
כי הוא מקבע בצורה שאין חד משמעית ממנה את המהירות האין סופית שבה מערכת מהסוג שאת מתארת קורסת, גם מסיבות שנראות לגמרי זניחות, אם הן נראות בכלל, למתבונן מהצד
מי שחווה צונמי כזה פעם אחר פעם נאלץ להתחיל להקשיב לעצמו גם למרות העוצמה האין סופית של המבט השגור

למערכת רשתית יש 2 מאפיינים שנראים כהכי סותרים הדדית
מצד אחד
בגלל רמת האינטראקציה האבסולוטית שהיא מאפשרת בין כל צמתיה כל דבר משנה את הכל ולכן המעברים ממצב למצב יכולים להיות הכי דרמטיים ( חוסר איזון חושי ורגשי ותנועתי וקוגנטיבי...)
מצד שני
מבנה רשתי הוא הרבה יותר חסין לזעזועים והתמוטטיות בדיוק בגלל שאי אפשר להשבית אותו על ידי פגיעה במקום מרכזי ( לרשת אין מקום מרכזי, למעשה, זו הסיבה שמשרד ההגנה האמריקאי מימן את המחקר שיצר את האינטרנט)

אולי זו הסיבה שאוטיסטים שורדים מצב של התמוטטות תמידית
ועם קצת או הרבה מנוחה והתנתקות הם יכולים לשקם את עצמם ממצבי מוות מוחי וחושי

את הסיבה להתמוטטויות התכופות אפשר לחפש בתצורת החברה הנ"ט שעדיין מבוססת בעיקר על תפישה אגוצנטרית, היררכית, ולכן הסביבה הנורמטיבית חייבת להגיב בתוקפנות אכזרית על כל מה שמאיים על המבנה הסמכותי כי בניגוד לזה הרשתי מבנה כזה אינו יכול לשקם את עצמו במהירות

בגלל זה מומלץ לאוטיסטים לשמור מרחק גדול ככל האפשר מהחברה הנורמטיבית

 

[ענתנוי]

הצונמי קשור לשפה

הסרטון הזה (תודה לשלומית) מראה "גל צונמי" מנקודת מבטו של המתבונן, ולא מנקודת מבטו של החווה ולכן הוא לא מדויק ואין בו מידע שיכול לעזור בהבנה.
https://www.youtube.com/watch?v=CfbRuhG1sbE&fe

ה"התקף" ייחודי לאוטיסטים כי הוא נובע מארגון המידע ומהשפה ה"אוטיסטית". כל מושג מקושר לכל המושגים האחרים בקשרי אסוציאציה ולא בארגון היררכי, כמו עץ של מושגים ומושגי-על. (בדיוק אותה שגיאה בתיאורית האבולוציה של דארווין). טמפל מסבירה איך אצלה כל תמונה של כיסא מציפה את כל תמונות הכיסאות שהיא ראתה אי פעם או חשבה עליהם.
"דם" "תאונה" "מוות" - מציפים את המידע שקשור אסוציאטיבית לזה, אוקיינוס של זוועות לאורך כל ההיסטוריה, ואז צפה השאלה הנוראית מכולם :"למה?" ואם אין לך תשובה אתה "יורד מהפסים".
זה יכול לקרות גם כשנתקלים ב"אהבה" - שוב, הנושא הכי משמעותי בחיים של כולם, אוקיינוס של שירים וסיפורים לאורך ההיסטוריה ושפע של אהבה נכזבת ולבבות שבורים.....