במה מדליקין
במה מדליקין מיד לאחר שהילדים מצאו או לא מצאו את האפיקומן, רק התעוררו בבקר משנת הסדר , וכבר ניתן לראות ילדים ברחובות הולכים ותרים אחרי קרשים וענפים על מנת לאסוף למדורות לג בעומר אשר יגיע רק בעוד למעלה מחודש, וזה לא פשוט, כי כמו לקרבן פסח אשר חייבים להתקבץ כמות של אנשים אשר יאכלו את הפסח ולא יותירו ממנו עד בקר, כך הילדים חייבים לרכז סביבם מספיק ילדים אשר ישתתפו במדורה, ואשר ישתתפו במאמץ הכללי לאיסוף העצים, וכמו כן יש לדאוג על מקום מסתור לעצים אשר נאספו, ומכל הקבוצה החשוב ביותר הינו זה אשר יש למשפחתו חצר אשר שם אפשר לאחסן את העצים והקרשים, אבל אני רוצה לספר היום כיצד בילדותי היו מתכוננים למדורת ל"ג בעומר, התופעה שילדים גונבים קרשים מאתריי הבניה טרם היה בארץ, וארונות בגדים אשר אנו רואים כיום מושלחים ברחובות הערים אשר יכולים לשמש כחומר העירה טוב למדורה, גם כן לא היה נפוץ, ולכן החומר אשר שימש להדלקת המדורה היה סמרטוטים, ונפט, ועלינו הילדים היה מוטל החובה לדאוג למלאי גדול של סמרטוטים, אשר היינו אוספים החל מערב פסח, כאשר אימותנו עסקו בנקיון הבית לפסח, והיו משליחים בגדים ישנים אשר כבר לא ניתן להעבירם מילד לילד, היו שמות את זה בצד לצורך ההדלקה בלג בעומר, המדורה בל"ג בעומר נחשבת לחשובה ביותר במסורת היהודית, וסמרטוט אשר הלך למדורה, המדורה היתה בשביל הסמרטוט סיום ראוי ביותר לחייו, כקרבן עולה., ואנו הילדים היינו עוברים מבית לבית ואוספים את הבגדים הנ"ל, בין היתר היו נותנים בידנו גם דברים אחרים אשר ישמשו לצורך ההדלקה, כך קראנו למדורה הזו של ל"ג בעומר, המילה מדורה הינה חדשה יחסית, אנו לא הכרנו אותה, עושים הדלקה ולא מדורה, ומספר ימים לפני ל"ג בעומר היינו לוקחים זוגות ילדים בקבוקים ריקים ועוברים מבית לבית ומבקשים מבעלות הבית לתרום קצת נפט לצורך ההדלקה, הבגדים הישנים ו/או העצים המעטים לא היו יכולים לבעור אם לא הרטיבו אותם בנפט, והיה גם מומחה לדבר, שכאשר המדורה כבר דולקת, והיא דועכת קצת, היה המומחה שופך קורט נפט והאש היתה פורצת למעלה, וכל הקהל היה מגביר את שירת המזמורים לל"ג בעומר. הדלקה כזו היתה בחצר שכונת מנדל ראנד, כאמור לפני הבית היתה חצר מרוצפת אשר כיסה על בור המים, ועל החצר הזו היו מביאים חבית אשר הכינו מבעוד מועד, והיא היתה מוקד ההדלקה, ממלאים אותה בתחתיתה באבנים על מנת לשמור על יציבותה, לאחר מכן קרשים אשר אנו הילדים דאגנו להביא, על הקרשים פרושים הבגדים הישנים, שיועלו לקרבן, והיו שנים אשר יד זריזה היתה יוצרת מהבגדים הישנים דמות של המן הרשע, או של היטלר ימ"ש, וההדלקה מוכנה וממתינה להצתה, ועל יהי הדבר קל בעיניכם, זו לא היתה מדורה של ילדים עם תפוחי אדמה ומרשמלו, ההדלקה הזו זה ענין רציני אשר גדולים וחשובים משתתפים בה ברצינו יתרה, ראשית צריך להתפלל מעריב, ולאחר מעריב יש לספור את הספירה של אותו היום, והחזן מברך אשר קידשנו במצוותיו וציונו על ספירת העומר, היום שלושה ושלושים יום, ל"ג בעומר, והקהל חוזר אחריו, ואומרים למנצח, ועלינו, נו, הולכים להדלקה, הרב בראש, וזקני העדה אחריו, וכל הקהל הקדוש אחריהם, והממונה על ההדלקה, עומד ליד החבית המוכנה , ובידו אבוקה דולקת, מוסר אותה לרב, והרב יעביר אותה ומכבד את זקן העדה, לגשת ולהצית את ההדלקה, וכמובן שהוא יסרב, משום כבודו של הרב, אולם הרב יעמוד על שלו, וכפשרה, יקחו שניהם כאחד את האבוקה הדולקת, ויציתו בה את ההדלקה, הנפט אשר הממונה על ההדלקה שפך גורמים להצתה מהירה והאש פורצת מעלה מעלה, והכרוז מכריז, לעילוי נשמת רבן שמעון בר יוחאי, והשירה פורצת מפי כל, החזן קורא פסוק והקהל עונה אחריו, ומסביב להדלקה נוצר מעגל של אנשים אשר יוצאים בריקוד, והשיר הוא – ואמרתם כה לחי – רבן שמעון בר יוחאי, ואם האש דועכת קמעה, הרי הממונה על ההדלקה, מוסף שמן למדורה, ואינו נותן לאש שתדעך, והשמחה נמשכת שעות ארוכות, והלילה הוא קצר, וכמעט שצריך לקום לתפילת שחרית כאשר הממונה על ההדלקה מפסיק את הזנת האש בנפט, ובדעוך האש, מתפזר הקהל, אותו קהל אשר עמד על מרפסת הבית וצפה מלמעלה על הקהל והאש, הריקודים והשירה, ועוד הדלקה עברה בשלום
במה מדליקין מיד לאחר שהילדים מצאו או לא מצאו את האפיקומן, רק התעוררו בבקר משנת הסדר , וכבר ניתן לראות ילדים ברחובות הולכים ותרים אחרי קרשים וענפים על מנת לאסוף למדורות לג בעומר אשר יגיע רק בעוד למעלה מחודש, וזה לא פשוט, כי כמו לקרבן פסח אשר חייבים להתקבץ כמות של אנשים אשר יאכלו את הפסח ולא יותירו ממנו עד בקר, כך הילדים חייבים לרכז סביבם מספיק ילדים אשר ישתתפו במדורה, ואשר ישתתפו במאמץ הכללי לאיסוף העצים, וכמו כן יש לדאוג על מקום מסתור לעצים אשר נאספו, ומכל הקבוצה החשוב ביותר הינו זה אשר יש למשפחתו חצר אשר שם אפשר לאחסן את העצים והקרשים, אבל אני רוצה לספר היום כיצד בילדותי היו מתכוננים למדורת ל"ג בעומר, התופעה שילדים גונבים קרשים מאתריי הבניה טרם היה בארץ, וארונות בגדים אשר אנו רואים כיום מושלחים ברחובות הערים אשר יכולים לשמש כחומר העירה טוב למדורה, גם כן לא היה נפוץ, ולכן החומר אשר שימש להדלקת המדורה היה סמרטוטים, ונפט, ועלינו הילדים היה מוטל החובה לדאוג למלאי גדול של סמרטוטים, אשר היינו אוספים החל מערב פסח, כאשר אימותנו עסקו בנקיון הבית לפסח, והיו משליחים בגדים ישנים אשר כבר לא ניתן להעבירם מילד לילד, היו שמות את זה בצד לצורך ההדלקה בלג בעומר, המדורה בל"ג בעומר נחשבת לחשובה ביותר במסורת היהודית, וסמרטוט אשר הלך למדורה, המדורה היתה בשביל הסמרטוט סיום ראוי ביותר לחייו, כקרבן עולה., ואנו הילדים היינו עוברים מבית לבית ואוספים את הבגדים הנ"ל, בין היתר היו נותנים בידנו גם דברים אחרים אשר ישמשו לצורך ההדלקה, כך קראנו למדורה הזו של ל"ג בעומר, המילה מדורה הינה חדשה יחסית, אנו לא הכרנו אותה, עושים הדלקה ולא מדורה, ומספר ימים לפני ל"ג בעומר היינו לוקחים זוגות ילדים בקבוקים ריקים ועוברים מבית לבית ומבקשים מבעלות הבית לתרום קצת נפט לצורך ההדלקה, הבגדים הישנים ו/או העצים המעטים לא היו יכולים לבעור אם לא הרטיבו אותם בנפט, והיה גם מומחה לדבר, שכאשר המדורה כבר דולקת, והיא דועכת קצת, היה המומחה שופך קורט נפט והאש היתה פורצת למעלה, וכל הקהל היה מגביר את שירת המזמורים לל"ג בעומר. הדלקה כזו היתה בחצר שכונת מנדל ראנד, כאמור לפני הבית היתה חצר מרוצפת אשר כיסה על בור המים, ועל החצר הזו היו מביאים חבית אשר הכינו מבעוד מועד, והיא היתה מוקד ההדלקה, ממלאים אותה בתחתיתה באבנים על מנת לשמור על יציבותה, לאחר מכן קרשים אשר אנו הילדים דאגנו להביא, על הקרשים פרושים הבגדים הישנים, שיועלו לקרבן, והיו שנים אשר יד זריזה היתה יוצרת מהבגדים הישנים דמות של המן הרשע, או של היטלר ימ"ש, וההדלקה מוכנה וממתינה להצתה, ועל יהי הדבר קל בעיניכם, זו לא היתה מדורה של ילדים עם תפוחי אדמה ומרשמלו, ההדלקה הזו זה ענין רציני אשר גדולים וחשובים משתתפים בה ברצינו יתרה, ראשית צריך להתפלל מעריב, ולאחר מעריב יש לספור את הספירה של אותו היום, והחזן מברך אשר קידשנו במצוותיו וציונו על ספירת העומר, היום שלושה ושלושים יום, ל"ג בעומר, והקהל חוזר אחריו, ואומרים למנצח, ועלינו, נו, הולכים להדלקה, הרב בראש, וזקני העדה אחריו, וכל הקהל הקדוש אחריהם, והממונה על ההדלקה, עומד ליד החבית המוכנה , ובידו אבוקה דולקת, מוסר אותה לרב, והרב יעביר אותה ומכבד את זקן העדה, לגשת ולהצית את ההדלקה, וכמובן שהוא יסרב, משום כבודו של הרב, אולם הרב יעמוד על שלו, וכפשרה, יקחו שניהם כאחד את האבוקה הדולקת, ויציתו בה את ההדלקה, הנפט אשר הממונה על ההדלקה שפך גורמים להצתה מהירה והאש פורצת מעלה מעלה, והכרוז מכריז, לעילוי נשמת רבן שמעון בר יוחאי, והשירה פורצת מפי כל, החזן קורא פסוק והקהל עונה אחריו, ומסביב להדלקה נוצר מעגל של אנשים אשר יוצאים בריקוד, והשיר הוא – ואמרתם כה לחי – רבן שמעון בר יוחאי, ואם האש דועכת קמעה, הרי הממונה על ההדלקה, מוסף שמן למדורה, ואינו נותן לאש שתדעך, והשמחה נמשכת שעות ארוכות, והלילה הוא קצר, וכמעט שצריך לקום לתפילת שחרית כאשר הממונה על ההדלקה מפסיק את הזנת האש בנפט, ובדעוך האש, מתפזר הקהל, אותו קהל אשר עמד על מרפסת הבית וצפה מלמעלה על הקהל והאש, הריקודים והשירה, ועוד הדלקה עברה בשלום