במדבר,פרק ח´,תנ"ך 2000
ויאמר משה אל אהרון לפני כל העדה:"בוא מכות אם אתה גבר". וישלך אהרון את כותנתו מעליו ויזעק אל ה´(שם בדוי) צעקה גדולה ביום ההוא. ושב לו ה´ את כוחו, ויבתר את און משה. וזעק משה יען כי כאב גדול הוא, וימצא לו ה´ כיסא לנוח בו. ויאמר אהרן לבנ"י לאמור:"ככה יעשה לאיש אשק ידע את אשתי פעמיים". ויען משה: "הלצחקני אתה בא? הלא נעוץ נעצתי באישתך חצי תריסר פעמים, לא פחות". ואהרון זקן,בא בימים, ולא יעמוד לו כוחו בימים ההם עוד, ויבך על מר גורלו, וקרא אליו את אישתו. ותבוא אשת אהרון אליו ותאמר לו:"למה זה משה ממאן לבוא אליי היום?" ויען אהרון:"אפס כי שווים אנחנו. בתור ביתרתי את אונו, וכוחו לא עמד לו". ותצא אשת אהרון מעליו, ותקרע בגדיה כי אין בישראל גדול כמשה. ותעבור מעל פני משה, ותכס פניה למען לא יראה אותה בצערה. ויראה משה כי בוכייה הנערה, ויקרא אליה:"קראתי את ה´, ויבא לך את יהושוע בן-נון ויעמוד לו כוחו". ותשמח אשת אהרון בליבה,ותזבח לה´ ביום ההוא,שני כבשים בני שנה תמימים. והיה ביום ההוא ויבוא יהושוע בן-נון לפני כל העדה, ויסך עליו אהרון שמן, ויברך אותו לאמור:"כה אמר ה´,יש לך אישור לבקע את אשת אהרון,בחברווווות". ויצחק יהושוע בן-נון צחוק גדול, ויען כי ביצע זממו מאות פעם עם הנערה. ויאמר לו אהרון:"מדוע זה צחקת בני?" ויאמר לו:"עזוב,סתם תתבאס אחי,אבל אישתך שוכבת עם כל העיר..." ויען לו אהרון:"גבעתיים...גם כן עיר...". זהו.
תמר
ויאמר משה אל אהרון לפני כל העדה:"בוא מכות אם אתה גבר". וישלך אהרון את כותנתו מעליו ויזעק אל ה´(שם בדוי) צעקה גדולה ביום ההוא. ושב לו ה´ את כוחו, ויבתר את און משה. וזעק משה יען כי כאב גדול הוא, וימצא לו ה´ כיסא לנוח בו. ויאמר אהרן לבנ"י לאמור:"ככה יעשה לאיש אשק ידע את אשתי פעמיים". ויען משה: "הלצחקני אתה בא? הלא נעוץ נעצתי באישתך חצי תריסר פעמים, לא פחות". ואהרון זקן,בא בימים, ולא יעמוד לו כוחו בימים ההם עוד, ויבך על מר גורלו, וקרא אליו את אישתו. ותבוא אשת אהרון אליו ותאמר לו:"למה זה משה ממאן לבוא אליי היום?" ויען אהרון:"אפס כי שווים אנחנו. בתור ביתרתי את אונו, וכוחו לא עמד לו". ותצא אשת אהרון מעליו, ותקרע בגדיה כי אין בישראל גדול כמשה. ותעבור מעל פני משה, ותכס פניה למען לא יראה אותה בצערה. ויראה משה כי בוכייה הנערה, ויקרא אליה:"קראתי את ה´, ויבא לך את יהושוע בן-נון ויעמוד לו כוחו". ותשמח אשת אהרון בליבה,ותזבח לה´ ביום ההוא,שני כבשים בני שנה תמימים. והיה ביום ההוא ויבוא יהושוע בן-נון לפני כל העדה, ויסך עליו אהרון שמן, ויברך אותו לאמור:"כה אמר ה´,יש לך אישור לבקע את אשת אהרון,בחברווווות". ויצחק יהושוע בן-נון צחוק גדול, ויען כי ביצע זממו מאות פעם עם הנערה. ויאמר לו אהרון:"מדוע זה צחקת בני?" ויאמר לו:"עזוב,סתם תתבאס אחי,אבל אישתך שוכבת עם כל העיר..." ויען לו אהרון:"גבעתיים...גם כן עיר...". זהו.
