בלתי נראית.
היום היה היום השמיני בערך ברציפות שבו כמעט-נדרסתי. כל פעם שאני חוצה מעבר חצייה מכונית מצליחה בדרך פלא לעצור בזמן לפני שאני נדרסת, וכל פעם מחדש אני מסננת "מה אני, בלתי נראית?" וממשיכה בדרכי ואז...אני מגיעה הביתה ואני מבינה...שאולי אני כן בלתי נראית אם הייתי....נראית אני די בטוחה שהיו מקשיבים לי, שהיו בכלל מדברים איתי פה, שהיו יודעים מה אני עושה, מה אני אוהבת ולא אוהבת, מה קורה בחיים שלי ולא היו מרחיקים אותי ו...מופרדים ממני כל כך אז אני פשוט מחכה...אולי יום אחד תבוא המכונית שבאמת לא תראה אותי וזה לא שאני רוצה למות רק לעשות משהו שיגרום להם לראות אותי.
היום היה היום השמיני בערך ברציפות שבו כמעט-נדרסתי. כל פעם שאני חוצה מעבר חצייה מכונית מצליחה בדרך פלא לעצור בזמן לפני שאני נדרסת, וכל פעם מחדש אני מסננת "מה אני, בלתי נראית?" וממשיכה בדרכי ואז...אני מגיעה הביתה ואני מבינה...שאולי אני כן בלתי נראית אם הייתי....נראית אני די בטוחה שהיו מקשיבים לי, שהיו בכלל מדברים איתי פה, שהיו יודעים מה אני עושה, מה אני אוהבת ולא אוהבת, מה קורה בחיים שלי ולא היו מרחיקים אותי ו...מופרדים ממני כל כך אז אני פשוט מחכה...אולי יום אחד תבוא המכונית שבאמת לא תראה אותי וזה לא שאני רוצה למות רק לעשות משהו שיגרום להם לראות אותי.