"בלתי אהיב"
שלום,
אני בן 30+. לפני כשנה יצאתי ממערכת יחסים של כ-5 שנים, כשבדיעבד הסתבר שבת הזוג שלי מעולם לא אהבה אותי בצורה זוגית. כלומר, האהבה שהיא אמרה שהיא חשה כלפיי היתה תמיד אפלטונית. מאז הפרידה הספקתי לצאת עם כמה בחורות, ואפילו לפתח קשרים שנמשכו חודש-חודשיים ואף הגיעו למצבים אינטימיים. בחלק מהמקרים גם מצאתי שאני מתאהב. אבל תמיד הקשרים האלה נגמרו באותו משפט (או וריאציה דומה): "אתה בחור מקסים, אבל אני לא מצליחה לפתח רגשות כלפיך".
יש שני מקרים מאד ספציפיים שהייתי רוצה להתעכב עליהם: הראשון הוא של בחורה שהכרתי כחודשיים אחרי הפרידה מהאקסית. יצאנו כחודש, שבמהלכו חיזרתי אחריה במרץ - ארוחות (גם כאלה שאני הכנתי, ואני ממש ממש לא בשלן), פיקניקים, פרחים, מה לא. בסוף היא החליטה שלא מתאים לה וחתכה. להפתעתי, אחרי כחצי שנה (כשבזמן הזה הספקתי לצאת עם עוד מישהי במשך חודש-חודש וחצי), הוא צילצלה אלי, אמרה שהיא מצטערת, ושהיא היתה טיפשה, ושהיא לא מבינה איך היא נתנה לי ללכת, ושאלה אם אני מוכן לתת לזה עוד צ'אנס. הסכמתי. נפגשנו שוב, והיה נחמד למשך שבועיים, ואז היא אמרה לי שהיא מצטערת, אבל היא לא מצליחה לראות בי יותר מידיד פוטנציאלי. זאת היתה מבחינתי מכה רצינית. אבל התגברתי, ועברתי הלאה.
בכל הזמן הזה היתה לי ידידה טובה, שלמעשה הכרנו כשכנים בבניין שבו אני גר, ובינתיים היא עברה דירה, אבל המשכנו להיות בקשר. כחודשיים אחרי המקרה הקודם שתיארתי, ישבנו אצלה ודיברנו על כל מיני דייטים כושלים כאלה ואחרים, כשלפתע היא זרקה לי "אתה יודע, יצא לי לחשוב עלינו". והאמת היא שגם לי יצא לחשוב עלינו, למרות שהיא ואני הפכים די גמורים. החלטנו שננסה לראות אם אנחנו מתאימים, כאשר סיכמנו שאם כבר יוצאים, אז עושים את זה כמו שצריך - סרטים, ארוחות, ריקודים. כלומר, לא ישר לקפוץ לזוגיות. באחת היציאות, ישבנו באיזה מקום נחמד ושקט, וסיפרתי לה על כל השתלשלות הארועים הקודמים. היא הכירה את בת-הזוג שלי לשעבר, וידעה גם לספר לי איך זה נראה מהצד שלה, כשבסוף שאלתי אותה, אם כשהיא אמרה שהיא "חשבה עלינו", היה מאחורי זה גם איזשהו רגש? היא אמרה שברור, אבל הרגשתי שהיא קצת מתחמקת. המשכנו לצאת עוד כמה שבועות, כשהסוף, אני מניח שאתם מנחשים כבר, היה "אתה בחור מקסים, אבל...".
מה אני אגיד לכם, אני כבר באמת מרגיש מיואש. מאז שהתחלתי להתעניין בבנות בגיל 12-13 (אולי לפני), כל מה שרציתי זו מישהי שתאהב אותי, שתרצה אותי, שתראה בי יצור שהוא גם מיני, ולא סתם ידיד. ו-20 שנה שזה לא קרה אפילו פעם אחת.
אני יודע, זה לא מדגם סטטיסטי מובהק, וכולם אומרים לי שבסוף תגיע האחת שתראה ותדע להעריך את כל מה שיש לי להציע, אבל אני לא מצליח להשתחרר מהתחושה שיכול להיות שאני משדר משהו לא טוב, יכול להיות שאני פשוט... בלתי אהיב.
מתנצל על החפירה, אבל הייתי חייב לפרוק.
שלום,
אני בן 30+. לפני כשנה יצאתי ממערכת יחסים של כ-5 שנים, כשבדיעבד הסתבר שבת הזוג שלי מעולם לא אהבה אותי בצורה זוגית. כלומר, האהבה שהיא אמרה שהיא חשה כלפיי היתה תמיד אפלטונית. מאז הפרידה הספקתי לצאת עם כמה בחורות, ואפילו לפתח קשרים שנמשכו חודש-חודשיים ואף הגיעו למצבים אינטימיים. בחלק מהמקרים גם מצאתי שאני מתאהב. אבל תמיד הקשרים האלה נגמרו באותו משפט (או וריאציה דומה): "אתה בחור מקסים, אבל אני לא מצליחה לפתח רגשות כלפיך".
יש שני מקרים מאד ספציפיים שהייתי רוצה להתעכב עליהם: הראשון הוא של בחורה שהכרתי כחודשיים אחרי הפרידה מהאקסית. יצאנו כחודש, שבמהלכו חיזרתי אחריה במרץ - ארוחות (גם כאלה שאני הכנתי, ואני ממש ממש לא בשלן), פיקניקים, פרחים, מה לא. בסוף היא החליטה שלא מתאים לה וחתכה. להפתעתי, אחרי כחצי שנה (כשבזמן הזה הספקתי לצאת עם עוד מישהי במשך חודש-חודש וחצי), הוא צילצלה אלי, אמרה שהיא מצטערת, ושהיא היתה טיפשה, ושהיא לא מבינה איך היא נתנה לי ללכת, ושאלה אם אני מוכן לתת לזה עוד צ'אנס. הסכמתי. נפגשנו שוב, והיה נחמד למשך שבועיים, ואז היא אמרה לי שהיא מצטערת, אבל היא לא מצליחה לראות בי יותר מידיד פוטנציאלי. זאת היתה מבחינתי מכה רצינית. אבל התגברתי, ועברתי הלאה.
בכל הזמן הזה היתה לי ידידה טובה, שלמעשה הכרנו כשכנים בבניין שבו אני גר, ובינתיים היא עברה דירה, אבל המשכנו להיות בקשר. כחודשיים אחרי המקרה הקודם שתיארתי, ישבנו אצלה ודיברנו על כל מיני דייטים כושלים כאלה ואחרים, כשלפתע היא זרקה לי "אתה יודע, יצא לי לחשוב עלינו". והאמת היא שגם לי יצא לחשוב עלינו, למרות שהיא ואני הפכים די גמורים. החלטנו שננסה לראות אם אנחנו מתאימים, כאשר סיכמנו שאם כבר יוצאים, אז עושים את זה כמו שצריך - סרטים, ארוחות, ריקודים. כלומר, לא ישר לקפוץ לזוגיות. באחת היציאות, ישבנו באיזה מקום נחמד ושקט, וסיפרתי לה על כל השתלשלות הארועים הקודמים. היא הכירה את בת-הזוג שלי לשעבר, וידעה גם לספר לי איך זה נראה מהצד שלה, כשבסוף שאלתי אותה, אם כשהיא אמרה שהיא "חשבה עלינו", היה מאחורי זה גם איזשהו רגש? היא אמרה שברור, אבל הרגשתי שהיא קצת מתחמקת. המשכנו לצאת עוד כמה שבועות, כשהסוף, אני מניח שאתם מנחשים כבר, היה "אתה בחור מקסים, אבל...".
מה אני אגיד לכם, אני כבר באמת מרגיש מיואש. מאז שהתחלתי להתעניין בבנות בגיל 12-13 (אולי לפני), כל מה שרציתי זו מישהי שתאהב אותי, שתרצה אותי, שתראה בי יצור שהוא גם מיני, ולא סתם ידיד. ו-20 שנה שזה לא קרה אפילו פעם אחת.
אני יודע, זה לא מדגם סטטיסטי מובהק, וכולם אומרים לי שבסוף תגיע האחת שתראה ותדע להעריך את כל מה שיש לי להציע, אבל אני לא מצליח להשתחרר מהתחושה שיכול להיות שאני משדר משהו לא טוב, יכול להיות שאני פשוט... בלתי אהיב.
מתנצל על החפירה, אבל הייתי חייב לפרוק.
לפעמים קל לשכוח, אבל לישראל אין מונופול על כל אחד ואחד מהדברים שהכילה תיבת פנדורה.