בלי שם
עברתי על החפצים שלך. לקח לי הרבה זמן להחליט לעשות את זה. מצאתי את השמלה האהובה עלייך, למה החלטת להשאיר אותה? הרבה נרות יש לך. חלקם כבר איבדו את הריח שהם מפיצים. ממש כמוך. כמה עצוב לשים זיכרונות בתוך קרטון חום של סופר. עצוב לחשוב שבזה הסיפור שלנו מסתיים. בתוך קרטון.אפילו בלי מכסה, רק חתיכת בד פרוסה מלמעלה.שאפילו לה אין משמעות. אני עוברת על הדברים שלך, החפצים שלך ואני מנסה למצוא חשיבות לכל דבר שנגעת בו. למצוא סיפור מעניין מאחורי פיסת הבד,מין מטפחת שזרוקה בתוך הקרטון, ואני לא מוצאת. אני מנסה לגרום לעצמי להרגיש חצי אבודה, להיזכר בך דרך החפצים שלך.זה לא קורה לי. ואני לא יודעת אם זה טוב או אם זה רע, אני לא מרגישה כלום. השארת הרבה דיסקים, חלקם של להקות שאני אפילו לא מכירה. יש סיפור מצחיק מאחוריהם? אני כבר לא זוכרת, מעניין אם אי פעם היה. הרבה חפצים שכבר איבדו את משמעותם השארת לי. ואני לא יכולה שלא לחשוב, אולי השארת אותם כי מעולם לא הייתה להם משמעות. והיה לך נוח לזרוק מאחור את מה שאת לא אוהבת ואת מה שמעולם לא היה חשוב לך, לא חשוב מספיק כדי לשמור בקופסת עץ , או אפילו בתוך ארון דחוף מאחור. ואחרי שעלתה בי המחשבה הזאת, אני ממשיכה לעבור על החפצים שלך בהססנות טבולה בפחד שבמקרה אני לא אמצא משהו שאני הבאתי לך.כי אז מה זה היה אומר עלינו? לא מצאתי משהו שאני הבאתי לך. וזה גורם לי להרגיש מוזר. אולי אפילו מאוכזבת, כי אם הייתי מוצאת הייתה לי לפחות סיבה להרגיש את מה שאני לא מרגישה. להרגיש קצת אבודה ועצובה ולרחם על עצמי שאני לבד עם חפצים שאין להם משמעות, גם אם הם החפצים שלך. בטח ייקח לי כמה ימים לצאת מהרגשת הכלום הזאת. מאפקט החפצים שלך. ומזה שלא השארת לי משהו עם משמעות. כי אולי זה לא היה ממש חשוב לך. או שאולי זה היה יותר מדי חשוב, בגלל זה לקחת הכל. אבל לא אותי. ייקח לי כמה ימים לצאת מהרחמים העצמיים שלי, כרגע אני טובעת בהם, עמוק מדי. עד שאני אמצא איזשהו חפץ להיאחז בו, למשוך את עצמי למעלה. חפץ עם סיפור מאחוריו,עם משמעות, גם אם לא היה שלך.
עברתי על החפצים שלך. לקח לי הרבה זמן להחליט לעשות את זה. מצאתי את השמלה האהובה עלייך, למה החלטת להשאיר אותה? הרבה נרות יש לך. חלקם כבר איבדו את הריח שהם מפיצים. ממש כמוך. כמה עצוב לשים זיכרונות בתוך קרטון חום של סופר. עצוב לחשוב שבזה הסיפור שלנו מסתיים. בתוך קרטון.אפילו בלי מכסה, רק חתיכת בד פרוסה מלמעלה.שאפילו לה אין משמעות. אני עוברת על הדברים שלך, החפצים שלך ואני מנסה למצוא חשיבות לכל דבר שנגעת בו. למצוא סיפור מעניין מאחורי פיסת הבד,מין מטפחת שזרוקה בתוך הקרטון, ואני לא מוצאת. אני מנסה לגרום לעצמי להרגיש חצי אבודה, להיזכר בך דרך החפצים שלך.זה לא קורה לי. ואני לא יודעת אם זה טוב או אם זה רע, אני לא מרגישה כלום. השארת הרבה דיסקים, חלקם של להקות שאני אפילו לא מכירה. יש סיפור מצחיק מאחוריהם? אני כבר לא זוכרת, מעניין אם אי פעם היה. הרבה חפצים שכבר איבדו את משמעותם השארת לי. ואני לא יכולה שלא לחשוב, אולי השארת אותם כי מעולם לא הייתה להם משמעות. והיה לך נוח לזרוק מאחור את מה שאת לא אוהבת ואת מה שמעולם לא היה חשוב לך, לא חשוב מספיק כדי לשמור בקופסת עץ , או אפילו בתוך ארון דחוף מאחור. ואחרי שעלתה בי המחשבה הזאת, אני ממשיכה לעבור על החפצים שלך בהססנות טבולה בפחד שבמקרה אני לא אמצא משהו שאני הבאתי לך.כי אז מה זה היה אומר עלינו? לא מצאתי משהו שאני הבאתי לך. וזה גורם לי להרגיש מוזר. אולי אפילו מאוכזבת, כי אם הייתי מוצאת הייתה לי לפחות סיבה להרגיש את מה שאני לא מרגישה. להרגיש קצת אבודה ועצובה ולרחם על עצמי שאני לבד עם חפצים שאין להם משמעות, גם אם הם החפצים שלך. בטח ייקח לי כמה ימים לצאת מהרגשת הכלום הזאת. מאפקט החפצים שלך. ומזה שלא השארת לי משהו עם משמעות. כי אולי זה לא היה ממש חשוב לך. או שאולי זה היה יותר מדי חשוב, בגלל זה לקחת הכל. אבל לא אותי. ייקח לי כמה ימים לצאת מהרחמים העצמיים שלי, כרגע אני טובעת בהם, עמוק מדי. עד שאני אמצא איזשהו חפץ להיאחז בו, למשוך את עצמי למעלה. חפץ עם סיפור מאחוריו,עם משמעות, גם אם לא היה שלך.