בלי מילים...

[D i s o r d e r]

חושבת שכבר,

עברתי את שלב הכעס... בכלל, כעס אצלי אף פעם לא נשאר להרבה זמן, והמקרה הזה רק הוכיח לי עד כמה... אבל האכזבה לא מרפה... עם הזמן, אני רק מתחילה להתרגל לזה יותר... אם אפשר לקרוא לזה "להתרגל"... כל פעם שאמא שואלת מה איתי... וזה כל כך מציק...מרגישה כמו ילדה קטנה, שונאת את זה.שונאת כל כך... אני יודעת שלפעמים אנחנו רוצים בתת-מודע שמשהו שאנחנו "לא רוצים" יקרה. אבל ממש לא במקרה הזה. ממש. ממש. ממש. לא. זה פשוט היה הפחד הכי גדול. הכי. עדיין מחכה עם המכתב. לא יודעת אם אשלח בכלל, למרות שיש דברים שאולי כן כדאי שהיא תקרא. בכל מקרה, לא יודעת מה הלאה. אמא הודיעה שמחר היא מחפשת לי פסיכיאטר. אני מניחה שנשאר לי להמשיך לשאת בתוצאות... מקווה שזה לא יכאב מדי.

 

[לילי נמר]

חצי הכוס המלאה-הבנת שהפסיכ' שלך

מזעזעת ואת צריכה בהחלט להפסיק להפגש עימה לצמיתות, זה משעה שלא נסלח לפחות מבחינתי זה לא שאיימת להרוג את עצמך ואת מסוכנת לעצמך כמו שהיא ציירה ככה שאני הייתי אומרת לה שלום ולא להתראות, כשאת בת 22 זה ממש לא הגיוני...

לינוי

 

[D i s o r d e r]

תביני יקירתי,

אני מבינה את החשש שלה. אני בטוחה שהיא לא עשתה את זה סתם, אם היא אומרת שהיא דאגה, אני מאמינה. אבל... עדיין המעשה לא מצדיק. וגם אם היא בטוחה שכן, היא פשוט היתה צריכה להגיד לי. אין לכם מושג מה הייתי מוכנה לעשות בשביל למנוע את זה. המון. פשוט המון. מזה אני מאוכזבת. שהיא עשתה את זה מאחורי הגב. שכשההורים דיברו איתי, הם לא הזכירו אותה. רק אחר-כך ידעתי את זה. חיברתי אחד ועוד אחד. מרגישה כאילו הם "בדקו" אותי. ברור שגם הם היו לא בסדר. הכל סובב סודות. פשוט מגעיל. גם עכשיו אמא לא יודעת שאני יודעת. פשוט דוחה.

 

[מולי בלון]

../images/Emo24.gif

אני לא אנסה לנחם.. אני יודעת שזה לא עוזר.. אני פשוט שולחת חיבוק. מבינה את הצורך. לילה טוב מקווה שיסתדר

 

[D i s o r d e r]

תודה...

זה בדיוק מה שמחפשת עכשיו... רק חיבוק.

 

[מולי בלון]

אני מבינה...

כל כך מבינה.. באמת... נפתחה קומונה חדשה עכשיו "חיבוק של אמא" זאת קומונה מצומצמת מאוד ואת מוזמנת לבוא ואולי תרגישי יותר נוח לשתף..

 

[D i s o r d e r]

../images/Emo45.gif

 

[GODnapoleon]

נצל"ש

שלום נגיד ואני יושבת בטיפול מול הפסיכולוג. השאלה שלי זה איך הטיפול מתחיל? האם הוא מתחיל לדבר או אני? ונגיד ואני מה אני אומרת לו? עוד שאלות סליחה פשוט ממש מעניים אותי האם יכולים לכפות טיפול פסיכולוגי? ובמצב כזה נגיד שאני בטיפול ואני לא אומרת כלום כל הטיפול מה אז? והאם חייבים לתת להורים מידע על מה שהולך בטיפול גם דברים אישים למרות שהמטופל מתנגד לזה? תודה .

 

[GODnapoleon]

סליחה על השגיות פשוט ....

קצת דיסלקציה

 

[D i s o r d e r]

היי

הנה התשובות, למרות שחלק אולי יענו אחרת, אני אענה לפי מה שאני יודעת, לפי הנסיון שלי... "איך הטיפול מתחיל"...- המטפל מבקש שתספר קצת על עצמך, דברים כלליים, גיל מקום מגורים וכאלה, לא תמיד שאלות ישירות, אלא פשוט פתוח למענה מצידך. אחרי זה, בדרך כלל מגיעה השאלה של "מה מביא אותך אלי?".... (וזה המקום לספר את ה"בעיה"...) לא יודעת בוודאות לגבי טיפול בכפיה, אבל אם כן, רק מתחת לגיל 18, ושוב, ממש תלוי במה המצב בדיוק. -אם לא אומרים כלום לא קורה שומדבר. מחכים עד שיהיה לך משהו להגיד, או למטפל משהו לשאול... שתיקות יש בכל שיחה, לאו דווקא בטיפול

לגבי מידע להורים, שוב, רק במקרים מוגדרים מראש, ורק מתחת לגיל 18. מקווה שעזרתי. רוצה לספר מה מביא אותך לשאול את כל זה? לילה טוב.

 

[shiranbo]

תגובתי לחלק משאלותייך

הפעם האחרונה שהייתי בטיפול הייתה ממש לפני 10 שנים, כך שאני לא זוכרת בדיוק הכל. אבל, אפשר לכפות טיפול פסיכולוגי גם לאנשים מעל גיל 18. טיפול פסיכולוגי בכפייה נובע מצו של בית משפט שקובע שאדם לא שפוי או בגלל מקרים חריגים בהם למשל, אדם מנסה להתאבד... אז ההורים או האפוטרופוס הם אלה שקובעים אם הם מעוניינים בטיפול פסיכולוגי לאותו אדם. אם הם אומרים כן ואותו אדם מתנגד, הרי שזה טיפול בכפייה. בלי שום קשר, אם הגעת לטיפול, סביר להניח שאת באמת צריכה אותו. אל תסגרי את עצמך ותשתקי כל הפגישה, אחרת הטיפול יהיה ארוך יותר ומעיק יותר. תלכי לשם עד שתחליטי או שמישהו מטעמך יחליט שאת לא זקוקה לזה יותר. טיפול פסיכולוגי אינו "עונש" אלא עוד משהו שיכול לעזור. מה גם שיש טיפולים פסיכולוגיים בשיטות שאינך צריכה כלל לדבר או לספר על עצמך, אלא הצד השני, עם שיטות משלו יכול למצוא את בעיותייך בלי שכלל תצטרכי לפרט עליהם, אלא רק להגיד מידע כללי מאוד. המידע עובר להורים רק במקרים שהמטפל חושב שיש סכנה לחייך או שאת עלולה להזיק לעצמך או לסביבתך. כל עוד הוא מבין שהכל בסדר איתך אין סיבה שהוא ידווח להורייך. בהצלחה!

 

[L L B]

שבוע טוב וברוכה הבא ../images/Emo39.gif.

בנוגע לשאלה הראשונה - 1) כמו שכתבו לך קודם, לרוב הטיפול מתחיל בשאלות מצד המטפל, כגון: "מה מביא אותך לפה?" "מה הציפיות שלך מהטיפול?" וכו'... את פשוט עונה לו וכך השיחה מתגלגלת לה

2) טיפול פסיכולוגי אפשר לכפות רק ע"י צו בית משפט (ככול הידוע לי זה קורה לעיתים נדירות בלבד, כשמצבו של האדם לא מצריך אישפוז כלשהו אך הוא זקוק לליווי פסיכולוגי, או כשרוצים לאבחן מצב מסויים של אדם, רוצים שהוא יהיה במעקב ועוד...) לעניות דעתי נדירים הם המקרים שאדם לא ישתף פעולה בטיפול באופן טוטאלי. תמיד הוא ירצה לענות לשאלות שהמטפל שואל...

3) במידה ואותו אדם הוא קטין, המידה ויש סכנה לחייו, במידה שהאדם הזה מדווח על פשע כלשהו - המטפל לא יכול, המטפל חייב לדווח, או להורים או לגורמים הרלוונטים. מקוה שענינו על שאלותייך. את מוזמנת להישאר ולספר (לא בכפייה

) מה מביא אותך לפה. שבוע טוב שיהיה,

L.L.B

 

[לילי נמר]

../images/Emo24.gif

 

[L L B]

אוףףףףףףף ../images/Emo10.gif, כל השבת חשבתי עלייך.

פשוט לא מעכלת... באמת חשבנו שהיא-היא המטפלת שמתאימה לך, שהיא המטפלת שהצלחת ליצור איתה קשה חיובי... אבל למרבה הצער היא איכזבה...

היא עשתה מעשה שלא יעשה. אני חושבת שזה אחד הפחדים שלנו, המטופלים. שיום בהיר אחד המטפל האהוב שלנו יחליט שהוא צריך לדבר עם ההורים שלנו, והכי חמור שהוא יעשה את זה מאחורי הגב שלנו.. שולחת חיבוקים חמים וכוחות לעבור את המכשול העצום הזה...

L.L.B

 

[D i s o r d e r]

תודה יקירתי...

אכן... מעשה שלא יעשה... יש עוד עדכונים מאז שדיברנו... צריך לדבר בהזדמנותיישן... אני יוצא קצת לשתות. לחיי האלכוהול המשכיח כל! צריך לשאול אותך משהו, אתקשר עוד מעט...

 

[L L B]

טוף...

לא אפריע לך "לשתות לרוויה"...

. רק לא יותר מדי, טוסט?!?! רוצה איתך עירנית בשיחה... אוהבת אותך מאוד מאוד ולא מוותרת עלייך בשום פנים ואופן (!!!)

L.L.B

 

[D i s o r d e r]

מה פיתום יותר מדי...

ממש קצת דווקא. תודה לך שיש לי אותך. כבר אמרתי לך את זה?!