בלי כותרת
הקדמה: השנה אני לא נמצאת בבית. אני בשירות במקום שאמנם יש בו מחשב ואינטרנט, אבל בגלל שאני כ"כ עסוקה בעבודה אין לי זמן לעקוב כמו שהייתי רוצה במה מתרחש בפורום. המקום שפעם היה אחד מהבתים השניים שלי (נראה לי שהיו כמה כאלה...) ANYWAY היום יש לי מעין יום חצי חופשי אז עשיתי "קאצ'ינג אפ" שכזה לראות מה ומי הפסדתי. הגעתי עד לשני עמודים מהארכיון וכמובן 7 הדפים האחרונים. *עד כאן ההקדמה המשעממת...* קיצר, בעוד שאני חשבתי שזה יהיה רענון טוב כזה, לראות מה קורה, אלו פרצופים חדשים יש, ובעיקר לראות אילו תובנות חדשות שלכם הפסדתי. קיצר2, לא היה לי מושג כמה זה יבאס אותי. בשבילי השנה לא להיות בבית עשה גם רע כמובן אבל גם טוב. ואחד מהטובים היו שפשוט הרגשתי פחות שכולה. השכול לא היה כ"כ נוכח ועוצמתי בחיים שלי. גם לא לחיות בבית בו יש תמונות של אחותי שמתה בכל מיני מקומות (אנחנו ממש לא בית מוזיאון אבל בכ"ז..). ועוד כ"כ הרבה משתנים. אני ממש משעממת (את עצמי אז בטח שאתכם גם) בהודעה הזו. אבל אני בקרוב מגיעה לפואנטה- אל דאגה. כמו שאמרתי, ממש ביאס אותי עכשיו השיטוט המוארך הזה בדפי הפורום. ממש הכניס אותי למקום שממש לא התגעגעתי אליו, מקום מוכר ומחבל בנשמה כ"כ, מקום שכ"כ פוצע ושורט וחורק בלב. אתם יודעים, התהומות האלו- איך אפשר להסביר... נו אבל כמעט שכחתי שפה לא צריך להסביר- אתם הרי מכירים ויודעים, לשמחתנו וצערנו גם יחד. אז עכשיו אני עמוק בבאסה, לא שחסרות לי באסות יומיומיות אחרות בחיים, אבל עכשיו נוספה לי הגדולה מכולם, באסת השכול. איזה הגדרה ממזערת מצחיקה ולא קולעת במיל. ההודעה הנוכחית היא לבטח לא מהמוצלחות שלי, אבל אשמח לדעת ששרדתם אותה וקראתם. אתם יודעים, כמו שNYPX הציע, פשוט לשים סמל של ספר, שאדע שראיתם. לא להאמין איך חרא לי עכשיו. נ.ב. גם התחשמלתי אתמול מחוטי חשמל גלויים כאלו. זה יותר מעצבן ממה שזה נשמע, ולא ממש כואב אבל הרגשה מאוד מאוד לא נעימה ואומללה. ופתאום משומקום מתחילות מחשבות כמו, הממממ ואם זה היה יותר חשמל האם היתי מתחשמלת למוות? ואיך ההורים שלי והאחים שלי היו שורדים עוד מכה כזו? הם בטוח לא היו שורדים, אני נשבעת לכם, בטוח. מי יכול? ANYWAY אני חצי מתה עכשיו, כואב לי הגוף והראש ואני מרגישה שכל ההודעה היא שטות אחת גדולה, אז אני פשוט אלחץ SEND ואקווה שיהיה טוב. דויד ברוזה נשבע לי שככה יהיה, אז אם הוא אמר- מי אני שאתווכח.
הקדמה: השנה אני לא נמצאת בבית. אני בשירות במקום שאמנם יש בו מחשב ואינטרנט, אבל בגלל שאני כ"כ עסוקה בעבודה אין לי זמן לעקוב כמו שהייתי רוצה במה מתרחש בפורום. המקום שפעם היה אחד מהבתים השניים שלי (נראה לי שהיו כמה כאלה...) ANYWAY היום יש לי מעין יום חצי חופשי אז עשיתי "קאצ'ינג אפ" שכזה לראות מה ומי הפסדתי. הגעתי עד לשני עמודים מהארכיון וכמובן 7 הדפים האחרונים. *עד כאן ההקדמה המשעממת...* קיצר, בעוד שאני חשבתי שזה יהיה רענון טוב כזה, לראות מה קורה, אלו פרצופים חדשים יש, ובעיקר לראות אילו תובנות חדשות שלכם הפסדתי. קיצר2, לא היה לי מושג כמה זה יבאס אותי. בשבילי השנה לא להיות בבית עשה גם רע כמובן אבל גם טוב. ואחד מהטובים היו שפשוט הרגשתי פחות שכולה. השכול לא היה כ"כ נוכח ועוצמתי בחיים שלי. גם לא לחיות בבית בו יש תמונות של אחותי שמתה בכל מיני מקומות (אנחנו ממש לא בית מוזיאון אבל בכ"ז..). ועוד כ"כ הרבה משתנים. אני ממש משעממת (את עצמי אז בטח שאתכם גם) בהודעה הזו. אבל אני בקרוב מגיעה לפואנטה- אל דאגה. כמו שאמרתי, ממש ביאס אותי עכשיו השיטוט המוארך הזה בדפי הפורום. ממש הכניס אותי למקום שממש לא התגעגעתי אליו, מקום מוכר ומחבל בנשמה כ"כ, מקום שכ"כ פוצע ושורט וחורק בלב. אתם יודעים, התהומות האלו- איך אפשר להסביר... נו אבל כמעט שכחתי שפה לא צריך להסביר- אתם הרי מכירים ויודעים, לשמחתנו וצערנו גם יחד. אז עכשיו אני עמוק בבאסה, לא שחסרות לי באסות יומיומיות אחרות בחיים, אבל עכשיו נוספה לי הגדולה מכולם, באסת השכול. איזה הגדרה ממזערת מצחיקה ולא קולעת במיל. ההודעה הנוכחית היא לבטח לא מהמוצלחות שלי, אבל אשמח לדעת ששרדתם אותה וקראתם. אתם יודעים, כמו שNYPX הציע, פשוט לשים סמל של ספר, שאדע שראיתם. לא להאמין איך חרא לי עכשיו. נ.ב. גם התחשמלתי אתמול מחוטי חשמל גלויים כאלו. זה יותר מעצבן ממה שזה נשמע, ולא ממש כואב אבל הרגשה מאוד מאוד לא נעימה ואומללה. ופתאום משומקום מתחילות מחשבות כמו, הממממ ואם זה היה יותר חשמל האם היתי מתחשמלת למוות? ואיך ההורים שלי והאחים שלי היו שורדים עוד מכה כזו? הם בטוח לא היו שורדים, אני נשבעת לכם, בטוח. מי יכול? ANYWAY אני חצי מתה עכשיו, כואב לי הגוף והראש ואני מרגישה שכל ההודעה היא שטות אחת גדולה, אז אני פשוט אלחץ SEND ואקווה שיהיה טוב. דויד ברוזה נשבע לי שככה יהיה, אז אם הוא אמר- מי אני שאתווכח.
