בלינצ'עס
דבש וחלב תחת לשונך, אומר שלמה המלך. נמשלה התורה לדבש וחלב, ולכן נהוג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. הרבה סיפורים נכתבו על נושא זה, ועד כמה היהודים החשיבו מסורת זו, אולם רבים הם היהודים אשר לפי הסיפורים ידם לא היתה משגת להכין לעצמם או לבני ביתם מאכלי חלב, חג השבועות היה החג שממנו והלאה החלו להרגיש היטב את המחסור, עד פסח האבא עבד במאפית המצות, בימי ספירת העומר, נוהגים מקצת דיני אבלות, ולכן אין מרבין בסעודות, פרט לשבתות, והנה מגיע חג השבועות, הקב"ה ידע יפה מאוד כי בחג זה צריך להצטמצם, ולכן קבע חג של יום אחד בלבד, אבל על הבלינצ'עס המאמע לא ויתרה, מבעוד זמן היתה דואגת לבל יחסר המזג, זאת אומרת הקמח והגבינה, על ביצים אפשר לוותר קצת, לא לגמריי, כמובן, (את המתכון אתן אחר כך ). את הלילה בילינו בבית הכנסת, היינו נעורים כל הלילה, בבקר היינו נפגשים עם החברים וחוקרים האחד את השני, עד מתי נשארת ער, אני אומר האחד נשארתי עד שעה שתים, השני עד שלוש, והגיבור מכולם, אני עוד טרם הלכתי לישון כלל וכלל, בכל אופן היינו קופצים הביתה על מנת לשתות כוס קפה, ולחטוף משהו לאכול, והיינו מוצאים את המאמע כאשר היא יושבת על הארץ ולידה עומד הפרימוס הדולק, משמיע את קולו ברמה, חג היום ואוכל נפש מותר לעשות בחג, לידה ניצב כד עם בלילה של קמח ומים וקצת ביצה, על הפרימוס מחבת והיא מכינה את העלים של הבלינצ'עס, ובל יהיה הדבר קל בעיניכם, היינו עשרה ילדים בבית, וההורים, סבא וסבתא מצטרפים, לפחות לקידוש, וטועמים מן הבלינצ'עס, גם אורחים מצטרפים, וצריך גם לקחת בחשבון שמדי פעם מגיע ילד זה או אחר, ומבקש יפה מאימא לתת לו אחד, רק אחד, והכיצד ניתן לעמוד נגדו, והכמות הולכת וגדלה, והיא יושבת ומכינה עד לבואנו מבית הכנסת ממש, לאחר שהעלים מוכנים יש להכין את המילוי, וזהו עיקרו של הנס הקרוי בלינצעס, אם המילוי הוא לא כמו שצריך הרי אתה אוכל קמח מטוגן בלבד, סיימנו להתפלל, הטאטע ( זה כינויו של אבינו בפי הילדים, וגם הנכדים קראו לו כך, כי כך שמעו מהוריהם ) היה עובר לפני התיבה בתפילת מוסף, וזכור לי מאוד מאוד פרק התפילה של החזן לפני תפילת מוסף, והקטע הוא – יה אלי וגואלי, התיצבה לקראתך, היה ויהיה , היה והווה מנגינה מיוחדת מאוד מאוד, שאנחנו הילדים אחי אברהם הגדול ממני ואני שמוליק הקטן היינו מלווים אותו כמשוררים, וגם הקהל ידע קצת, והשירה היתה פורצת, וזו היתה הפתיחה לתפילת מוסף, וכל הטעם של החג היה פורץ החוצה, ובסיום התפילה, כאשר היינו חולכים עם הטאטע הביתה, הטלית שלו תחת בית שחיי, נו, אומר הטאטע נלך לעשות קידוש, והבלינצעס בודאי מחכים לנו, והם חיכו, ועוד איך חיכו, אבל לפני שמכניסים לפה צריך להזכיר של מי כל אשר על השולחן שייך , ולכן שרים את – וביום שמחתכם – וקידוש, ורק עכשיו ניתן הסימן וכל אחד מקבל את בלינצאתו, והטעם הוא אחד משישים מגן עדן, והטאטע אומר שהמאמע הכניסה בבלינצ'עס הרבה מעשים טובים, וטעמם כצפיחית בדבש. ( ה מ ת כ ו ן ) להכנת כ 10 עלים של בלינצ'עס, דרושים ביצה אחת, 2 כוסות קמח מים לפי הצורך וקורט מלח. אופן ההכנה: טורפים ביצה, אבל אם נוסיף את הקמח ישירות לביצה יווצרו גושים, ולכן, כדאי מאוד מאוד לשים מים בקערה ולהוסיף לתוך המים כוס אחת של קמח, לבחוש היטב, עד אשר הבלילה תהיה חלקה ללא גושים, להוסיף את הביצה הבלולה, ולהמשיך לבחוש, להוסיף את המלח, את הכוס השניה של הקמח לבחוש גם כן במים, ולאחר שהיא בחושה היטב להוסיף אותה לבלילה בהדרגה, עד אשר תיווצר הסמיכות הדרושה, וזה רוכשים עם הנסיון לחמם מחבת יבשה, עם מטלית או צמר גפן טבולה במעט שמן, מורחים את המחבת, ויוצקים למחבת כמות אשר תכסה בשכבה דקה את התחתית, להטות את המחבת הנה והנה עד לפריסת היציקה על פני קל שטח המחבת, עם נשאר חלק פתוח ניתן להוסיף ולצקת ללא כל חשש, גם אם נשפך יותר מדי ניתן לשפוך חזרה לכלי הבלילה עם מרית להפוך את העלה לאחר שיבשה כל הבלילה אשר במחבת ולתגן מעט מעט ולהוציא על גבי מגבת לצינון לצורך המילוי: גבינה רזה של טרה, ביצה, וקמח , לערבב את שלושת החמרים היטב היטב, להוסיף גבינה מלוחה לפי הטעם, או לחילופין סוכר או ריבה, לשים את המילוי במרכז העלה, לפזר קצת, לסגור את העלה בצורת מעטפה ולגלגל לכיוון הזווית העליונה. לחמם שוב את המחבת עם מעט שמן, לטגן עד שיזהיב, והרי לכם בלינצ'עס עם טעם של פעם, וגם של היום
דבש וחלב תחת לשונך, אומר שלמה המלך. נמשלה התורה לדבש וחלב, ולכן נהוג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. הרבה סיפורים נכתבו על נושא זה, ועד כמה היהודים החשיבו מסורת זו, אולם רבים הם היהודים אשר לפי הסיפורים ידם לא היתה משגת להכין לעצמם או לבני ביתם מאכלי חלב, חג השבועות היה החג שממנו והלאה החלו להרגיש היטב את המחסור, עד פסח האבא עבד במאפית המצות, בימי ספירת העומר, נוהגים מקצת דיני אבלות, ולכן אין מרבין בסעודות, פרט לשבתות, והנה מגיע חג השבועות, הקב"ה ידע יפה מאוד כי בחג זה צריך להצטמצם, ולכן קבע חג של יום אחד בלבד, אבל על הבלינצ'עס המאמע לא ויתרה, מבעוד זמן היתה דואגת לבל יחסר המזג, זאת אומרת הקמח והגבינה, על ביצים אפשר לוותר קצת, לא לגמריי, כמובן, (את המתכון אתן אחר כך ). את הלילה בילינו בבית הכנסת, היינו נעורים כל הלילה, בבקר היינו נפגשים עם החברים וחוקרים האחד את השני, עד מתי נשארת ער, אני אומר האחד נשארתי עד שעה שתים, השני עד שלוש, והגיבור מכולם, אני עוד טרם הלכתי לישון כלל וכלל, בכל אופן היינו קופצים הביתה על מנת לשתות כוס קפה, ולחטוף משהו לאכול, והיינו מוצאים את המאמע כאשר היא יושבת על הארץ ולידה עומד הפרימוס הדולק, משמיע את קולו ברמה, חג היום ואוכל נפש מותר לעשות בחג, לידה ניצב כד עם בלילה של קמח ומים וקצת ביצה, על הפרימוס מחבת והיא מכינה את העלים של הבלינצ'עס, ובל יהיה הדבר קל בעיניכם, היינו עשרה ילדים בבית, וההורים, סבא וסבתא מצטרפים, לפחות לקידוש, וטועמים מן הבלינצ'עס, גם אורחים מצטרפים, וצריך גם לקחת בחשבון שמדי פעם מגיע ילד זה או אחר, ומבקש יפה מאימא לתת לו אחד, רק אחד, והכיצד ניתן לעמוד נגדו, והכמות הולכת וגדלה, והיא יושבת ומכינה עד לבואנו מבית הכנסת ממש, לאחר שהעלים מוכנים יש להכין את המילוי, וזהו עיקרו של הנס הקרוי בלינצעס, אם המילוי הוא לא כמו שצריך הרי אתה אוכל קמח מטוגן בלבד, סיימנו להתפלל, הטאטע ( זה כינויו של אבינו בפי הילדים, וגם הנכדים קראו לו כך, כי כך שמעו מהוריהם ) היה עובר לפני התיבה בתפילת מוסף, וזכור לי מאוד מאוד פרק התפילה של החזן לפני תפילת מוסף, והקטע הוא – יה אלי וגואלי, התיצבה לקראתך, היה ויהיה , היה והווה מנגינה מיוחדת מאוד מאוד, שאנחנו הילדים אחי אברהם הגדול ממני ואני שמוליק הקטן היינו מלווים אותו כמשוררים, וגם הקהל ידע קצת, והשירה היתה פורצת, וזו היתה הפתיחה לתפילת מוסף, וכל הטעם של החג היה פורץ החוצה, ובסיום התפילה, כאשר היינו חולכים עם הטאטע הביתה, הטלית שלו תחת בית שחיי, נו, אומר הטאטע נלך לעשות קידוש, והבלינצעס בודאי מחכים לנו, והם חיכו, ועוד איך חיכו, אבל לפני שמכניסים לפה צריך להזכיר של מי כל אשר על השולחן שייך , ולכן שרים את – וביום שמחתכם – וקידוש, ורק עכשיו ניתן הסימן וכל אחד מקבל את בלינצאתו, והטעם הוא אחד משישים מגן עדן, והטאטע אומר שהמאמע הכניסה בבלינצ'עס הרבה מעשים טובים, וטעמם כצפיחית בדבש. ( ה מ ת כ ו ן ) להכנת כ 10 עלים של בלינצ'עס, דרושים ביצה אחת, 2 כוסות קמח מים לפי הצורך וקורט מלח. אופן ההכנה: טורפים ביצה, אבל אם נוסיף את הקמח ישירות לביצה יווצרו גושים, ולכן, כדאי מאוד מאוד לשים מים בקערה ולהוסיף לתוך המים כוס אחת של קמח, לבחוש היטב, עד אשר הבלילה תהיה חלקה ללא גושים, להוסיף את הביצה הבלולה, ולהמשיך לבחוש, להוסיף את המלח, את הכוס השניה של הקמח לבחוש גם כן במים, ולאחר שהיא בחושה היטב להוסיף אותה לבלילה בהדרגה, עד אשר תיווצר הסמיכות הדרושה, וזה רוכשים עם הנסיון לחמם מחבת יבשה, עם מטלית או צמר גפן טבולה במעט שמן, מורחים את המחבת, ויוצקים למחבת כמות אשר תכסה בשכבה דקה את התחתית, להטות את המחבת הנה והנה עד לפריסת היציקה על פני קל שטח המחבת, עם נשאר חלק פתוח ניתן להוסיף ולצקת ללא כל חשש, גם אם נשפך יותר מדי ניתן לשפוך חזרה לכלי הבלילה עם מרית להפוך את העלה לאחר שיבשה כל הבלילה אשר במחבת ולתגן מעט מעט ולהוציא על גבי מגבת לצינון לצורך המילוי: גבינה רזה של טרה, ביצה, וקמח , לערבב את שלושת החמרים היטב היטב, להוסיף גבינה מלוחה לפי הטעם, או לחילופין סוכר או ריבה, לשים את המילוי במרכז העלה, לפזר קצת, לסגור את העלה בצורת מעטפה ולגלגל לכיוון הזווית העליונה. לחמם שוב את המחבת עם מעט שמן, לטגן עד שיזהיב, והרי לכם בלינצ'עס עם טעם של פעם, וגם של היום