בלילות כאלה (טריגר)

[שישמים אחרים]

בלילות כאלה (טריגר)

אני מתמרדת על זה שנולדתי ומכבה את הטלפוטן והולכת לישון מסוממת, לא זמינה לאיש.אני מסוממת מספיק כדי לזכור בשלווה על-אנושית את אבא שךי צועק עליי דברים מעליבים, מאיים: שיתפור לי כפפה לאצבעות. האשמה: כסיסת ציפטורניים. אני כוססת ציפורניים מאז שהיו בתוכי דברים שלא בחרתי להכניס אליי. מאז אני מקפידה לברור המ נכנס, מה יוצא. הפסיכיאטר שלי ניסה לברר בפעם הראשונה בה נפגשנו אם אני כל כך פוחדת להקיא כחלק מאיזו חרדה חברתית. אני נורא פוחדתת מאנשים. מצחיק, עד שהוא שאל חשבתי שכל האנשים הולכים ככה ברחוב, רדוטפים, מחכים למישהו או משהו שיכניע אותם. ויש את אח שליע היפה והבלונדיני. יש לו עיניים כחולות-ירוקות והוא הכחיל מול העיניים שלי. בלילות כאלה אני מתקשה להבין מה קדם למה - מה הסדר הכרונולוגי - עם מה ללכת לטיםול - מה הביא למה הביא למה. האם יש קשר חוץ ממזל רע. למה בחרתי להיות מטרה נעה כל חיי. מה מזה באשמתי. משהו חייב להיות באשמתי אחרת אין בזה שום הגיון. אני צריכה הגיון כדי שכלום מזה לא יקרה שוב. אני צריכה ללכת בעולם ולדעת שבכל רגע נתון, בבקשה שלי, הוא יכול לעצור ואף אחד לא ימות ואף אחד לא יגע בי. אני מאוד עצובה שנולדתי ואני לא מתכננת לעשות עם זה כלום - אני כל כך מסוממת שכל מה שאני יכולה לעשות עכשיו זה לישון - אני גם לא רוצה לעשות עם זה כלום - רק להמשיך לצפות בעולם מבחוץ, כמו בלילות כאלה, אין יוצא ואין בא.

(נגמרו לי המילים היפות)

 

[Kalphana Vera]

אני יודעת שזה לא יעזור הרבה אם אגיד שאת לא אשמה, אבל את לא. רציונאלית, איך יכולת להיות אשמה? המחשבות האלה של אשמתי/לא אשמתי (אשמתי/מזל רע, אשמתי/אשמתי וכו') הן הן היעדר ההיגיון. אנחנו מתעקשות לאחוז באשמה הזו בכל מחיר, אבל זאת אחיזה הרסנית שמנוגדת לכל היגיון בריא. איך יכולת להיות אשמה?
(רק השבוע..)

 

[sanest]

הכאב נשמע נוראי, מצטערת כ"כ שאין לי מילים מנחמות יותר.. רק יכולה לשלוח חיבוק חזק.. ושתביני שאין לך סיבה להרגיש אשמה

 

[פרפר בתוך אגרוף]

לא צריך מילים יפות

ולא תמיד צריך לנסח יפה את הכאב
לא תמיד אפשר.
לא לסדר במילים יפות את המציאות המכוערת
ולא לארגן בכללים את העולם הכאוטי
ולא למצוא היגיון בכל התוהו ובוהו שקרה לך.

אני לא יודעת מה קדם למה אבל אני יודעת שלפעמים טראומה אחת הופכת את כל שאר החוויות שיכולת לחוות אולי אחרת או בפרופורציות אחרות לטראומטיות גם הן, וכשאתה כבר שבור ממשהו כל שבר הוא הרסני, ממש כמו עצם שאחרי השבר הראשון כבר רגישה הרבה יותר.
זה לא אומר מה ההתחלה אבל זה אומר שזה גם לא צירוף מקרים, שככה כל דבר קשה לך כל כך.

לא צריך לבחור עם מה באים לטיפול. בואי איתך.
מקווה בשבילך ללילה אחר הלילה.

 

[ג ר נ י ו ם]

יש לי, באופן עקרוני, הרבה הרבה הרבה

דברים להגיד על זה, אבל אני פשוט לא מסוגלת עכשיו, אני מקווה שתביני.
במקום זאת, אני שולחת לך במייל פרק מספר שאני קוראת בו בתקופות שוב ושוב. הפרק הזה בשבילי היה מלא בגילויים, ולמרות שיש שם חלקים שאני כבר מכירה בעל פה אני עדיין קוראת אותו (או שמקריאים לי אותו, הגרסה המועדפת עליי) אחת לאיזה זמן, כדי להיזכר.
אז אני שולחת את זה עכשיו במייל. אם תרצי ויהיה לך כוח לקרוא, אולי גם את תמצאי בזה משהו שידבר אליך.

תחזיקי מעמד, את בדרך.

 

[hory0]

לא מוצאת בי מילים אל מול הכאב הגדול שמורגש מבין מילותייך..

רוצה שתזכרי שאת לא אשמה. שאין אפשרות כזו בכלל. והיגיון? לצערי הרב בחיים האלו ובכאב שנגרם לנו, הרבה פעמים אין היגיון..וזה לא הופך אותך לאשמה. אלא לבחורה שחוותה הרבה כאב שלא באשמתה. פשוט כך. וכל כך לא פשוט ומכאיב וצורב.. מצטערת.

שולחת חיבוק חזק, חזק ומקווה בכל ליבי שהלילה יהיה קל יותר..

 

[שישמים אחרים]

תודה לכולכן.

(אני קצת חסרת כוחות כרגע אבל קראתי אתכן לעומק [גם במייל, תודה

] ועזרתן לי לחשוב ולהרגיש בודדה פחות. שוב, תודה).