בליינד-דייט
כן, זה יכול להתחיל גם משם.... אז אני רק קפצתי לרגע, להגיד מברוק ולברך... דווקא בגלל שפורום כזה הביא עלי את כל הציניות ובדיחות הדעת בעולם. קצת נשמע לי מהוה "פרק שני". ואולי אני באמת קצת מהוהה..? למרות האופטימיות הגדולה, וההרגשה שעכשיו מתאים לי לאללה להתחיל. דווקא עכשיו. בנקודה הזאת של הגיל, של הנסיון... יש ימים של מהוהיהוהיהוהיות
אז הנה, אני מביאה משהו "בום-טראח" על ההתחלה. ושיהיה לכולנו "הפי-אנד" אינשללה. ועכשיו - לרצינות : בליינד-דייט ======================= יושבים על איזה בר – שותים מרגריטה, הוא לצידך, מדבר בשטף, ואת בוחנת את הסכנה – מהי הסכנה? היכן היא מסתתרת? האם אלה תווי-פניו שמזכירים לך שעברה תקופת הנעורים? הממממ… – האם הסכנה חרוטה בעברו? – בסיפור חייו הארוך, בטרגדיות שלו, במכשולים שעבר, או בהצלחות שנמסו? האם הסכנה תבוא מאשתו לשעבר, או מפרודתו העכשווית? או אולי מילדיו? – יש לו בת יחידה, שהוא מגדל בכוחות עצמו. סכנה. האם היא עדיין שומרת את דמות אמה שנפטרה? האם היא שומרת על אביה מכל משמר ותבעט בך. יושבים על איזה בר, הוא מדבר, ואת רושמת רשימה ארוכה של סכנות. טועמת אותן ורושמת. אחר כך תלכי הביתה, ותחזרי על כל הרשימה בראשך, ולא תדעי בדיוק מה מהן יהיה לך לרועץ. יושבים בבית-קפה, ואת חושבת – מה יש לך להציע לו? – הוא כבר ראה עולם. ואת ראית רק איזו ארץ שטופת ירק ומים והרים, וזהו. מעולם לא נדדת. והוא כבר בנה, קנה, מכר, הרס, בנה שוב. נסע חזר, אהב, שנא. ילד, גידל, טיפל… אז מה הוא מחפש אצלך? יושב ומביט בך כמו בוחן. מה הוא רואה? אשה מורכבת? אשה חסרה? אשה שותקת, אשה כואבת. אולי אשה עם חזון, מלאה, שמחה. או את זו העצובה שבך, חסרת הבטחון. מי יושבת שם מולו, את תוהה, ולא תדעי עד מחר. ואולי גם לא אז. יושבים על איזו מרפסת, שותים יין. כמו חוגגים. ואת חושבת – האם אוהב לגעת בו? מה מציץ לו מהצווארון? רמז לגוף. גוף חלק, או שעיר? והשפתיים שלו – בשרניות מדי, או דקות מדי… אולי אם לא ממש תסתכלי. אולי אם לא ממש תחשבי על אלה שהיו לך. לא, אולי עדיף להביט על זה מזווית אחרת. הרי בכל אחד יש משהו מושך. יש לו גוף ארוך, מתחת לשולחן, אה, ארוכים את אוהבת. רגליים ארוכות, גוף שיכול לחבק ולנחם. אז יש לו קרחת, נו, אז מה? – אולי כבר תלמדי לראות את הקסם שבזה? מדמיינת ככה, מדמיינת אחרת. חושבת מתי כדאי לגעת. רק ככה, כמו בלי משים. לראות מהו חום המים באגם הענק הזה שיושב מולך ומחפש קשר. יושבים אצלך בסלון, על הספה, ואת חושבת – האם יש בו מספיק שמחה? – סיפור החיים שלו זרוע בתלוליות, קירות וגשרים – ואת תוהה איפה מסתתרות הצלקות. מתי תבוא הצעקה. האם הוא מחפש בך בית חם, או מרק חם, או שניצל. או אולי הוא רוצה לעטוף ולהעניק מה שלא היה לך לעולם. ואם כך הוא – האם תוכלי לקבל? האם תפתחי עד כדי כך? – האם את מוכנה? ואיך, איך את יכולה, לכל הרוחות, להכניס לתוך בליינד-דייט אחד את כל הפרק החסר. אותו פרק בו את ראית אותו, משהו מצא חן, ודמיינת, וניסית ליצור קשר, וחיזרת, ואולי חוזרת… איך אפשר בלי? יושבים בבליינד-דייט ואת לא יכולה שלא לתהות האם יהיו לו עוד אחרייך, ולזכור את אלה שהיו לפניו, וכמה כמה שלא תרצי – את לעולם לא תדעי… מי יהיה הבליינד דייט הבא… מייקי
כן, זה יכול להתחיל גם משם.... אז אני רק קפצתי לרגע, להגיד מברוק ולברך... דווקא בגלל שפורום כזה הביא עלי את כל הציניות ובדיחות הדעת בעולם. קצת נשמע לי מהוה "פרק שני". ואולי אני באמת קצת מהוהה..? למרות האופטימיות הגדולה, וההרגשה שעכשיו מתאים לי לאללה להתחיל. דווקא עכשיו. בנקודה הזאת של הגיל, של הנסיון... יש ימים של מהוהיהוהיהוהיות
