בלוק 4
אני נמצאת בבנין מול הבנין בו גרתי כשהייתי קטנה. איך שהוא מוצאת עצמי מתרחקת מכולם והולכת למעלה על הגבעה סתם ככה בלי סיבה. משם אני רואה ילדה קטנה מתקרבת. אני יודעת שהיא פלסטינית ורואה את אח שלה שהוא קצת יותר גדול ומנסה להסביר לו שכאן זה מסוכן שהיא תסתובב לבד אבל אני גם קצת פוחדת בעצמי כי מבינה שהגעתי לשטח שהוא לא ברור למי הוא שייך ואם הוא מסוכן לי או להם. אח שלה לא מבין אותי אז אני מחליטה ללכת משם חזרה למשטח של אותו בנין. בדרך אני רואה חבורה של כמה בחורים צעירים פלסטינים מתקרבים ואני מבינה שאני ממש צריכה לעוף משם כי זה מסוכן. אני מנסה לרדת בדרך שהילדה הלכה בה ולא הולך ואחכ מנסה לרדת דרך מין מקום של סלעים בגבעה ושם רואה מולי פילים ענקיים אפורים. בהתחלה אני חושבת שזה פסלים או בובות של פילים אבל הם כאלה גדולים ואני כבר די קרובה אליהם כשאני מגלה שהם אמיתיים ואז אני די פוחדת כי אף פעם לא הייתי קרובה כל כך לפיל. כשאני חוזרת חזרה אל המשטח של אותו בנין אני מבינה שעלי להסתיר את עצמי כדי שהפלסטינאים לא יראו אותי, אז אני לוקחת על עצמי תפקיד של שומרת ויורדת למטה לקומות שמתחת לקומה של המשטח. שם אני מחפשת דלת של בית שגרים בו אנשים אבל מוצאת רק דלתות ללא שמות עליהם. כך יורדת עוד ועוד למטה עד שמוצאת דלת עם שלט שעליו כתוב ספריית בית-ספר ומחליטה לחפש שם מקלט. שם אני מוצאת מורה נחמדה (אין לי מושג מי זאת) והיא מדברת אלי כאילו היא מכירה אותי וכאילו ברור לה שאני מכירה אותה. פתאום מופיעה שם ילדה שהיתה איתי בשכבה (לא חושבת שאי פעם שוחחתי איתה) ואני מביטה בה ולא מבינה איך היא לא מזהה אותי. לאט לאט אני עולה למעלה ומוצאת את בני משפחתי בינהם דודתי בן ובת דודי. אני נותנת לבן דודי מתנה לדירתו החדשה - מין PLACEMAT שקוף ועליו מוטבעים סט זוגי של סכום שעשוי פלסטיק גמיש ובתוכו ג´ל (כמו החומר של מדרסים לרגליים כזה) דודה שלי כועסת על הבן שלה שלקח לי ואני מסבירה לה שאני נתתי לו את זה והיא אומרת שהיא נתנה לי את זה כי רצתה שזה יהיה שלי. זה הולך מתנה יחד עם עיתון בסגנון לאישה או משהו כזה. פתאום אני מוצאת עצמי בבית שלנו ושם נמצא ילד עם שיער חלק שחור ארוך קצת שלא רואים את פניו. הוא מביט בתמונות של משפחתינו ורואה את בן דוד שלי ואומר שלדעתו הוא מכיר אותו. אני מביטה בילד-נער והוא נראה לי מוכר. אני שואלת אותו אם הוא היה בכיתת תרגול בה לימדתי והוא מזיז את השיער מפניו ואומר לא למרות שלי ברור שראיתי פעם. ואז אני נזכרת שהוא אח קטן של מישהי שגם היתה בשכבה שלי ביסודי ושאיתה גם אף פעם לא שוחחתי. אני אומרת לו אה אתה אח של... והוא אומר כן ואני אומרת לו אני זוכרת אותך שהיית כזה קטן... וזהו. הי לכם. חדשה כאן בפורום, קמתי ורצתי למחשב לכתוב את כל החלום שחלמתי הלילה, כנראה שממש כעת חלמתיו. אשמח לשמוע מכם..ביי.
אני נמצאת בבנין מול הבנין בו גרתי כשהייתי קטנה. איך שהוא מוצאת עצמי מתרחקת מכולם והולכת למעלה על הגבעה סתם ככה בלי סיבה. משם אני רואה ילדה קטנה מתקרבת. אני יודעת שהיא פלסטינית ורואה את אח שלה שהוא קצת יותר גדול ומנסה להסביר לו שכאן זה מסוכן שהיא תסתובב לבד אבל אני גם קצת פוחדת בעצמי כי מבינה שהגעתי לשטח שהוא לא ברור למי הוא שייך ואם הוא מסוכן לי או להם. אח שלה לא מבין אותי אז אני מחליטה ללכת משם חזרה למשטח של אותו בנין. בדרך אני רואה חבורה של כמה בחורים צעירים פלסטינים מתקרבים ואני מבינה שאני ממש צריכה לעוף משם כי זה מסוכן. אני מנסה לרדת בדרך שהילדה הלכה בה ולא הולך ואחכ מנסה לרדת דרך מין מקום של סלעים בגבעה ושם רואה מולי פילים ענקיים אפורים. בהתחלה אני חושבת שזה פסלים או בובות של פילים אבל הם כאלה גדולים ואני כבר די קרובה אליהם כשאני מגלה שהם אמיתיים ואז אני די פוחדת כי אף פעם לא הייתי קרובה כל כך לפיל. כשאני חוזרת חזרה אל המשטח של אותו בנין אני מבינה שעלי להסתיר את עצמי כדי שהפלסטינאים לא יראו אותי, אז אני לוקחת על עצמי תפקיד של שומרת ויורדת למטה לקומות שמתחת לקומה של המשטח. שם אני מחפשת דלת של בית שגרים בו אנשים אבל מוצאת רק דלתות ללא שמות עליהם. כך יורדת עוד ועוד למטה עד שמוצאת דלת עם שלט שעליו כתוב ספריית בית-ספר ומחליטה לחפש שם מקלט. שם אני מוצאת מורה נחמדה (אין לי מושג מי זאת) והיא מדברת אלי כאילו היא מכירה אותי וכאילו ברור לה שאני מכירה אותה. פתאום מופיעה שם ילדה שהיתה איתי בשכבה (לא חושבת שאי פעם שוחחתי איתה) ואני מביטה בה ולא מבינה איך היא לא מזהה אותי. לאט לאט אני עולה למעלה ומוצאת את בני משפחתי בינהם דודתי בן ובת דודי. אני נותנת לבן דודי מתנה לדירתו החדשה - מין PLACEMAT שקוף ועליו מוטבעים סט זוגי של סכום שעשוי פלסטיק גמיש ובתוכו ג´ל (כמו החומר של מדרסים לרגליים כזה) דודה שלי כועסת על הבן שלה שלקח לי ואני מסבירה לה שאני נתתי לו את זה והיא אומרת שהיא נתנה לי את זה כי רצתה שזה יהיה שלי. זה הולך מתנה יחד עם עיתון בסגנון לאישה או משהו כזה. פתאום אני מוצאת עצמי בבית שלנו ושם נמצא ילד עם שיער חלק שחור ארוך קצת שלא רואים את פניו. הוא מביט בתמונות של משפחתינו ורואה את בן דוד שלי ואומר שלדעתו הוא מכיר אותו. אני מביטה בילד-נער והוא נראה לי מוכר. אני שואלת אותו אם הוא היה בכיתת תרגול בה לימדתי והוא מזיז את השיער מפניו ואומר לא למרות שלי ברור שראיתי פעם. ואז אני נזכרת שהוא אח קטן של מישהי שגם היתה בשכבה שלי ביסודי ושאיתה גם אף פעם לא שוחחתי. אני אומרת לו אה אתה אח של... והוא אומר כן ואני אומרת לו אני זוכרת אותך שהיית כזה קטן... וזהו. הי לכם. חדשה כאן בפורום, קמתי ורצתי למחשב לכתוב את כל החלום שחלמתי הלילה, כנראה שממש כעת חלמתיו. אשמח לשמוע מכם..ביי.