ועבדכם הנאמן:מאמר פתיחה קליל.1\2
עליונות הטארוט על המדע. ?!?!?!?!? בעיית האינדוקציה בעצם,המדע אינו מאמת היפותזות,אלא מאשש אותן.הכלי המשמש את המדע להסקת מסקנות הוא הטיעון האינדוקטיבי.כפי שכתבתי בדוגמא 1.1,על סמך n תצפיות,מוכללת מסקנה לגבי האיבר n+1 ,ולמעשה עד n אינסוף.אך טיעון זה אינו יכול לשמש כהוכחה ודאית,הוא אינו יכול להוכחה כלל,משום שהמושג אינו בר תוקף ללא מושג האמת.כפי שתיארתי בדוגמא 1.4,אינך יכול להסיק חוק כללי על סמך מקרים דומים שהפיקו תוצאה דומה. כמובן שאנו משתמשים בצורת הטיעון הזו בחיי היומיום.כך,למשל,על סמך זאת שהאוטובוס לאוניברסיטה עובר כל יום ב7:12 בדיוק,אני מסיק שגם מחר הוא יעבור בדיוק באותה שעה.אבל אם מחר ב7:11 ייעלם העולם,הוא וודאי לא יעבור באותה שעה,נכון?אז אפשר לאמר שכנראה לא יתמוטט העולם מחר,וכנראה שאגד עדיין יהיו פעילים מחר,ושהנהגים כנראה לא ייעלמו מעל כדור הארץ,ושהאוטובוסים כנראה יהיו שלמים ובראים עד מחר,ושכנראה גם התחנה לא תיעלם לי ככה פתאום,ושכנראה אגיע לשיעור לטינית.אבל שימו לב מה קורה כאן,אנו מדברים במונחי "כנראה",ולא במונחי "ברור באופן מוחלט".מסקנותיו של המדע תמיד יהיו בבחינת רמת הסתברות גבוהה יותר או גבוהה פחות,אך לעולם לא וודאיים.זה שכנראה אגיע מחר,כפי שהגעתי כל יום בריא ושלם,למרות שקצת מעופף,לשיעורים,לא נותן עדיפות לאחד משני המקרים:או שאגיע או שלא. לסיכום,אין המדובר בטעיון תקף.טיעון תקף,כפי שכתבתי בסוף העמוד השני,הוא טיעון שאם הנחותיו אמיתיות,בהכרח גם מסקנתו תהיה אמיתית.אין זה המקרה כאן,נכון? אבל יש להבדיל בין תקפות לאמיתיות. טיעונים יכולים להיות תקפים או לא,וזאת ניתן לבחון על פי צורתם הפורמלית.כלומר,אנו יכולים להצרין טיעונים,ונדע אם המדובר בטיעון תקף,כלומר אם כלל ניתן לשזור בו טענות,ושמבנהו יאפשר הוכחה וודאית של הכללתם.טיעון שצורתו אינדוקטיבית,ברור באופן וודאי,שהוא אינו תקף.יכול להיות שהטענות עצמן תהיינה אמיתיות,אך הכרח גרירת המסקנה,אינה וודאית. לעומת צורת הטיעון האינדוקטיבי,ישנה צורת אחרת,הצורה דדוקטיבית.טיעון דדוקטיבי הוא בהכרח תקף.תמיד תקף.כלומר,אם נשזור טענות במבנה דדוקטיבי,בהנחה שהן אמיתיות,תמיד תהיה המסקנה נכונה במאה אחוז.למשל,דוגמא 1.2,טיעון דדוקטיבי,לעומת דוגמא 1.3 טיעון אינדוקטיבי. כולנו מכירים את איגנץ סמלוויס.הוא היה זה שמצא שככל הנראה ישנם חיידקים בעולם...מישהו ראה 12 קופים?בראד פיט המדהים מדבר עליו כמה דקות הזויות לחלוטין,מומלץ!אבל איך הוא הגיע למסקנה שישנם חיידקים?לא אלאה אתכם בתלאותיו של סמלוויס,אך המוני נשים מתו עד שהוא הבין שכנראה ישנם גופים ממזריים שנקראים חיידקים שמחוללים מהומה.את ההשערות שהפריך,תוכלו לראות בדף המצורף שבכותרתו כתוב:הדוגמא של סמלוויס.אז איך זה עובד? תחילה המדען מעלה היפותזה.אז הוא ניגש לבצע ניסוי.במידה ותצפית מראה שההיפותזה שגויה,הוא מייד משנה את ההיפותזה.כך,סמלוויס חשב שמקור מחלתן של הנשים היולדות במחלקתו הוא צפיפות היתר במחלקה.לכן,הקטין את צפיפות היתר,ועדיין נמשכו המחלות.מייד הוא ביטל את ההיפותזה שלו,וכך הלאה.הלאה,עד שהוא הורה לשטוף ידיים אחרי ניתוחי גופות בעלות פצעים מוגלתיים,ואז נפסקו המחלות.אז הוא הסיק מה שכל אחד מכם היה מסיק,שידי המנתחים זוהמו בחומר כלשהו מהפצעים המוגלתיים,והעבירו את הזיהום ליולדות. סביר,לא?ככל הנראה,לא?וודאי שכן.אבל רק סביר,כנראה,אולי,כמעט בטוח,אבל לא וודאי במאה אחוז.אולי יד אלוהים נגעה באותן נשים בדיוק כשהמנתחים החלו לשטוף ידיים,וזה מה שגרם לנשים להפסיק לחלות?אולי זה נשמע מטורף ולא סביר,אבל זה רק לא סביר לאדם הסביר,ותו לא. טוב,כבר קלטתם את הסיפור.לא ניתן להוכיח בוודאות חוק כללי על סמך מספר תצפיות,רב ככל שיהיה,בניסוי מגוון ומרובד ככל שיהיה.ניתן רק לומר שככל הנראה אותו חוק נכון.אבל עדיפות,מבחינת המובן החמור של עדיפות,אינה.לא ניתן אפילו לאמר ש51 אחוז שכן. איזיק ניוטון,גלילאו גליליי,אריסטו,איינשטיין,ושאר מדענים הכלילו בדרך זו חוקים רבים,שעליהם בעצם אנו מתבססים בכל פעולה כיום.הרי הפיסיקה של היום היא אבן הבסיס לתעשייה המודרנית,לארכיטקטורה של היום,לתרופות של היום,ורחמנא ליצלן,לביעור החיידקים.. נו,ומה קורה עם הטארוט?אותו סיפור. אנו עורכים פריסה,ועל סמך שאנו יודעים שלכל קלף משמעות זו או אחרת,אנו מסיקים תשובה.אנו אומרים,ש"הייתה לך בעיה בזוגיות",או ש"תכירי מישהו בעתיד",או ש"בגלגול הקודם היית מכשפה"...אבל מה בעצם אנו אומרים?שמנו לב אי פעם? אנו אומרים בעצם,שמשום שלכל קלף יש משמעות מסויימת,אז כך וכך...מחד,הכך וכך הוא בסדר-זה כמו הוכחה גיאומטרית.מאקסיומה עליונה אנו גוזרים,לא מוסיפים,כמו במדע.מאידך,יש בעייתיות גם בחיזוי עתיד.אבל כרגע ברצוני להתמקד בבעייה הרבה יותר חריפה: מי אמר שהקלפים שווים משהו בכלל?מי בכלל ייחס להם משמעות זו או אחרת?ואולי זה רק מקרה,ואין באמת קשר בינם לבין המציאות?איך נדע שאין גורם שלישי המקשר בין הקלפים או המפה האסטרולוגית שגורם לכך שנחשוב שיש קשר סיבתי בין פריסה למצב בחיים? אז ברור,נגיד שהנה,עובדה,זה עובד כל הזמן.אוקיי,אבל גם השמש זורחת כל יום,ועדיין איננו יכולים לאמר בוודאות מוחלטת שהיא תזרח גם מחר,נכון? בעצם,גם אנחנו,בלי ששמנו לב,משתמשים בטיעון אינדוקטיבי.אם נרצה להחמיר עם עצמנו,נוכל בהחלט לאמר,שכשם שהמדע חסר ערך משום שהוא אינו מוכיח דבר בוודאות,כך המיסטיקה זה קשקוש אחד גדול.בדיוק כמו המדע.
