תחבורה ציבורית ופתיחת בתי עסק בשבת
הנה מספר נקודות מתומצתות בעד ונגד.. אין כאן קו מחבר, רק נקודות. - המדינה חייבת לקחת על עצמה אחריות פסיכולוגית מינימלית מול אזרחיה. מתוך נקודת הנחה שתרבות הצריכה היא תרבות משחיתה והרסנית במישור הנפשי, על המדינה להיאבק ולדכא אותה ככל האפשר. יום שבתון משרת את מטרה זו. בנוסף, יום שבתון כולל ואחיד - הכרחי ליחסי האדם עם סביבתו האנושית. - אישור לפתיחת בתי עסק בשבת הוא אקט קפיטליסטי קיצוני והרסני. חנות בגדים במרכז מסחרי מונה בד"כ מספר רב של עובדים, כך שניתן לפתוח אותה שבעה ימים בשבוע במקביל למתן יום שבתון לכל אחד מעובדיה. חנות בגדים קטנה ועצמאית בשוק, לעומת זאת, מונה בד"כ לא יותר משני עובדים, ובכדי לעמוד בתחרות עם מרכז מסחרי - מה שבכל מקרה כמעט בלתי אפשרי - מוכרחים העובדים לוותר על יום השבתון שלהם. כך, או שבעלי בתי העסק הפרטיים הקטנים, שהם בד"כ אנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך וחלקם הגדול אנשי דת, יוותרו על זכותם הדתית/נפשית, או שייפעו כלכלית. - פתיחת מסעדות, בתי קולנוע ועוד - לגיטימית לחלוטין, כיוון שאוכל (אוכל מוכן, לא מצרכי מזון) וסרטים הם מוצרים שצריכתם במרכז המסחרי אינה פוגעת בבתי עסק פרטיים. גם מסעדות קטנות אינן נפגעות כיוון שהעובדה שאדם אכל פיתה ביום שבת לא אומרת שהוא לא יאכל פיתה גם ביום ראשון. לא מדובר כאן בהפסד אלא בהחמצה של רווח נוסף. - אגד ודן הן לשמחתי מונופול ציבורי שאין לו תחרות פרטית, לכן הפעלתו לא פוגעת כלכלית בשום גורם. ניתן להפעיל אוטובוסים בקווים מסויימים, באזורים מסויימים ובמתכונת מצומצמת, כך שהפגיעה בציבור הדתי תיעשה רק בעקבות הידיעה שהתחבורה הציבורית פועלת בשבת, ולא בעקבות מגע ישיר, וזה עקרוני. מעבר לזה, תחבורה ציבורית היא תחום שחשוב לפתח ולקדם בכל עת! - תחבורה ציבורית ופתיחת בתי עסק בשבת אמנם פוגעות בציבור היהודי-דתי, אך מניעתן פוגעת בציבור שאינו יהודי-דתי, שהוא גם הרוב המוחלט בישראל. על פי הסתכלות פשוטה וצינית ניתן להסיק שסך הפגיעה בבני אדם יהיה גדול יותר כשתימנע פעילות כלכלית בשבת. - מצד שני, אנשים דתיים תופסים עבירה על מצווה, ובמיוחד שמירה על יום השבת, ביתר חומרה, ואילו חילונים תופסים בד"כ את חילוניותם לא כתפיסת עולם אלא כאורח חיים שאינו דתי ותו לא. החילוניות בד"כ לא משרתת ערכים ´חילוניים´, אך הדת כן משרתת ערכים דתיים. לכן פעילות כלכלית בשבת פחות תורמת לציבור שאינו יהודי-דתי מאשר פוגעת בציבור היהודי-דתי, על אף שמדובר במיעוט. - במניעת פעילות כלכלית ותחבורה ציבורית בשבת אין פגיעה של ממש בזכות לחירות. היכולת לרכוש מוצרים יקרים שבד"כ אין בהם צורך היא ביטוי שולי ביותר לזכות לחירות. בעבר מרכזים מסחריים כלל לא היו קיימים. האם היתה זו פגיעה בזכות החירות?? - מצד שני, בעבר לא היתה היכולת לרפא מחלות חמורות. האם מניעת טיפול במחלות שכאלה כיום, כשיש את היכולת לעשות זאת, היא פגיעה בזכות החיים והבריאות של האדם? בהחלט כן. זה סתם היה טיעון דמגוגי. מעבר לזה, הרעיון שעומד מאחורי הזכות לחירות הוא לא היכולת לעשות כל מה שלא פוגע בשום אופן באף אדם (מדובר במספר מצומצם מאוד של פעולות), אלא ביכולת לעשות כל מה שאפשר לעשות מבלי לפגוע באופן חמור במספר רב של בני אדם. המסקנה שלי היא שפתיחת בתי עסק בשבת היא אכן ביטוי שולי ביותר של זכויות אדם, ביחס לפגיעה בציבור הדתי. אסור להשאיר את ההחלטה בידי בעלי בתי העסק כי ההתחשבות בבני האדם באשר הם לא עומדת בראש מעייניהם.רצוי למנוע ככל האפשר פתיחה של כל בית עסק שהוא בשבת, אך יש לעשות זאת במישור המוניציפאלי ולא במישור הארצי - כך שתהיה התייחסות ישירה לציבור המקומי, ויותר אינטרסים של יותר אנשים ימומשו. תחבורה ציבורית לחופי הים ושאר אתרים טבעיים נחוצה ביותר ואין למנוע אותה. זו לא מסקנה סופית, אבל בכל אופן, אני באמת מאמין שמניעת פתיחת בתי עסק בשבת - אקט שולי למדי שיש בו גם צדדים חיוביים לרוב. אין לפעול נגד מעשים שכאלה כרגע.
