(בלגן)
אני צריכה להיות רזה. לחזור להיות מה שהייתי. לא רק כדי שאני אוכל לסבול את עצמי קצת יותר (כלומר לסבול מעצמי קצת פחות) אלא כי, ככל שאני רזה פחות, יש יותר ממני. הקיום שלי הוא יותר. והקיום שלי שובר לי את הלב. (זה לא דרמטי כמו שזה אולי נשמע) ואולי, אם הפנים שלי יהיו פחות מלאות, ויהיו לי פחות ידיים, ויהיה לי (הרבה) פחות חזה, ותהיה לי פחות בטן, ויהיה לי פחות תחת, ויהיו לי פחות יריכיים, אולי אז, הקיום שלי לא יכביד עליי כל כך, ויהיה קצת פחות קשה. (אבל זה לא יקרה, ברור לי שאני לא אחזור למשקל שאני רוצה, וזה מכאיב לי, אני מרגישה שגזלו ממני משהו שהיה שלי, עקרו ממני בכח משהו שהיה אני, ועכשיו נשארתי חסרת משהו עצום) והטיפול, אני באמת מנסה לעבוד בו. חשבתי על זה השבוע שזה כאילו אני עושה סדר, אז בהתחלה מוציאים הכל החוצה (ואני מגלה כמה בלגן יש לי בפנים, כמה דפקטים, כמה גועל, כמויות של דברים שלא נגמרות, ואני מוצאת כל מיני חלקים של הפזל שהוא אני, שמתחילים אולי להתחבר לאט לאט, ואם כן הם מסבירים כל מיני דברים, אבל אולי זה הפזל הלא נכון, ואם כן, לא בטוח שעדיף לסיים להרכיב אותו). ואז אחרי שמוצאים הכל מבפנים, החלל הפנימי ריק והכל על פני השטח, מתחילים לנקות את כל הלכלוך שהצטבר בפנים (אני לא משלה את עצמי, יש חלקים לא ניתן להגיע אליהם, להוציא או לנקות) ואז מתחילים למלא את החלל מחדש, מסודר יותר, בדברים טובים יותר אולי. הבעיה אצלי היא שאני בנאדם מבורדק, וכשאני מנסה לעשות סדר זה תמיד נגמר בשלב של להוציא הכל החוצה, ואז אני מתייאשת, לא מנקה כמובן וזורקת הכל חזרה פנימה, אולי במצב מבולגן יותר מקודם. וסביר שזה גם מה שיקרה עכשיו. (אני לא יכולה עם עצמי ככה יותר. אני צריכה להיות רזה.) (שלח)
אני צריכה להיות רזה. לחזור להיות מה שהייתי. לא רק כדי שאני אוכל לסבול את עצמי קצת יותר (כלומר לסבול מעצמי קצת פחות) אלא כי, ככל שאני רזה פחות, יש יותר ממני. הקיום שלי הוא יותר. והקיום שלי שובר לי את הלב. (זה לא דרמטי כמו שזה אולי נשמע) ואולי, אם הפנים שלי יהיו פחות מלאות, ויהיו לי פחות ידיים, ויהיה לי (הרבה) פחות חזה, ותהיה לי פחות בטן, ויהיה לי פחות תחת, ויהיו לי פחות יריכיים, אולי אז, הקיום שלי לא יכביד עליי כל כך, ויהיה קצת פחות קשה. (אבל זה לא יקרה, ברור לי שאני לא אחזור למשקל שאני רוצה, וזה מכאיב לי, אני מרגישה שגזלו ממני משהו שהיה שלי, עקרו ממני בכח משהו שהיה אני, ועכשיו נשארתי חסרת משהו עצום) והטיפול, אני באמת מנסה לעבוד בו. חשבתי על זה השבוע שזה כאילו אני עושה סדר, אז בהתחלה מוציאים הכל החוצה (ואני מגלה כמה בלגן יש לי בפנים, כמה דפקטים, כמה גועל, כמויות של דברים שלא נגמרות, ואני מוצאת כל מיני חלקים של הפזל שהוא אני, שמתחילים אולי להתחבר לאט לאט, ואם כן הם מסבירים כל מיני דברים, אבל אולי זה הפזל הלא נכון, ואם כן, לא בטוח שעדיף לסיים להרכיב אותו). ואז אחרי שמוצאים הכל מבפנים, החלל הפנימי ריק והכל על פני השטח, מתחילים לנקות את כל הלכלוך שהצטבר בפנים (אני לא משלה את עצמי, יש חלקים לא ניתן להגיע אליהם, להוציא או לנקות) ואז מתחילים למלא את החלל מחדש, מסודר יותר, בדברים טובים יותר אולי. הבעיה אצלי היא שאני בנאדם מבורדק, וכשאני מנסה לעשות סדר זה תמיד נגמר בשלב של להוציא הכל החוצה, ואז אני מתייאשת, לא מנקה כמובן וזורקת הכל חזרה פנימה, אולי במצב מבולגן יותר מקודם. וסביר שזה גם מה שיקרה עכשיו. (אני לא יכולה עם עצמי ככה יותר. אני צריכה להיות רזה.) (שלח)
