p a r t y g i r l
New member
בלגן... ../images/Emo53.gif
סליחה מראש על האורך
הסיפור הוא כזה: אני בת 22, יש לי חבר כבר שנה וחצי. בחודשים האחרונים אני מרגישה שזה לא זה, יש לי הרבה ספקות וכו'. לפני מספר חודשים נפרדנו לשבוע ביוזמתי- אך הגעגועים הרגו אותי וחזרנו. אבל כמובן שהבעיות לא נפתרו- החזרה היתה רק פיתרון זמני וכעבור זמן קצר הבעיות שבו ועלו. מדובר, באופן כללי, על זה שאני לא חושבת שהוא מספיק "טוב" בשבילי. אני אוהבת אותו וקשורה אליו מאוד, קשר נפשי עמוק שאף פעם לא היה לי, אבל אני כבר מוכנה להודות בפני עצמי שזה יותר סוג של תלות, ושאני לא מעריכה אותו כבנאדם- כמו שהפסיכולוגית שלי אומרת, הוא יותר "אובייקט" מאשר "סובייקט". זה עצוב אבל זאת האמת וכמה שאני קשורה אליו אני לא חושבת שאוכל לחלוק את חיי עם בנאדם שאני לא מעריכה ולעיתים קרובות אף מתביישת בו בפני אנשים. ומצד שני, יש בחור חדש... כלומר, לא קרה ביננו שום דבר- אבל זה שם, והוא שם תמיד, ואנחנו מבלים הרבה ביחד, אבל אף פעם זה לא התקדם מעבר לקטע של דיבורים, והוא גם ג'נטלמן מושלם ולא מנסה כי הוא מבין את הסטאטוס. ואני חושבת עליו יותר ויותר, והוא מחזר ומנסה וממש כיף לנו ביחד, והכי נורא- בפעם האחרונה ששכבתי עם חבר שלי חשבתי עליו... לכאורה התשובה ברורה... לא להישאר עם משהו רע רק כי הוא מוכר ונוח ולהפסיק לשחק ברגשות של הבחורים. אבל המצב הזה נמשך כבר כמה חודשים, ואני לא מסוגלת לסיים את הקשר עם החבר, ממש כמו בשיר- try to say goodbye and i choke.... ומצד שני אני כבר לא ילדה, ולמשוך את הקשר הזה כמו גומי לא יעזור לא לי ולא לו... והכי קשה זה שאני כ"כ קשורה אליו, לא יכולה אפילו להסביר עד כמה... יש לנו שפה משלנו, אינסוף כינויי חיבה, אפילו טון דיבור חמוד כזה ומצחיק... במובן מסוים אני מרגישה כאילו הוא "ילד" שלי, פגיע ואהוב שאסור לי פשוט לעזוב... אוף, אני יודעת מה הצעד הנכון אבל עוד לא מסוגלת לעשות אותו... וגם איך לעזאזל עושים את זה? הוא גר רחוק מאוד אז כשאנחנו נפגשים זה תמיד מינימום ללילה... אז מה, להגיד לו בלילה ואח"כ לישון ביחד? או להעמיד פנים שהכל בסדר ואז בבוקר להגיד לו "שלום ולא להתראות"? וד"א כמובן שזה חלק מהעניין- הבחור החדש גר קרוב וזמין... והחבר כ"כ רחוק ונפגשים פעם ב-... עצות בבקשה...........
סליחה מראש על האורך
הסיפור הוא כזה: אני בת 22, יש לי חבר כבר שנה וחצי. בחודשים האחרונים אני מרגישה שזה לא זה, יש לי הרבה ספקות וכו'. לפני מספר חודשים נפרדנו לשבוע ביוזמתי- אך הגעגועים הרגו אותי וחזרנו. אבל כמובן שהבעיות לא נפתרו- החזרה היתה רק פיתרון זמני וכעבור זמן קצר הבעיות שבו ועלו. מדובר, באופן כללי, על זה שאני לא חושבת שהוא מספיק "טוב" בשבילי. אני אוהבת אותו וקשורה אליו מאוד, קשר נפשי עמוק שאף פעם לא היה לי, אבל אני כבר מוכנה להודות בפני עצמי שזה יותר סוג של תלות, ושאני לא מעריכה אותו כבנאדם- כמו שהפסיכולוגית שלי אומרת, הוא יותר "אובייקט" מאשר "סובייקט". זה עצוב אבל זאת האמת וכמה שאני קשורה אליו אני לא חושבת שאוכל לחלוק את חיי עם בנאדם שאני לא מעריכה ולעיתים קרובות אף מתביישת בו בפני אנשים. ומצד שני, יש בחור חדש... כלומר, לא קרה ביננו שום דבר- אבל זה שם, והוא שם תמיד, ואנחנו מבלים הרבה ביחד, אבל אף פעם זה לא התקדם מעבר לקטע של דיבורים, והוא גם ג'נטלמן מושלם ולא מנסה כי הוא מבין את הסטאטוס. ואני חושבת עליו יותר ויותר, והוא מחזר ומנסה וממש כיף לנו ביחד, והכי נורא- בפעם האחרונה ששכבתי עם חבר שלי חשבתי עליו... לכאורה התשובה ברורה... לא להישאר עם משהו רע רק כי הוא מוכר ונוח ולהפסיק לשחק ברגשות של הבחורים. אבל המצב הזה נמשך כבר כמה חודשים, ואני לא מסוגלת לסיים את הקשר עם החבר, ממש כמו בשיר- try to say goodbye and i choke.... ומצד שני אני כבר לא ילדה, ולמשוך את הקשר הזה כמו גומי לא יעזור לא לי ולא לו... והכי קשה זה שאני כ"כ קשורה אליו, לא יכולה אפילו להסביר עד כמה... יש לנו שפה משלנו, אינסוף כינויי חיבה, אפילו טון דיבור חמוד כזה ומצחיק... במובן מסוים אני מרגישה כאילו הוא "ילד" שלי, פגיע ואהוב שאסור לי פשוט לעזוב... אוף, אני יודעת מה הצעד הנכון אבל עוד לא מסוגלת לעשות אותו... וגם איך לעזאזל עושים את זה? הוא גר רחוק מאוד אז כשאנחנו נפגשים זה תמיד מינימום ללילה... אז מה, להגיד לו בלילה ואח"כ לישון ביחד? או להעמיד פנים שהכל בסדר ואז בבוקר להגיד לו "שלום ולא להתראות"? וד"א כמובן שזה חלק מהעניין- הבחור החדש גר קרוב וזמין... והחבר כ"כ רחוק ונפגשים פעם ב-... עצות בבקשה...........