בלבלות

[צפרדעית]

בלבלות

לא יודעת אם זה המקום, אבל אני מרגישה צורך לשתף אתכם במה שעובר עלי אולי הדברים שלי יהיו קצת שונים מהלך הרוח השוררת פה בפורום אבל ככה אני מרגישה... אתם כבר יודעים שאני שמנה וחלקכם גם יודע שאני ממש אבל ממש שונאת את זה אני מסכימה עם הרעיון הכללי שיש נשים שמנות שהן גם יפות אבל אני לא יכולה לחשוב על עצמי ככזאת. אני נלחמת בכל כוחי בעודף המשקל, והפעם נדמה לי שאני בכיוון הנכון כבר מתחילים לראות את השפעת הק"ג שנושרים ואפילו מתחילות המחמאות ופה נכנס האבל הגדול... אני לא מסוגלת להתמודד עם תקופת הביניים לא יכולה להסתכל על עצמי במראה לא יכולה לחכות יותר... כעיקרון אני בחורה עם המון ביטחון עצמי אבל כרגע אני פשוט מרגישה שהביטחון שלי הוא בגובה דשא יש ימים טובים שבהם אני מרגישה קצת פחות נורא אבל אחרי יום טוב בדר"כ מגיעה הנפילה היום אני ביום שכזה... אחרי היי היסטרי שנמשך מאז הסופ"ש הגיעה הנפילה אני לא מצליחה להבין איך בכלל נתתי לעצמי להרגיש כ"כ טוב במשך כ"כ הרבה זמן מרגישה מרומה וגם רמאית כי בעצם, המראה לא משקרת... אתם לא חייבים להגיב סתם הייתי צריכה מקום לפרוק את התיסכול

 

[ליה אביב]

ואני דווקא חייבת להגיב ../images/Emo24.gif

אני מכירה את ההרגשה הזו. "למה אני עושה את זה? למה אני מענה את עצמי? הרי אני כל-כך מתאמצת, וזה עדיין לא כמו שצריך..." מה שאת זקוקה לו הוא תמריץ. הרי למה את רוצה לרזות? כדי להריש מושכת יותר? קלילה יותר? או שאולי את רוצה להרגיש כמו שהרגשת "אז"? כל התמטרות האלו הן מטרות של "בגדול". כל הדברים אליהם את רוצה להגיע- הם רק בסוף המסע, ולא במהלכו. אז מה יחזיק אותך תוך-כדי? מה שאת זקוקה לו הוא תמריץ. משהו יתן לך הרגשה שאת מתקדמת תוך-כדי. שתדעי שאת גם חיה בשביל עכשיו, ולא רק בשביל SO שבסופו תגיעי למשקל/היקף המיוחל... יש לי חברה למשל, שיש לה מכשיר ריצה ביתי. בשבוע הראשון היא ממש התלהבה והלכה המון, אך פתאום הגיע ה"DOWN". כמו תמיד. לאחר שבועיים שהמכשיר ישב והעלה אבק, היא החליטה לעשות עיסקה עם אמה. על כל שעה שהיא תבלה על המכשיר, אמה תתן לה שקל אחד אותו היא תשים בצנצנת זכוכית שקופה המונחת במקום הבולט לעיין. ככל שהצנצנת התמלאה, כך ידעה חברתי שהיא משיגה את המטרה שהוצבה ב"גדול"- לרזות. ובסוף גם יצא לה מזה משהו- היא כבר בונה על דיסק חדש... אך העניין הוא באמת לא הכסף. העניין הוא העברת תהליך ההרזייה למשהו שאת יכולה לראות, להרגיש, ואפילו להשתמש בו. הסנטימטרים שאת מורידה מההיקף מן הסתם יורגשו רק כשיהיו בכמות ניכרת לעין- ולכן, בינתיים עלייך להעביר את יטת הדיאטה למשהו הניכר לעין. נגיד שיש לך תפריט דיאטה- על כל יום בו את עומדת בו, שימי שקל בצנצנת (הלוואי והייתי מספיק יצירתית בכדי לחשוב על משהו מקורי יותר...). כשתראי את השקלים מצטברים, תרגישי שאת באמת עומדת בדברתך. זה גם יחזק לך את כח הרצון ואת הבטחון העצמי, שכן תדעי שאת ממלאת את המשימה שהצבת לך- ובאמת שאין דבר יותר נפלא מזה, בלי קשר לדיאטה-לא דיאטה. וכשתגיעי למראה הרצוי, קחי את הכסף וקני לך מכנסיים חדשים... כאלה שיתאימו

מקווה שעזרתי אך אם זה שווה משהו- לדעתי את מקסימה בלי קשר למשקל... ליה

 

[גילה37]

לו הייתי צריכה לשים שקל על כל פעם

שאני עושה דיאטה לא הייתי כאן היום כנראה מסתובבת ומקבצת נדבות בנחל הירקון.......

 

[יפעת*]

זה אולי לא פשוט

לזכור שאת זו את זו את. אם אהבת את עצמך פעם, זו את עדיין, גם אם העטיפה אולי קצת שונה. את לא מה שאת רואה במראה, את מי שגדלת להיות. אישה עם המון אמביציה, עם יכולות לעשות המון דברים, עם חברים שאוהבים אותך, חדשים וישנים.... ועוד המון המון דברים אז אם עכשיו בתקופת הביניים המראה עושה לך רע, פשוט תתעלמי ממנה לתקופה, ותסתכלי פנימה, באמת שקשה לא לאהוב.

 

[Blue Rose]

לדעתי....

החלק הקשה ביותר במאבק הוא שאת קוראת לו מלחמה, ושאת שונאת את האוייב! להגיד לך את האמת, לפני כמה שנים עשיתי דיאטה... ירדתי 10 ק"ג בחודשיים - אבל נמאס לי מזה. הייתי בקלות יכולה להמשיך - ותאמיני לי שראו את ההבדל, אבל זה אחד הדברים שגרם לי להרגיש שה"אויב" הוא "הם" ולא אני. אני לא נחמדה יותר, טובה יותר, משהו יותר כשאני רזה יותר - אז למה פתאום אנשים שלא דיברו איתי שנים מרגישים את הצורך להחמיא לי? למה פתאום אני מרגישה את הלחץ לרזות גדל וגדל? - לא לי! אני חושבת שכשאת מסתכלת במראה את לא חושבת - אני מכוערת, את חושבת - הם יראו שאני מכוערת, הם יראו שהבגד הזה לא יושב עלי יפה, הם והם והם. לי לא אכפת יותר מ"הם" - אני מתלבשת נוח, לא מתאפרת,ולא- לא אכפת לי אם הצבעים של הבגדים לא מתאימים! למה מי קבע שזה חייב להיות ככה? לא נוח לכם לראות- אל תסתכלו. כל מה שחשוב לי זה מה שחשוב לאנשים שחשובים לי - לא הק"גים, לא הבגדים - אלא החיוך, העזרה, הפירגון וכל שאר הדברים שהם כל כך הרבה יותר. לסיכום: אם לא תילחמי נגד האוייב (שלך), ותקבלי אותו - יהיה לך הרבה יותר קל לרדת במשקל - כי זה לא יהיה - אני מכוערת! מתי זה כבר ישתנה? אלא- אם כבר ירדנו אחד... אולי נוסיף לזה עוד משהו עם שני ספרות? למה לא? לדעתי זה משחק, לא מלחמה - שימי לב שהדבר היחיד שאת נאבקת בו... הוא ההרגשה שלך.

 

[גילה37]

כבר סיפרצתי בעבר שהייתי בקבוצת תמיכ

ה של או איי,(אכלנים כפייתיים) והשאלה הזו עלתה כמעט כל מפגש, מישהי עם אמרה שבקבוצת תמיכה של אלכוהוליזם אנונימיים , מתיחסים לשתיה כאל חים ומות כי מישהוא אלכוהוליסט מזיק נזק עצום לבריאותו(כבד וכו´) אז מי שרוצה לעשות דיאטה צריכה להתיחס לאוכל כאל האויב שלה ולהבין שזה ענין של חיים ומוות ואז הנושא יקבל משמעות אחרת , לדעתי לא נכון לעשות זאת אלה צריך להחליט האם כל כך חשוב לי לרזות אם התשובה היא כן מולחט אזי שום דבר לא יפריע לי ואם אני לא מצליחה לעשות דיאטה אני כנראה בתת מודע לא ממש רוצה........אז למה לא לוותר מראש כמוני ולחסוך אנרגיות שליליות

 

[אל מונית]

אני גם לא מסכימה עם הגישה הזאת

עם הגישה של אכלנים אנונימים. יש הבדל מאוד גדול בין אלכוהוליסט שמנסה להגמל מלמישהו בדיאטה. אלכוהוליסט יכול להתיחס אל השתיה כאויב מכיוון שהדרך להגמל מהשתיה הוא התנזרות מוחלטת ממנה. בדיאטה אי אפשר להתיחס לאוכל כאויב מכיוון שבלי אוכל אי אפשר לחיות, ודיאטות הרעבה הם מתכון בטוח לשיבוש המערכות בגוף או לאחר מכן להשמנה פי כמה וכמה. ההבדל או שאלכוהוליסט בגמילה מפסיק לגמרי, בדיאטה עדין אוכלים רק שצריך לשנות את הגישה ולאכול בריא. אני גם לא מסכימה עם הגישה שלך גילה שאם לא מצליחים זה סימן שבתת מודע לא רוצים, זה די צורם לי האמת כזאת גישה, משום מה אני לא רואה את ההבדל בין הגישה הזאת לאותם אנשים שאומרים את לא יורדת במשקל כי את לא רוצה. כבר מספיק הוכיחו במדע שהענין של אכלנות כפיתית אינו קשור לרצון אלא לדחפים שנובעים מסיבות ביולוגיות בלבד, זה כמו להגיד לאנורקסית שהיא לא אוכלת כי היא לא רוצה וגם זה הוכח שבשלב מסויים של הדיאטה שלהן הגוף שלהן מתחיל ליצר חומרים שגורמים להם לדחות אוכל ולכן הן נעשות אנורקסיות. האמירה שמי שלא יורד כנראה לא רוצה לרדת יש בה משהו שתורם לדעתי לסטיגמה המגעילה שיש על שמנים שהם חסרי כוח רצון ויכולת.

 

[z i s y l e]

אני נאלצת להסכים.....

עם בלו רוז ויפעת. לכל אחת דיעה קצת שונה אבל בעצם שתיהן אומרות שאת חייבת קודם כל לאהוב את עצמך מבפנים - אח"כ כבר יהיה לך הרבה יותר קל. כל התסכול שלך נובע מזה שאת מכירה את עצמך רזה (אני אף פעם לא הייתי ממש רזה...) אבל את לא צריכה לחשוב על מה שהיה בעבר אלא להציב לעצמך מטרה בעתיד וללכת לקראתה. מה שלא יהיה אני כאן בשבילך ומוכנה לתמוך ולעודד מתי שרק תרצי! (גם אחרי הספורט בחצות....) אוהבת, זיסי

 

[avielss]

אף אחד לא אילץ אותך../images/Emo3.gif

 

[z i s y l e]

ניסית להצחיק?

כי לא ממש הבנתי.

 

[avielss]

NO. NUNKA NI NO

 

[1אישה יפה1]

לך צפרדעית יקרה שלי

אני מאוד מבינה אותך ויודעת מאיפה זה בא. מי שהיה רזה בעברו, נתקל בלהיות באפור, באמצע. בהרגשה שהוא יודע מה היה, וזה מקשה עליו להתמודד עם העכשיו, אבל חמודה שלי אני מציעה לך כזה דבר. לזכור את העבר-לזכור לאן לשאוף לחיות את ההווה- להבין שרק את יכולה לעשות משהו עכשיו כרגי לחיות את העכשיו , לכמו שאת אמרת את עושה , את בדרך הנכונה. ולהאמין בעתיד- לדעת שהמחר צופן בחובו רק דברים מתוקים שאם את עושה עכשיו המחר טוב יותר. תחייכי מתוקה שלי רק את יכולה לעשות טוב בשבילך

אישה יפה.

 

[גילה37]

כשאני בירידה ....

אני בתקופות קשות או סתם ללא מצב רוח אני נכנסת למקלחת של מים רותחים, פשוט נותנת לזרם לזרום עלי. ואז מחליטה כי הנפילה הזו תהיה העליה הבאה , ואצלי כל נפילה היא בגובה העליה הקודמת כך שגרף מצב הרוח שלי תמיד עולה ועולה ועולה .............גם אם אני ב"ירידה" כביכול... ערב טוב גילה