בלבול חושים?
שלום לכולכן! הרבה זמן לא ביקרתי כאן, אני לא יודעת למה אולי פשוט בגלל שאני מרגישה שכל מה שנאמר פה פוגע באזור הרגיש ביותר וזה מציב לנגד עייני את האמת והכאב האמיתי שבחיי, את מה שאני מנסה יום יום להדחיק ולא ממש מצליחה כי כמעט כל יום אני מרגישה את ההשלכות לעובדה שאין לי אמא. אימי נפטרה כשהייתי בת שנתיים מסרטן השד ואני אינני זוכרת אותה כלל. היום אני בת 22. רציתי לשתף אתכן בכאב שמלווה אותי בערך מגיל 13 וסביר להניח שילווה אותי כל חיי ולשמוע את דעתכן למצב. כפי שציינתי בערך מגיל 13 אני מוצאת את עצמי פעם בשנה או שנתיים מתאהבת ונמשכת מינית לאישה שמבוגרת ממני לפחות בעשר שנים. לא פגשתי בהמון נשים שעוררו בי את אותה תחושה עילאית (בערך ארבע) אבל כל פעם אני נפגעת מחדש, כי אני נקשרת מאוד ואני מרגישה שכל עולמי סובב סביב אותה אישה מדהימה. אני אף פעם לא מצליחה להבין איך ניכנסתי לזה ואני קולטת את הסיטואציה שבה אני נמצאת רק כעבור כמה חודשים שאותה אישה הפכה אותי לבתה המאומצת או משהו ממש קרוב לזה ואני הפכתי אותה למאהבת שלי (רק במחשבותיי כמובן). אני לא מצליחה להבין האם זה בעצם בלבול חושים כי אני כן נמשכת לגברים אבל אני מרגישה שלא רק שאני נמשכת לאותן נשים ושאני מאוהבת בהן אלא שלא נראה לי שגבר יצליח לספק אותי כפי שאישה יכולה מבחינה נפשית. אני מרגישה כמיהה מינית אדירה שנובעת מהצורך להיכנס לגוף שלה, לחקור אותו ולקבל חיבוק אימהי חזק חזק כמו שמעולם לא קיבלתי, חיבוק שלא משנה כמה גבר ירצה זה לא יהיה חיבוק של אמא. ואין לי ספק שמדובר במשיכה מינית וברצון שאותה אישה תהיה אימי ותהיה רק שלי למשך כל חיי. אולם אותה תחושה כאמור לא קרתה לי עם בנות בגילי או אפילו קרובות לגילי, וכן היא מיוחסת רק לנשים שמשדרות נשיות ואופי אימהי בצורה בולטת. זה נורא מתסכל אותי כי אני רוצה להינשא לגבר, אבל אני יודעת שזה תמיד יהיה שם וברגע שאני אפגוש מישהי זה בילתי נשלט וזה פשוט משגע!! מה דעתכן? האם זה תמיד ילווה אותי? האם כך זה יהיה? פעם בשנה אני אתאהב במישהי ואלך שבי אחריה בלי שיהיה לזה סיכוי? אגב, מעולם לא התנסיתי (פיזית) מכיוון שהן היו נשואות ואפילו לא התוודעתי על רגשותיי מלבד פעם אחת שבה הרגשתי שאני מוכרחה לפרוק ולספר. והתגובה מאוד פגעה בי....
שלום לכולכן! הרבה זמן לא ביקרתי כאן, אני לא יודעת למה אולי פשוט בגלל שאני מרגישה שכל מה שנאמר פה פוגע באזור הרגיש ביותר וזה מציב לנגד עייני את האמת והכאב האמיתי שבחיי, את מה שאני מנסה יום יום להדחיק ולא ממש מצליחה כי כמעט כל יום אני מרגישה את ההשלכות לעובדה שאין לי אמא. אימי נפטרה כשהייתי בת שנתיים מסרטן השד ואני אינני זוכרת אותה כלל. היום אני בת 22. רציתי לשתף אתכן בכאב שמלווה אותי בערך מגיל 13 וסביר להניח שילווה אותי כל חיי ולשמוע את דעתכן למצב. כפי שציינתי בערך מגיל 13 אני מוצאת את עצמי פעם בשנה או שנתיים מתאהבת ונמשכת מינית לאישה שמבוגרת ממני לפחות בעשר שנים. לא פגשתי בהמון נשים שעוררו בי את אותה תחושה עילאית (בערך ארבע) אבל כל פעם אני נפגעת מחדש, כי אני נקשרת מאוד ואני מרגישה שכל עולמי סובב סביב אותה אישה מדהימה. אני אף פעם לא מצליחה להבין איך ניכנסתי לזה ואני קולטת את הסיטואציה שבה אני נמצאת רק כעבור כמה חודשים שאותה אישה הפכה אותי לבתה המאומצת או משהו ממש קרוב לזה ואני הפכתי אותה למאהבת שלי (רק במחשבותיי כמובן). אני לא מצליחה להבין האם זה בעצם בלבול חושים כי אני כן נמשכת לגברים אבל אני מרגישה שלא רק שאני נמשכת לאותן נשים ושאני מאוהבת בהן אלא שלא נראה לי שגבר יצליח לספק אותי כפי שאישה יכולה מבחינה נפשית. אני מרגישה כמיהה מינית אדירה שנובעת מהצורך להיכנס לגוף שלה, לחקור אותו ולקבל חיבוק אימהי חזק חזק כמו שמעולם לא קיבלתי, חיבוק שלא משנה כמה גבר ירצה זה לא יהיה חיבוק של אמא. ואין לי ספק שמדובר במשיכה מינית וברצון שאותה אישה תהיה אימי ותהיה רק שלי למשך כל חיי. אולם אותה תחושה כאמור לא קרתה לי עם בנות בגילי או אפילו קרובות לגילי, וכן היא מיוחסת רק לנשים שמשדרות נשיות ואופי אימהי בצורה בולטת. זה נורא מתסכל אותי כי אני רוצה להינשא לגבר, אבל אני יודעת שזה תמיד יהיה שם וברגע שאני אפגוש מישהי זה בילתי נשלט וזה פשוט משגע!! מה דעתכן? האם זה תמיד ילווה אותי? האם כך זה יהיה? פעם בשנה אני אתאהב במישהי ואלך שבי אחריה בלי שיהיה לזה סיכוי? אגב, מעולם לא התנסיתי (פיזית) מכיוון שהן היו נשואות ואפילו לא התוודעתי על רגשותיי מלבד פעם אחת שבה הרגשתי שאני מוכרחה לפרוק ולספר. והתגובה מאוד פגעה בי....