בלאק-אאוט של מחשבה...

[שלכת בסתיו]

בלאק-אאוט של מחשבה...

אני תמיד כותבת במעברי הימים בשעות הקטנות של לילות לבנים ותמיד מתחילה עם קצה חוט של מילה ובאמצע נתקעת, וכבר לא יכולה ואז זה מגיע, בלאק-אאוט של מחשבה הסכר נפרץ, ואני מלאה במילים, ב ידיעה (?)

 

[Efrat*]

........

ועם כל הבלאק אאוט הזה את כותבת נפלא, ועם המון רגישות והמילים שלך עושות הרבה, רק שתדעי! והפרץ הזה, של המחשבה של המילים, של התובנות שלך הוא רק עוזר לך לשחרר את כל המעיק שבבפנים.. ואם את נתקעת, תוכלי להמשיך הרי שאת כותבת זה בא לך מתוך תוכך מה"מוזה" שלך, והיא לא נעלמת לה..

כי את כותבת בשבילי המון!

 

[שלכת בסתיו]

../images/Emo41.gif

את מקסימה.. כבר אמרתי לך את זה? אני כותבת בישבילך? אני מגיעה ללב שלך? אני לא יודעת אם אני צריכה לשמוח על שאני מגיעה ללבבות של אנשים, לפחות על ידי הכתיבה.. או להיות עצובה שאנשים מזדהים עם תחושות הפחד והמלנכוליה שמצתיפים את המילים שלי... איך שלא יהיה תודה ענקית לך אין עליך..

 

[ziacT]

......

מזדהה. ממש לא מזמן כתבתי כמה אני בהלם מעצמי כל פעם מחדש. איך אני מתחילה לרשום ומפסיקה איפושהו בנקודה אחרת. איך מהתחלה יוצאת לי הודע שלמה שיוצאת אי שם ממני. והצלחת גם לכתוב אותי. ולאו דווקא בנקודת עצב.

 

[dadon1]

כל כך מוכר

זה קורה לי לעתים קרובות , צריך להניח לעט ליפול אחר כך תבואנה המלים כמו בשיר הזה שלי: (רק בית אחד ממנו) בידי יש עט והוא מתהפך באין מנוח אופל מסוייט אופף את ראשי שיבושי תקשורת בערוצי הלב והמוח אולי ישנו כאב--- אך הוא כבר לא מוחשי...

 

[צוות סיפורים]

תארת נהדר

את חבלי היצירה, ואיך דווקא כאשר בלאק-אאוט של מחשבה עוטף דווקא אז, נפרץ הסכר, והמילים זורמות ואהבתי את זה "אני תמיד כותבת במעברי הימים בשעות הקטנות של לילות לבנים" ואהבתי עוד... ר